ד"ר מיכאל ברונשטיין
15.07.2020
מבוא למאמרו של ד"ר ברונשטיין
מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון,[1] פירסם ב־17.06.2020 נייר עמדה של אלוף משנה (במיל') ד"ר ערן לרמן בנושא "מצוקותיה האסטרטגיות של מצרים: משמעויות לישראל",[2] שעיקרו ..."המשטר המצרי ניצב בעת האחרונה בפני שורה של אתגרים מן המעלה הראשונה. על ישראל, שיש לה אינטרס חיוני ביציבותה של הגדולה בשכנותיה, לסייע (מתוך מודעות למגבלות כוחה והשפעתה) בכל היבט אפשרי – בזירה המדינית (בארה"ב ומול האיחוד האירופי), בהיבטים ביטחוניים ובתחומי הרפואה והמים."..
במאמר מונה המחבר שורה של קשיים כלכליים במצרים הנובעים ממגפת הקורנה בעיקר, אך גם מאתגרים ביטחוניים מול אתיופיה, לוב טורקיה ודאע"ש בסיני. הוא מעלה חשש כי הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי יתקשה להתמודד עם הקשיים ולכן ממליץ בחום לתמוך ביציבותה של מצרים.
כל המעיין במחקריו של ד"ר לרמן מגלה עד מהרה כי הוא תומך ללא עוררין במשטרו של הנשיא סיסי, ללא כל קשר לקשיים הנוכחיים של המשטר. כך, למשל, במאמר שפורסם באפריל 2018, הוא כותב בין היתר ..." יציבותו של המשטר המצרי, ויכולתו להמשיך ולקדם יעדים כלכליים שאפתניים ומאבק צבאי ורעיוני בטרור, חשובה לישראל ולשכנותיה בים התיכון".[3]
בלהיטותו כי רבה לסייע למשטרו של הנשיא סיסי, מציע ד"ר לרמן גם את העצה השחוקה הבאה:..." ישראל יכולה לתרום משמעותית – מניסיונה הייחודי כמובילה בתחום זה בעולם – בכל הקשור לניהול מושכל של משק המים". ידוע כי מנהיגי ישראל לדורותיהם הציעו לסייע למצרים בתחומי החקלאות והמים, וההצעות נדחות שוב ושוב על ידי המצרים, שבוחרים להסתייע במדינות אחרות.[4] אני מציע לד"ר לרמן לבדוק מדוע מצרים דוחה שוב ושוב את הצעות הסיוע של ישראל. ייתכן שהוא יגלה כי הצעות אלו רק משפילות את מצרים ומערערות את היחסים השבריריים בין המדינות.
אני סבור שמצרים חווה קשיים כלכליים כבדים המצעידים אותה לקראת מצב של חדלות פירעון. מקור הקשיים אינו במגיפת הקורונה, אלא בביצוע שורה של מיזמים גרנדיוזיים ללא ביסוס כלכלי, כגון פרויקט "התעלה החדשה" והפניית עשרות מיליארדי דולרים - שאינם מוזכרים כלל במאמריו של הד"ר לרמן - להתעצמות צבאית חסרת פשר.[5]
המאמר שלהלן הוא תגובתו של ד"ר מיכאל ברונשטיין[6] למאמר המפריך את דברי לרמן על ידי תקיפת אופן הניתוח של ד"ר לרמן.
אלי דקל-דליצקי
14.07.2020
תגובה למאמר "מצוקותיה האסטרטגיות של מצרים: משמעויות לישראל
ד"ר מיכאל ברונשטיין. 13.07.2020
מאמרו של אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן השאיר אצלי סימני שאלה לא מעטים ולא קטנים. רובם נובעים לעניות דעתי מההצגה הלא-סיסטמאטית של הדברים, בניגוד למצופה מחוקר באקדמיה. נזכיר את הכלל הידוע: הצגת הנתונים יכולה להשכיל את הקורא, עלולה ליצור אצלו דעה מוטעית ועשויה להשאירו במצב מעורפל, כל זה בלי לשקר בעובדות לכשעצמן. המאמר מתחלק לשלושה חלקים: מצבה הכלכלי של מצרים, הבעיות הצבאיות (המוסוות במילה המכובסת "אתגרים") וההמלצות למדינת ישראל.
המצב הכלכלי של מצרים
הנתונים המובאים במאמר אינם מביאים את ההרכב הבסיסי של הכלכלה המצרית: הכנסות מצרים מיצוא סחורות ושירותים עומדות על כ־55 מיליארד דולר.[7] מתוך זה ההכנסות מתיירות[8] מהוות 20%, ומתעלת סואץ כ־10%. בנוסף לכך כ־25 מיליארד דולר מגיעים מכספי ההעברה, דהיינו מהכסף שמכניסים אזרחי מצרים העובדים מחוץ למדינה.
המאמר קובע כעובדה שהכנסות אלה ירדו בתקופה האחרונה בגלל מגפת הקורונה, אך יש להטיל ספק בדבר. ההכנסות מתיירות ירדו, בעיקר בגלל המצב הביטחוני במדינה בתקופת הנשיא הקודם מורסי ולא חזרה לרמה הקודמת. זאת, בניגוד לנתונים הרשמים של ממשלת מצרים. עצם העובדה ש"הממסד" הציג לפני הקורנה מצג שווא של "עסקים כרגיל" אומר הרבה ומן הדין היה להזכיר עובדה זו.
מיזם הפיתוח הגדול של "תעלת סואץ החדשה" כשל, וההכנסות מהתעלה קטנו בהשוואה להכנסות שקדמו לו. כל זה קרה, כמובן, עוד לפני הקורונה ודי אם נזכיר את הפיתוח של "הנתיב הצפוני"[9] כאלטרנטיבה למעבר בתעלת סואץ כיום.
לצד ההכנסות היורדות אל לנו לשכוח את ההוצאות העולות. ביניהם כאלה הנובעות מבניית "הבירה החדשה" והחזקת הצבא הגדל בקצב מדהים, אשר לכאורה אין לו היגיון. ושוב – לפי הנתונים המצריים הרשמיים לשנת 2015, ההוצאה לצבא עומדת על 4-5 מיליארד[10] דולר המהווים כ־8% מהתקציב השנתי סכום זה בלתי ריאלי בעליל. המכון הרוסי המתמחה במזרח התיכון[11] "תיקן" את הוצאות הביטחון במצרים ל־11.2 מיליארד דולר' ואין זה הבדל של מה בכך![12]
הבעיות הצבאיות במצרים
ידוע לנו שמצרים קונה מערכות נשק מתקדמות בכמויות גדולות וממדינות שונות.[13] העלות הכוללת של רכש זה מסתכמת בעשרות מיליארדי דולר. יש להניח כי רכש זה נעשה ב"הקפה", על חשבון תגליות הגז אשר נמצא במים הכלכליים של מצרים. הבעיה היא שמחירי הנפט והגז נמצאים בירידה מתמדת. הן משום שארה"ב שהייתה יבואנית אנרגיה, הפכה ליצואנית, הן משום שמתגלים שדות גז חדשים, מה שמגדיל את ההיצע וגורם לירידת מחירים. כל האמור לעיל אינו מבשר טובות לחוב החיצוני של מצרים המבוסס על שיעבוד ההכנסות העתידיות מהפקת גז בים התיכון. נשאלת השאלה מה הצפי למקרה של חדלון הפירעון (או בפשטות: פשיטת הרגל של המדינה).
טורקיה, בברית עם "לוב הטורקית", והשתלטה על המים הכלכליים של מצרים בנתיב בו מתוכנן לעבור צינור גז לייצוא משדות הגז של מצרים, יוון, קפריסין (היוונית) וישראל. הדבר נוגד את החוק הבינלאומי, אך הכוח גובר על החוק. היה צפוי שמצרים תיתן מענה צבאי-ימי לגזל הכלכלי ולסטירת הלחי לכבוד הלאומי. לשם כך היתה צפויה ברית בינה לבין יוון וישראל אך הדבר לא קרה במציאות. האם הצי המצרי מתכוון לתת "תגובת יחיד" לאיום הזה? האם הוא בנוי לכך? במאמר אין כל רמז לסוגייה זו.
המאמר מזכיר את הסכר אשר נבנה באתיופיה. על פניו הסכסוך כיום בין מצרים לאתיופיה נסוב על תקופת מילוי המאגר הצמוד אליו. מדובר בבעיה זמנית בלבד, שכן "מאגר נאצר" של סכר אסואן יכול לתת מענה לכל תקופת המילוי. הבעיה הגדולה של מצרים בתחום המים אינה הסכר! הבעיה שמצרים מפתחת עוד ועוד שטחי עיבוד חקלאיים חדשים, כאשר כבר כיום (לפני הסכר באתיופיה) היא ב"משיכת יתר" מהמוקצב לה בהסכמי חלוקת המים. זו דוגמה לתכנון חפוז ולניהול בזבזני, או אף גרוע מכך. בלי להבין את ה"מסגרת" הזאת, כלומר של יעילות המשטר, אין טעם לדבר על היחס אליו ועל האופציה לסייע לו.
מן המפורסמות הוא שצבא מצרים בזבזני עד מאוד. מיליארדים של דולרים (בלי להגזים) מושקעים במאגרי נשק ובמאגרי ותחמושת דלק תת-קרקעיים. זאת הוצאה מיותרת לחלוטין, אלא אם כן מדובר בהכנות יסודיות למלחמה כללית או מוגבלת. כאן עולה מיד השאלה של הפריסה של אותם אתרי התשתיות. גם אדם נטול השכלה צבאית מתקדמת יגיע עד מהרה למסקנה שמדובר בפעולה נגד ישראל. האתרים נבנים בסיני או בצמוד לתעלה, הרחק מזירות ההתמודדות האחרות. "מלחמת דאע"ש" בסיני יוצאת כמובן מהכלל הזה בהיבט הגיאוגרפי, אך היא אינה זקוקה למאגרים מסוג זה.
הצבא המצרי אינו רק צבא למימוש צורכי הביטחון של מצרים. עוד מימי הנשיא מובארכ החל הצבא לשמש זרוע לביצוע מיזמים שונים שאין כל קשר בינם לעשייה הצבאית. שלטונו של הנשיא סיסי העצים מאוד תופעה זו עד כי נוצר מצב ש"צבא מצרים הוא צבא שיש לו מדינה". הצבא המצרי כיום עוסק במיזמים, כגון הרחבת תעלת סואץ, בניית עיר בירה חדשה והקמת חממות ענק לגידול ירקות ליצוא. נושא מרכזי זה אינו מוזכר במאמרו של ד"ר לרמן. אני סבור שללא נושא זה קשה להבין את משטרו של הנשיא סיסי כיום.
ההמלצות למדינת ישראל
אחרי שעשינו "תיקונים" אלה, הפכה התמונה להרבה פחות "חדה". בהתאם לכך, ה"המלצה הפוליטית" של המחבר נעשית יותר בעייתית. כאן המקום לציין כי ההמלצה באה ללא ביסוס אמיתי, חוץ מהאמירה הכללית ש"האינטרס של ישראל הוא לחזק את סיסי". דווקא את ה"אינטרס" הזה היה צריך לבסס. הדבר מורכב ללא ספק ואיני מתיימר לתת עצות לממשלה כאשר אין לי נתוני רקע, כגון מה הצפי לתגובה של ארה"ב אם מצרים (תחת סיסי או תחת יורשו) תבטל את מגבלות הסכם השלום, אשר היא (ארה"ב) ערבה לו?
באין לי את היכולת לתת מענה לשאלת תגובת ארה"ב, אתמקד רק בנקודה האתית. נכון לעכשיו, ארה"ב ואירופה לוחצות על מצרים בעניין זכויות האדם. בלי להדגיש זאת במיוחד, אך במובלע הציע המאמר שישראל תפעל להחליש את הלחץ הזה. זה אינו ראוי בעיני, אך נותרה גם השאלה הצינית: מה יהיה עם הנימוק "שאנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון"? אכן היחידה, אך גם היא אינה מתרגשת מאנטי-דמוקרטיות של כל היתר, בערך כמו שבשנות ה-30 לא התרגשו מהפרות זכויות האדם (האדם היהודי) בגרמניה של היטלר. אולי הדוגמה קצת קיצונית, אך אין להתעלם מהשאלה העקרונית.
המאמר הציע שישראל תעודד השקעות מארה"ב, על מנת לתמוך בכלכלת מצרים. כל זה טוב ויפה, אך מדובר במדינה הנמצאת בסכנה של פשיטת רגל כלכלית, בגלל "היעילות היתירה" של המשטר (או בגלל הכוונה נסתרת למלחמה). במילים אחרות: ישראל תיתן למשקיעים עצה "טובה" לסכן את כספם! האם זה אתי? מה הייתם אומרים עם יועץ ההשקעות שלכם יציע להשקיע במסלול בעל סיכון גבוה רק משום שהדבר נוח לו? כמובן שאפשר להחזיק בגישה המקיאווליאנית של הפרדה בין הפוליטיקה והאתיקה, אך האם ראוי לנו לעשות כן?
סיכום
אחזור לתזה ההתחלתית. כל השאלות האלה לא היו עולות אילו המאמר היה נותן הצגה סיסטמאטית. ייתכן שאז גם היינו מקבלים תשובות רציניות, אך הצגת הדברים שיש לה רק חזות של סיסטמה (ההצגה ה"כאילו מדעית") - מערפלת את הנושאים החשובים שעל הפרק ומסכנת את הקורא בהסקת מסקנות בלתי מבוססות.
הערות
[1]. JISS
[2]. https://jiss.org.il/he/lerman-egypts-strategic-difficulties/
[3]. לרמן ערן, הסתיו המצרי? תקוות ודאגות בפתח הכהונה השניה של סיסי, 11.04.2018
https://jiss.org.il/he/lerman-egyptian-fall/
[4]. בשנים האחרונות מצרים מפתחת, באמצעות מומחים זרים, חממות ענק ובונה אין סוף מפעלים לטיהור ולהתפלת מים
[5]. ראו סדרת מאמרים שלי ושל אחרים בנושא בכלכלה והתעצמות צבא מצרים באתר http://www.dekelegypt.co.il./
[6]. מיכאל ברונשטיין הוא ד"ר למתמטיקה ועוסק שנים רבות גם בחקר היסטוריה. מיכאל ערך וכתב חלק ניכר מהספר "ניצחון בסבירות נמוכה – אמיתות על מלחמת יום הכיפורים", הוצאת שרידות 2017.
[7]. נכון לשנת 2018.
[8]. בשנת 2010, שהייתה שנת השיא בתיירות, נכנסו למצרים כ־15 מיליון תיירים וההכנסות עמדו על 12.5 מיליארד דולר. עקב הפלת מטוס התיירים הרוסי מעל סיני בשנת 2015 והפסקת התיירות מרוסיה וממדינות אחרות, צנחה ההכנסה ל־5.9 מיליארד דולר. כל הניסיונות להחזיר את היקף התיירות לקדמותו כשלו. בשנת המס 2017/2018 פרסם משרד התיירות המצרי כי למצרים נכנסו כ־10 מיליון תיירים וההכנסות הגיעו ל־7.6 מיליארד. שנה לאחר מכן פרסם משרד התיירות כי למצרים נכנסו 11.6 מיליון תיירים ההכנסות מתיירות הגיעו ל־12.6 מיליארד דולר. להערכתי, המסתמכת על מחקריו של חוקר מערכות התשתית אלי דקל, נתוני משרד התיירות מוגזמים ביותר.
[9]. נתיב סחר העובר בקוטב הצפוני ומייתר את הצורך במעבר בתעלת סואץ.
[10]. ד"ר יגיל הנקין, מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, 07.01.2018 https://jiss.org.il/he/henkin-egypt-military/
[11]. אתר החדשות הרוסי "ספוטניק" בשפה הערבית פרסם ב־19.06.2020 כי צבא מצרים הוא החזק ביותר מבין 15 צבאות במזרח התיכון ונמצא במקום ה־9 בעוצמתו מבין 138 מדינות בעולם.
https://arabic.sputniknews.com/infographics/202006191045771302
[12]. אתר אינטרנט המשווה עוצמות צבאיות בין מדינות בעולם קובע גם הוא כי התקציב הצבאי המצרי עומד על 11.2 מיליארד דולר. אתר זה קובע גם כי התקציב הצבאי של הצבא הטורקי עומד על 19 מיליארד דולר. להערכתי, התקציב של צבא מצרים עולה על 11.2 מיליארד דולר, שכן עוצמתו של הצבא המצרי עולה על זו של הטורקי והפער ביניהם לא נראה סביר. https://www.globalfirepower.com/countries-comparison.asp
[13]. נתון המייקר בצורה משמעותית את הוצאות התחזוקה
שתף
Contact Us
Contact Us
פלד ארבלי פרסם במעריב מאמר המבוסס על ראיון שקיים עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל. במאמר מונה דקל מספר אירועים בהם נשיא מצרים א-סיסי יצא חוצץ נגד עמדות של ארה"ב בקשר לפתרון בעיית רצועת עזה. דקל מעריך, כי ככל הנראה, מדובר במהלך מתואם בין ארצות ערב להתנער מיחסי האדנות של הממשל בארה"ב נגדם.
מאמר של מר פלד ארבלי ממעריב בנושא התרגיל האווירי המשותף לחילות האוויר של מצרים וסין. המאמר מבוסס על ראיון שקיים מר ארבלי עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי.
סגן אלוף (בדימוס) אלי דקל התראיין למעריב והתייחס למתח ההולך ונבנה בין שתי המתווכות במו"מ: “למצרים יש חשבון עצום עם האחים המוסלמים וקטאר היא הבנק שלהם”
"מעריב" שוחח עם סגן אלוף (מיל’) אלי דקל, איש מודיעין לשעבר ומומחה לחקר מצרים, שמשרטט תמונה רחבה של היערכות מצרית למלחמה ממושכת תוך שאיפה לביטול תלותה הכלכלית במעצמות.
עודד הרוש מערוץ הידברות מראיין את אלי דקל י"ז באדר ה'תשפ"ה | 17.03.2025 מר עודד הרוש מערוץ "עודד בדרכים – הידברות" נפגש עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל ושוחח עימו על תפקוד אגף המודיעין בצה"ל במלחמות ישראל. לדברי דקל המודיעין בצה"ל לא מתפקד כהלכה מזה עשרות בשנים. כך שכיום הוא כבר אינו מזהה את אויבי המדינה ולא מספק מידע הולם שיאפשר לצה"ל לנצח. לדעתו של דקל, אחת הסיבות לכשלים הממושכים היא שמזה שנים רבות ממנים לתפקיד ראש אגף המודיען אנשים שלא הוכשרו ביסודיות לעסוק במקצועות המודיעין.
שי גולדשטיין וארז תדמור מרדיו גלי ישראל משוחחים עם אלי דקל י"א באדר ה'תשפ"ה | 11.03.2025 שי גולדשטיין וארז תדמור מרדיו גלי ישראל שוחחו עם אלי דקל בעניין ביטול מסיבת פורים שתוכננה להתקיים סמוך לגבול ישראל מצרים. בשיחה דנו המראיינים עם דקל באפשרות שישראל חוששת ממתקפה מצרית.
הרב יצחק זאגא מערוץ TOV ראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי בנושא הפעלת סוכנים ותפקוד השב"כ ואגף המודיעין בתחום זה. לדברי דקל מניתוח המידע שפורסם בתקשורת בנושא זה עולה כי אמ"ן לא מבין כלל כיצד המודיעין צריך לפעול על מנת להשיג את הידיעות הדרושות להערכת המצב.
הרב יצחק זאגא מערוץ TOV שוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי בעניין המשמעויות מוועידת בפסגה של הליגה הערבית. הוועידה התכנסה בקהיר כדי להגיב על הצעתו של נשיא ארה"ב לפיה תושבי רצועת עזה, החפצים בכך, יהגרו מרצועת עזה, ומצרים וירדן יקלטו בשטחן 200 אלף מהמהגרים.
ועידת הפסגה בקהיר החליטה להתנגד להצעת נשיא ארצות הברית. והכרי
הרב יצחק זאגא מערוץ TOV ראיין את סא"ל בדימוס אלי דקל-דליצקי בעניין דרכים לשחרור החטופים בעזה, ללא כניעה לדרישות שלטון החמאס בעזה לשחרור המוני של פושעים הכלואים בישראל ולנסיגת צה"ל מרצועת עזה. בשיחה טוען דקל שבידי ישראל יש כלים לשחרר את החטופים – גם ללא כניעה לדרישות החמאס, והוא מציע כמה מהם.
על רקע הדיווחים על התחמשות צבא מצרים ופריסת הכוחות הצבאיים בסיני, פלד ארבלי מ"מעריב" שוחח עם סא"ל (דימ') אלי דקל, על מצרים, התחמשות המדינה - והדאגה הישראלית עקב כך. לדברי דקל מודיעין יכול לזהות יכולות ובניית תשית צבאית למלחמה ("התרעה בסיסית") אך אין באפשרותו לחזות האם תפרוץ מלחמה ומתי זה יקרה. לכן כל צבא צריך להיערך על בסיס ניתוח היכולות וניתוח מערכות התשתית למלחמה של היריב – תוך ידיעה שהסיכויים להתרעה על מלחמה הם אפסיים.
