אלי דקל, ד"ר מיכאל ברונשטיין, תא"ל (מיל') עמוס גלבוע

קטע מיום עיון שהוקדש לנושא המודיעין במלחמת יום הכיפורים

כ"א בכסלו ה'תשע"ט | 29.11.2018

ב־29.11.2018 קיים ד"ר אורי מילשטיין יום עיון בנושא "המודיעין במטכ"ל במלחמת יום הכיפורים" הדובר העיקרי ביום העיון היה תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, שבמלחמת 1973 שימש בתפקיד ראש ענף מחקר בסיסי בחטיבת המחקר באמ"ן. לימים עמוס גלבוע מונה למפקד חטיבת המחקר. עמוס כתב מספר ספרים על עבודת המודיעין.

לאחר הרצאתו של עמוס, התקיים דיון ממושך בדבריו. הסרטון שלפניכם מביא רק את התגובות של אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין לדברי עמוס, וכן את דברי הסיכום של עמוס לסדנה. בדברי הסיכום ישנה התייחסות חלקית להערות אלי דקל.

הערות:

 ניתן לצפות בחלק הראשון של הסדנה בקישור:

https://www.youtube.com/watch?v=DJ2yly2jeXM&t=2605s

סיכום

יום עיון מחלקת מחקר באמ"ן במלחמת יום הכיפורים – חלק שני

כשלי מודיעין רב-מערכתיים בישראל לפני ואחרי

מלחמת יום הכיפורים

ההרצאה מציגה ניתוח ביקורתי של כשלי המודיעין בישראל, בעיקר סביב מלחמת יום הכיפורים, ומצביעה על כך שהם אינם תוצאה של טעויות בודדות אלא של כשלים מערכתיים עמוקים, חוסר מקצועיות, וחוסר אינטגרציה. הדובר הראשי, אלי דקל, שירת כקצין מודיעין ותיק בענף השטח של אמ"ן, ואילו הדובר השני ד"ר מיכאל ברונשטיין, מגיב לדברי תא"ל (מיל') עמוס גלבוע ששנתן הרצאה מקיפה בחלק הראשון של יום העיון, וסיפק פרספקטיבות משלימות.

1. אלי דקל - הצגת הרקע ותפקיד ענף השטח בחטיבת המחקר באמ"ן

• תפקיד הדובר: אלי דקל, קצין ותיק בענף השטח של מחלקת המחקר באמ"ן, שימש כסרן צעיר במלחמת יום הכיפורים.
• תיאור ענף השטח: הענף הגדול ביותר במחלקת המחקר, עם כ-70 אנשי סדיר וכ-100 אנשי מילואים. עסק בכל מה שאינו "זז" בארצות ערב – קרקע, מתקנים, תשתית אזרחית, מחנות צבא, מוצבי פיקוד ושליטה ועוד.
• מטרות הענף:
• אספקת מידע לצה"ל על אפשרויות התנועה בשטח (עבירות).
• הכנת בנק המטרות המטכ"לי.
• השתתפות בהערכת המצב הלאומית (היבטי קרקע, הכנות אויב לתשתית).
• הבחנה מקצועית: אנשי ענף השטח הכירו את ארצות ערב בצורה רחבה יותר בזכות התמקדותם בתשתיות ובכלל הנעשה בשטח, בניגוד לענפים אחרים שהתמקדו בצבא או בחימוש או בצד המדיני.
• הקצאת משאבים חסרה: לנושא חזית התעלה הוקדש אזרח עובד צבא בחצי משרה בלבד, מתוך תפיסה שהפיקוד הוא האחראי העיקרי, ואמ"ן ישמש כגיבוי בלבד.

2. אלי דקל - גישה כללית לכשלי מודיעין וקריטריונים להערכתם

 כשלים רב-מערכתיים:

כשלי יום הכיפורים לא נבעו מנקודות בודדות (יוהרה, גאווה, חוסר אמון), אלא היו רב-מערכתיים ונמשכו גם לאחר המלחמה.

• הצלחות מול כשלים: למודיעין הצלחות אדירות, אך רובן חסויות, מה שיוצר תמונה ציבורית בלתי מאוזנת ומוטה לכשלים.
• קריטריונים למדידת כשל מודיעיני:
• חשיבות המידע: עד כמה המידע היה חשוב למקבלי ההחלטות.
• קושי האובייקטיבי בהשגת המידע: האם המידע היה קשה מאוד להשגה?
• משך הזמן בין היווצרות הסוד לגילויו: ככל שהפער גדול יותר, כך הכשל חמור יותר (לדוגמה: 12 שנים של אי-ידיעה עלולות להצביע על כשל מערכתי).
• "ידיעות זהב" מול "יהלומים":
• ידיעות זהב: מידע מפורש וברור (לדוגמה: "מלחמה בעוד שבוע"), שאינו תלוי במודיעין אלא במקור המידע. הן נדירות.
• יהלומים: מידע קריטי הדורש חפירה, מקצועיות וניתוח מעמיק כדי להבין את משמעותו. הדובר מתמקד ב"יהלומים" שאמ"ן פספס.

3. אלי דקל - "יהלומים" מודיעיניים שפוספסו לפני מלחמת יום הכיפורים:

     ·      הסוואת מתקנים מצריים (אפריל-מאי 1973):

• ענף השטח גילה שמתקנים חשובים (הבור המצרי ומחסני רכש) נצבעו בצבעי הסוואה.
• התגלית נכתבה כידיעה ההתרעתית ("הכנה למלחמה"), אך ההנהגת המחקר  מחקה את ההיבט המלחמתי.
• המשמעות שהוחמצה: באותה תקופה קיבלה מצרים כ-500 טנקי 62-T (הטנקים החדשים אפשרו, בסופו של דבר, החלפת טנקי ה־34-T בדיביזיות החי"ר). אמ"ן לא ידע זאת. והמשיך להעריך שלמצרים כ-400 טנקי T-34 פעילים בדרום, וראש אמ"ן אף טען ב-8 באוקטובר 1973 כי מדובר ב-200 טנקים ישנים, מה שהשפיע על החלטות המטכ"ל לקבל החלטה שגויה לכבוש את ארמיה 3 בסיני.
• הקמת 10 בתי חולים שדה (21 באוקטובר 1972):
• הוראה דחופה מהמטכ"ל המצרי להקים 10 בתי חולים שדה (1000 מיטות בסך הכל).
• המשמעות שהוחמצה: זהו "יהלום" שהעיד על היערכות למלחמה רחבת היקף, ולא רק על תוכנית פעולה א' (Dafa A') שבה האמין אמ"ן (כיבוש מוצב פורקן קטן). מידע זה היה צריך לערער על תפיסת המלחמה המצרית הצפויה.
• הקמת מוצבי דמה (ערב המלחמה):
• מצרים הקימה שני מוצבי דמה לפיקוד הקדמי של ארמיה 2 וארמיה 3.
• המשמעות שהוחמצה: מוצבי דמה, העשויים מחומרים ארעיים, הם סימן התרעה מובהק למלחמה קרבה ולא נועדו להחזיק זמן רב.
• היערכות ציוד צליחה (25 בספטמבר 1973):
• כ-2,200 רכבי ציוד צליחה (70% מהציוד) נערכו פיזית בחזית התעלה, 12 ימים לפני המלחמה.
• המשמעות שהוחמצה: אף על פי שהיו דיווחים על היערכות כללית, התמונה המלאה של היקף ציוד הצליחה לא נקלטה או לא הוערכה בחשיבותה.

4. אלי דקל - כשלי מודיעין מערכתיים שנמשכו אחרי המלחמה

    ·      שינוי תורת ההגנה המצרית (1970):

• מצרים עברה משיטת הגנה קווית להיקפית, אך אמ"ן לא הפנים זאת במשך 12 שנים, והמשיך ללמד תורת לחימה שגויה.
• פיתוח נשק ביולוגי סורי (התגלה ב-1979, קיים מ-1967):
• כשל מודיעיני של 13-14 שנים ביחס לנשק אסטרטגי קריטי.
• תוכנית "סוריה לבדה" (לאחר יום הכיפורים):
• סוריה הקימה תשתית לחמש דיוויזיות שריון, מידע שלא היה ידוע או הוערך דיו באמ"ן.
• הערכת חסר של טילי קרקע-קרקע (שנות ה-80):
• אמ"ן העריך בחסר את כמות הטילים (לדוגמה: 60-100 סקאדים עיראקים חלודים, בעוד שפקחי האו"ם מצאו מאוחר יותר 700-800 טילים).

5. אלי דקל - שורש כשלי המודיעין

• המודיעין אינו מדע מדויק: כשלים הם חלק מובנה מהעשייה המודיעינית, ולא ניתן להבטיח את מניעתם המוחלטת.
• חוסר מקצועיות מדאיג:
• "לא הכרנו את הצבא המצרי" (לפי יעקב רוזנפלד – "ינקיל").
• חוסר אינטגרציה של מידע: כל ענף פעל בנפרד (לדוגמה: ענף השטח זיהה הכנות לצליחה ב-1968, אך המידע לא אוגד עם ענפים אחרים, מה שהוביל לכך שחיל האוויר לא הכיר את סוגי הגשרים המצריים ולא תקף אותם ביעילות במלחמה).
• אין מערך הדרכה מסודר: לימודים "מאב לבנו", קורסי מחקר שטח נערכו לעיתים רחוקות מאוד, ללא הכשרה מסודרת לחוקרים.
• תזזית בתפקידים: תחלופת תפקידים גבוהה (ממוצע שנתיים) מונעת התמקצעות.
• לימודים אקדמיים תוך כדי תפקיד: פוגעים בריכוז ובמסירות לעבודה המודיעינית.
• חוסר מעקב אחר הישגי/כשלי חוקרים: אין הערכה שיטתית של אמינות ודיוק החוקרים.
• חוסר בתרבות הפקת לקחים וגיבוש חברתי: פוגע בשיתוף הפעולה בין הענפים השונים.

6. אלי דקל - המצב הנוכחי והמלצות

• ניצול ידע של פורשים: מידע רב של קציני מודיעין פורשים אינו מנוצל.
• הפתרון: מקצועיות ותחקור מודיעיני מעמיק ושיטתי (בדומה לחיל האוויר).
• המלצה: מחלקת הבקרה "האיפכא מסתברא" צריכה לתחקר באופן קבוע הערכות קודמות, כולל הצלחות וכשלים, כדי להבין את הסיבות לעמדות שהוצגו.
• אזהרה מפני סגידה לטכנולוגיה: טכנולוגיה ללא אנשים מוכשרים, מיומנים ומסורים (שרואים במודיעין דרך חיים ולא מקפצה תעסוקתית) היא מתכון בטוח לכישלון.

7. ד"ר מיכאל ברונשטיין - מגיב להרצאתו של תא"ל עמוס גלבוע (בחלק הראשון של יום העיון)

• כשלים בענף המעצמות:
• תפיסת "מצרים אדון, סוריה עבד": ההנחה שמצרים היא הקובעת, וסוריה תבוא אחריה, הובילה להתעלמות מהכנות סוריות למלחמה.
• ברית המועצות כגורם ממתן: התפיסה כי ברית המועצות תרסן את הערבים הייתה שגויה. בפועל, ברית המועצות סיפקה אספקה שוטפת ותמיכה, ואף קצינים סובייטים לחמו בחזית המצרית.
• "ידיעת יחמור" (אוקטובר 1973):
• הידיעה: שגריר עיראק במוסקבה (שהיה רמטכ"ל עיראק לשעבר) דיווח הביתה כי ברית המועצות מפנה את אזרחיה מסוריה וממצרים עקב החלטתן לצאת למלחמה נגד ישראל.
• הכשל: הידיעה, שהייתה "ידיעת זהב" מפורשת, נפסלה או הוערכה בחוסר סבירות באמ"ן.
• הטיית החשיבה האנושית: כאשר מידע סותר תפיסה קיימת (ה"קונספציה"), המוח האנושי נוטה להמציא הסברים כדי לבטלו (לדוגמה, הטלת ספק באמינות המקור, על אף בכירותו).
• עבודת אמ"ן מול הדרג המדיני:
• חוסר ניסיון וכישורי הצגת מודיעין לדרג המדיני: אריה שלו, סגן ראש אמ"ן למחקר, נאלץ להציג בפני גולדה מאיר, עקב מחלתו של אלי זעירא. חוסר ניסיונו בדרג זה הוביל לכך שלא הצליח לעניין את משה דיין, שקרא עיתון במהלך הישיבה.
• טעות לוגית: טענתו של שלו בפני גולדה ב-6 באוקטובר כי ההיערכות היא "רק תרגיל" (מנומקת בכך שגם בתרגילים קודמים ברמדאן התירו לאכול) הייתה טעות לוגית, והמערכת כולה נשענה על היגיון לקוי.

8. תא"ל (מיל') עמוס גלבוע – משיב למגיבים שלעיל ומסכם את יום העיון

  ·     כופר בשתיים משלל הטיעונים של אלי דקל:

  o    הטענה שאנו לא ידענו על הקמת 5 דיביזיות שריון חדשות בצבא סוריה אינה                    נכונה. ידענו על תוכנית התעצמות של 12 דיביזיות, ידענו אפילו את מספרי                      אותן דיביזיות.

           הערת אלי דקל – לעמוס גלבוע אין כלל מושג על פרסומי אמ"ן – ניתן בקלילות                 לבדוק בארכיון צה"ל האם אמ"ן פירסם בצה"ל את הקמתם של אותם דיביזיות? התשובה החד משמעית היא לא. אם נכונה טענת גלבוע שלאמ"ן הגיע מידע על כוונת        הסורים להקים 12 דיביזיות חדשות, מידע זה לא עלה בדיוני חטיבת המחקר באמ"ן בשנים 1983-1979, דבר המטיל צל כבד על התנהלות חטיבת המחקר באמ"ן. 

          o     הטענה שאנו לא ידענו על החלפת תפיסת ההגנה המצרית מקווית להיקפית                   אינה נכונה. הא לראיה ידענו על "הפיתות" (מוצבי הגנה היקפיים) בסוריה. 

                 הערת אלי דקל – אני דיברתי על מצרים, ששם אמ"ן במשך שמונה שנים לא                   פרסם מאומה לצה"ל על שינוי תפיסת ההגנה. וצה"ל המשיך להדריך בפו"ם                   על השיטה ההיקפית שעברה מן העולם. באשר ל"פיתות" הסוריות אני מטיל                   ספק רב מאוד אם אמ"ן ידע על שינוי תפיסת ההגנה בברית המועצות. אני                       נוטה לחשוב כי גם בסוריה סברו שתפיסת ההגנה הבסיסית היא קווית - אלה                   שעקב אילוצים סוריים מקומיים, הסורים פיתחו את ה"פיתות"

• הסתרת מידע ועיכובים: הדובר מתייחס לכך שהסתרת מידע או עיכובים בהעברתו יכולים לגרום לקריסת מערכות.
• היסוסי צביקה זמיר (ראש המוסד):
• זמיר נפגש עם אשרף מרואן בלונדון ביום הכיפורים וקיבל את התרעת המלחמה המכריעה.
• הכשל: הוא עיכב את הדיווח למספר שעות, במקום לדווח מיד, מכיוון שלא היה בטוח ב-100% והיה חשש מחזרה על "ליל הברווזים" (גיוס מילואים שבוטל עקב התרעה שגויה בעבר).
• חשיבות הלמידה המתמדת: אסור לעולם להניח שיודעים הכל; קצין מודיעין חייב לשאוף ללמוד ולהתפתח כל הזמן.
• השפעת אישים בודדים: בסופו של דבר, המערכת המודיעינית והמקצועית מושפעת משלושה-ארבעה אנשים מרכזיים, שקובעים את הכיוון ואת האמון.

9. סיכום

כשלי המודיעין ביום הכיפורים ובשנים שלאחריה נבעו משילוב של חוסר מקצועיות, כשלים מבניים, היעדר אינטגרציה, תרבות ארגונית לקויה, ונטיית המוח האנושי לדחות מידע הסותר תפיסות קיימות. הדרך למניעת כשלים עתידיים, לדעת הדוברים, היא בהקפדה על מקצועיות עמוקה, תחקור מתמיד, למידה אינסופית, ואינטגרציה של מידע ואנשים.

שקופיות מתוך תגובת דקל להרצאת עמוס גלבוע

 .