themedialine  קרן סטון מסוכנות הידיעות

 מראיינת את אלי דקל

כ"ב בתמוז ה'תשפ"ו | 07.07.2026

העיתונאית קרן סטון מסוכנות הידיעות האמריקאית themedialine קיימה עם סא"ל (בדימוס) אליהו דקל ראיון טלפוני ממושך בן 21 דקות שעסק ביחסי ישראל-מצרים מאץ פרוץ מלחמת התקומה ב־07.10.2023.

במרכזו של הראיון עמדה השאלה האם חלה הרעה ביחסי ישראל מצרים בעקבות המלחמה. כאשר פורסם הראיון התברר  שהנושא המרכזי בו הפך ל"האם ישראל צריכה להיות מודאגת ממפקדת הפיקוד הצבאית החדשה והעצומה של מצרים, "המתומן"?

מכל הראיון הממושך צוטטו רק מספר קטן מאמירותיו של דקל, רובן ככולן ללא הסבריו לביסוס אמירות אלו. להלן הציטוט העיקרי מדבריו:  "זה לא באמת שלום קר כפי שישראלים אוהבים להגדיר אותו, אלא יותר כמו מלחמה קרה בין המדינות ללא יריות", אמר סגן אלוף (מיל') אלי דקל, חוקר מערכות מודיעין ותשתיות ישראליות במדינות ערב, ל"מדיה ליין". "מה שאנחנו רואים הוא הידרדרות ניכרת בהערות שנאמרו בתקשורת המצרית ובידי גורמים רשמיים. מאז המלחמה, כמות התיעוב והשנאה זינקה".. כאמור אמירה זו צוטטה ללא הסבריו של דקל לביסוס גישתו זו.

לדעת דקל, הקריה החדשה של משרד ההגנה המצרי (עשרת המתומנים), הנבנית מזה 11 שנה, היא חלק ממהלך מגלומני של שלטונו של א־סיסי. מן הראוי לייחד עליה את הדיבור בהקשר בריאותו הנפשית של נשיא מצרים. כמובן שאין כל קשר בינה להתנהלות מצרים לאחר השביעי באוקטובר 2023.

דקל חולק על ניכר מהנאמר בכתבה של themedialine, ומצא לנכון להביא עמדותיו במלואן.

לפניכם סיכום תמציתי של הראיון וכן פרוט מלא של כל הנאמר בראיון.

למעוניינים במאמר של קרן סטון להלן הקישור:

https://themedialine.org/top-stories/should-israel-be-concerned-about-egypts-massive-new-octagon-military-command-headquarters/

סיכום התמלול המפורט

נושא מרכזי: הידרדרות היחסים בין ישראל למצרים מאז ה-7 באוקטובר 2023, על רקע שלום "קר" או "מלחמה קרה" ארוכת שנים.

רקע והבהרה מוקדמת:

·      הדובר [דקל] אינו מומחה ליחסים בינלאומיים או איש אקדמיה, אלא עוקב אחר המתרחש במצרים למעלה מ-60 שנה ומספק פרשנות מנקודת מבט "מהשטח", המבוססת על מידע המופק מחקר צילומי לוויין.

·      הדובר מגדיר את הסכם השלום בין ישראל למצרים לא כ"שלום קר" (הגדרה מכובסת לדעתו), אלא כ"מלחמה קרה". שני המצבים לא יורים אחד על השני, אך ה"מלחמה הקרה" מבטאת עוינות עמוקה יותר והכנת צבא מצרים למלחמה בישראל.

מאפייני ה"מלחמה הקרה" בין ישראל למצרים (לפני ה־7 באוקטובר):

·      היעדר תיירות מצרית לישראל: למעלה מ-50 שנה הממשל המצרי לא מאפשר לאזרחיו לבקר בישראל.

·      התנהלות באו"ם: מצרים מצביעה באופן עקבי נגד ישראל, גם בנושאים קריטיים כמו הגדרת הציונות כגזענות.

·      שגרירות ישראל במצרים: מתוארת כסוג של "דגל או בובה", שאינה מתפקדת כשגרירות אמיתית, ולעיתים קרובות אף אין בה שגריר (כפי שטען בעבר האלוף במיל' עמוס גלעד).

·      יחסי מסחר דלים: למעט מכירת גז ישראלי למצרים בשנים האחרונות, היקף המסחר היה מזערי (לדוגמה, 50 מיליון דולר בשנים מסוימות), ואין כמעט מוצרי צריכה מצריים בשווקי ישראל.

השפעת "מלחמת התקומה" ("חרבות ברזל" - מאז 7 באוקטובר 2023):

·      מהלכים דיפלומטיים: מצרים החזירה את שגרירה מאז פרוץ המלחמה (וישראל לא מינתה שגריר חדש מאז שהשגרירה אמירה אורון סיימה את תפקידה כשגרירת ישראל במצרים), מה שמצביע על יחסים מתוחים. ולא מהווה שינוי יסודי (מדי פעם, בתואנות שונות, אין נוכחות של שגרירים למשכי זמן ארוכים).

·      הסלמה בתקשורת המצרית: נרשמה החרפה ניכרת באופן ההתבטאויות של התקשורת המצרית כלפי ישראל, עם עלייה בעוצמת התיעוב, השנאה והשפה הבוטה. הדובר מציין כי מכיוון שהתקשורת במצרים נתונה לפיקוח השלטון, התבטאויות אלו משקפות את רצון הממסד.

·      איומים רטוריים: מצרים איימה שפעולות ישראליות מסוימות (כניסה לרצועת עזה, התקרבות לציר פילדלפי) יביאו לקיצו של הסכם השלום. ישראל פעלה למרות האיומים, אשר התבררו כרטוריים.

·      הצטברות כוחות צבא בסיני:

      o    שנים קודם ל-7 באוקטובר: כבר נצפו טנקים מצריים סמוך לגבול ישראל, בניגוד להסכם                    השלום.

      o     מזה שנים לפני ה־7 באוקטובר 2023: מצרים הגדילה את כוחותיה בסיני באופן משמעותי,               כפי 4 מהמותר על פי ההסכם (הערכה של כ-100,000 חיילים לעומת 22,000 מותרים).

      o     ההצדקה המצרית וביקורת הדובר: מצרים טוענת שהכוחות נועדו למנוע זליגת עזתים                     לסיני. הדובר דוחה טענה זו ורואה בה שקרית:

               *      היקף הכוחות העצום אינו הכרחי למטרה זו.

               *      הקמת תשתיות כמו: כריית מנהרות ענק לאחסון נשק אסטרטגי כמו טילים, הקמת                         נמל צבאי, בניית מוצבי מכ"ם. כל אלו אינם קשורים למלחמה בטרור האסלאמי ובמניעת                       הסתננות אזרחים, ומעידה על כוונות אחרות.

               *      המצרים אכן אינם מעוניינים בקליטת עזתים, ללא קשר למחיר מדיני.

סכנת ההסכם ואינטרסים:

·      סכנה מתמדת: הדובר סבור שמצרים ראתה בהסכם השלום זמני מלכתחילה, ולכן הוא בסכנה מתמדת עד שתחליט שה"זמן הזה יתפוגג".

·      אינטרס ישראלי: לישראל אינטרס ברור לשמור על שקט בגבולה הדרומי ולהימנע מעימות עם צבא מצרי גדול.

·      אינטרס מצרי: הדובר לא מספק תשובה חד משמעית מדוע מצרים אינה מסלימה את המצב למלחמה חמה, ומציין שמדובר במערכת שיקולים מורכבת ביותר (כולל יחסים בינלאומיים). הוא דוחה את הטענה שעוני מונע ממצרים לתקוף, ומציין את חמאס כדוגמה.

פרויקט ה"אוקטגון" ומדיניות סיסי:

·      החשיפה האחרונה של מתחם משרד ההגנה הענק "האוקטגון" ופרויקטים שאפתניים נוספים (המסגד הגדול בעולם, המגדל הגבוה בעולם) משקפים את המוטו של הנשיא סיסי: "מצרים גדולה מכולם".

·      מדובר בהפגנת עוצמה ובזבוז הון כחלק מתרבות של ראוותנות ורצון להראות עליונות, גם על פני מעצמות כמו ארה"ב (לדוגמה, "יש להם פנטגון אחד, אני בניתי עשרה").

תמלול מלא של הראיון

הערה! כל המופיע בסוגרים מרובעות הינו תוספת הבהרה של העורך

קרן - אלי?

דקל - היי שלום.

קרן – זו קרן, מה שלומך?

דקל - השבח לאל.

קרן - אני שמה הקלטה לשיחה, זה רק לשימוש שלי, שאני אוכל להבין אחר כך.

טוב, קודם כול אני אסביר. האתר הוא אתר אמריקאי, אז הקהל הוא ברובו אמריקאי. [מפרסם]

באנגלית, גם ל-Jerusalem Post, אבל זה קהל אמריקאי בגדול.

דקל - אוקיי.

קרן - אז קודם כול אני אשאל האם מאז 7 באוקטובר אנחנו רואים הידרדרות ביחסים בין ישראל למצרים, או שזה נשאר כמו שהיה?

דקל - אני רוצה להקדים ולומר, שאני לא מומחה ליחסים בינלאומיים, אוקיי. אני לא עוסק הרבה בצד המדיני, אני עוסק בעיקר, בלמעלה מיותר מ-60 שנה, אני עוקב אחרי המתרחש במצרים, אבל הידע שלי הוא חלקי.

קרן - אוקיי.

דקל - אני לא איש מהאקדמיה, אני איש מהשטח. ואחרי שהסברתי את זה, היחסים בין ישראל למצרים אף פעם לא היו מלבלבים, משום שהסכם השלום למעשה כמעט מעולם לא פעל כשלום.

לדוגמה, מאז הסכם השלום ב־50 שנה האחרונות אין תנועת תיירות מצרית לאר. בגלל שהממשל לא מאפשר לאזרחיו לבקר בארץ זה לא בדיוק התנהלות של מדינות שחפצות לחיות באחווה  ביניהן, אוקיי.

אחרי שהקדמתי את זה, ההגדרה המקובלת בארץ של [היחסים בין ישראל למצרים, זה]  שלום קר, כן. הגדרה זו באה להסביר כאילו את משאבי הרוח הצוננים שאנחנו מקבלים מהמצרים, בעיקר במוסדות חוץ כמו באו"ם וכן הלאה. הם תמיד מצביעים נגדנו גם בדברים מאוד חשובים לנו כמו בהצבעה של הציונות היא גזענות, למשל. אני לא בדיוק עוקב, אבל אני דיברתי עם אנשים שמקצועם בכך, שמבינים בזה הרבה יותר ממני, והם טוענים שהיחס של המצרים במסדרונות האו"ם כלפינו הוא

קרן - עוין.

דקל - עוין, כן, אפשר להסכים להגדרה, אני חושב שהיא מסבירה.

אני מגדיר את הסכם השלום לא כשלום קר, שזו לדעתי, לפי הפרשנות שלי כמובן, הגדרה מכובסת למצב שבאופן אמיתי הוא מלחמה קרה.

ההבדל בין שני המצבים זה שבשני המקרים לא יורים אחד על השני. בשני המקרים, גם כשיש מלחמה קרה, כמו שהיה בין ברית המועצות לארה״ב. [גם שם] היו יחסים דיפלומטיים לכאורה. [אבל! במלחמה קרה רואים את השלום כמשהו זמני עד שתיווצר היכולת וההזדמנות להפר את הסכם השלום]. 

שגרירות ישראל [בקהיר] זה לא בדיוק שגרירות אמיתית שפועלת [בין מדינות], ואת זה אני מציע לך לצטט, לא אותי שאני לא מהתחום, אלא אני מציע לך לעיין באמירותיו  (אם תרצה אני אשלח לך קישור, [לאמירות] של האלוף עמוס גלעד שאומר זאת בקולו הוא. [עמוס] היה שנים רבות המתווך בין ממשלת מצרים לישראל [ויש לו ידע רב בנושא]. שגרירות ישראל במצרים זה, לא יודע. במילים שלי זה סוג של דגל או בובה, זה לא באמת שגרירות עם נספח צבאי ונספר כלכלי, זה משהו ש...

שדרך אגב, יש שנים רבות שאין שגריר, כמו למשל מאז אוקטובר 2023 אין שגריר, אין שגרירות מאז אוקטובר, אין שגריר מצרי בארץ ואין גם שגריר ישראלי במצרים.

קרן - אבל בעצם, אם אני מבינה אותך נכון, אנחנו רואים המשך מגמה, לא שינוי

דקל - אני אומר שהרקע צריך, אי אפשר לקחת משהו בציר הזמן ולפתוח אותו ולומר מה קורה מאוקטובר, צריך לראות את השובל הארוך מאוד של הפרות של הסכם השלום, של כל מיני היתקלויות ויחסים [קלוקלים]. לדוגמה במסחר, אז היו שנים שיחסי המסחר בין מדינה גדולה כמו מצרים לישראל הסתכמו ב-50 מיליון דולר, שזה לא פרוטות, זה מינוס פרוטות, זה פרוטות לעניים בסחר בינלאומי 50 מיליון דולר, זה לא כסף מה שנקרא.

היום קצת המצב יותר טוב בגלל שאנחנו מוכרים גז, אז העקומה עולה, אבל לא תמצאי, אם את תבקרי בשווקי ישראל, מוצרים מצריים כלשהם, לא ביגוד ולא מוצרי צריכה, לא כלום. אני אומר [זאת מהצד של אחד שיודע], אני במקצועי גם סוחר, או הייתי סוחר, והיה לי אלפי פריטים במסחר שניהלתי, מבין אלפי הפריטים שהיה לי, היה לי מוצר אחד - שטיח לנעליים תוצרת מצרים - שזה מעיד על טיב היחסים המסחריים. בקיצור, אין יחסים מסחריים.

טוב, עכשיו לגבי השאלה שלך הספציפית, מה קורה מאז מלחמת אוקטובר? קורה כמה דברים.

    א. המצרים, כפי שאמרתי לך, לא ניתקו את היחסים, אבל החזירו את השגריר שלהם לארצם. אז זה כדאי שתבדקי במשרד החוץ אם ההגדרה שלי היא מדויקת.

   ב. יש החרפה בולטת לטעמי, ואני לא עוקב אחרי זה כפי שאמרתי לך, באופן ההתבטאויות של התקשורת המצרית כלפי ישראל. אם בעבר הם לא מחאו לנו כפיים ואולי גם לא ליטפו אותנו. מאז המלחמה, עוצמת התיעוב, השנאה, המילים הגסות, עולה פלאים. אני לא חקרתי, זה מדעית, אבל זאת התחושה שלי, כמי שמאזין באדיקות לתקשורת המצרית. עכשיו אני רוצה להדגיש, אני אישית לא קורא ערבית ולא שומע ערבית. הידע שלי [על הנאמר בתקשורת המצרית] זה האזנה באמצעות AI שמתרגם לי. אבל אני מכיר אנשים אחרים בתקשורת הישראלית שיודעים ערבית התומכים בפה מלא, [במה שאמרתי לך]

   והרעיון המרכזי הוא, שאם במצרים יש מישהו, כתב בעיר שדה נידחת שכותב משהו, הרעיון הוא שאדם במצרים לא יהין לכתוב משהו נגד השלטון. כלומר, גם אם מדובר בכתב לכאורה פרטי, בעיתון לכאורה לא ממשלתי שכותב איומים על מדינת ישראל, אם זה לא היה לרצון המצרים, הם לא היו נותנים לו לפרסם את זה. אני מציע לך בעניין הזה לדבר עם הדוקטור קסניה סבטלובה, שהיא בקיאה ממני, הרבה יותר ממני בנושא הזה.

   ג. יש איומים כמעט לא מרומזים שאם אנחנו נעשה כך וכך אז זה קיצו של הסכם השלום. האיומים האלה מלווים אותנו מתחילת המלחמה. בהתחלה הם איימו, אל תיכנסו לרצועת עזה, כלומר ירו עליכם, תירו בחזרה, שלא תהינו להיכנס! נכנסנו, זה כמובן מאוד עיצבן אותם ואז אמרו אל תתקרבו לפילדלפי, אם תתקרבו לפילדלפי זה הסוף של הסכם השלום! נכנסנו לפילדלפי. ההתנהלות היא במילים, מאוד אגרסיבית.

קרן - כן.

דקל – מאוד

קרן - אוקיי.

דקל – [עד עכשיו דיברת על התנהלות מדינית]. עכשיו מבחינה צבאית, כן, גם לפני מלחמת אוקטובר היו סמוך לגבול ישראל, וזה תחום שאני בקי בו היטב, זה תחום שאני יכול להוכיח אותו, נראים מאה טנקים סמוך לגבול ישראל. שזה רמיסה של הסכם השלום. [זה] לא שייך למלחמת אוקטובר, זה ביוני, הטנקים נצפו בצילומי לוויין שכל אדם יכול לראות אותם, הוא לא צריך [אנשי מודיעין] בשביל זה. ככה שאף פעם הם לא הקפידו, אני אומר את זה בלשון המעטה, על הסכם השלום.

אבל אחרי אוקטובר, הם הכניסו עוד כוחות לסיני, הטיעון שלהם שלדעתי הוא בחלקו שקרי בעליל, זה שהם חוששים פלישה של עזתים לשטח סיני. שאותה [המצרים] הם לא מוכנים וזה אני מאמין להם, אני מאמין שהסירוב שלהם להכניס עזתים זה לא כלי להעלות את המחיר המדיני שהם יקבלו בעבור זה. כלומר, אם ניתן להם על כל גולגולת 30 אלף דולר, אז הם כן יסכימו. הם באמת לא רוצים את העזתים אצלם, לא חשוב מה ניתן להם.

קרן - תגידי לי, אבל כמה כל הריכוז כוחות הזה בגבול זה איום אמיתי על ישראל?

דקל - באיום מודדים של הכוחות משני הצדדים. אני יודע פחות או יותר את היקף הכוחות המצרי, אבל אני לא עושה שום מעקב אחרי צה"ל. אני לא יודע להגיד לך מה צה"ל מעמיד מול זה.

האיום נובע ממה יש ממול. אם סתם אני אומר, המצרים יש עכשיו בסיני, אני אומר סתם, אלף טנקים, ולישראל יש שלושת אלפים טנקים בנגב, אז זה לא איום, זה...

קרן - אבל אמור להיות שם אפס, אז כאילו אם... 

דקל - זהו, עכשיו, אז א', אני לא יודע, עכשיו, אני, מהמעט שאני יודע כאזרח, לא כאיש מודיעין, אין בנגב [כחות] - אפס, כמו שאת אומרת. אם זה ככה, אז גם אם יש 30 חיילים חמושים, הם מהווים סכנה גדולה.

אנחנו ראינו צבא של טייחים מרצועת עזה מצוידים בנשק קל ובטיוטות, מה הם עוללו. הם כבשו כמעט 30 יישובים! אז אם סתם יש גדוד בסיני ומולו אין כלום, גדוד יכול לעשות נפלאות כלומר מבחינה צבאית.

בכל מקרה בסיני על פי המעקב שלי, לא מעכשיו, לא בגלל מלחמת שמיני עצרת או אוקטובר, יש בערך פי ארבע כוחות מהמוסכם.

קרן - אוקיי.

דקל - והטיעון [המצרי] שזה לחסום את העזתים מלזלוג לסיני הוא שקרי, שקרי. ואני אסביר את זה. חלק [מהכוחות המצריים] ממה שיש בסיני, הם לא שייכים [למלחמה מול]  העזתים. לדוגמה, הם עכשיו בונים, בניגוד להסכם, מנהרות ענק לאחסון טילים.

קרן - אוקיי.

דקל – [הם] בתקשורת שלהם, אומרים שהטילים האלה מכוונים לחיפה. אבל גם אם הטילים האלה לא מכוונים לחיפה והם מכוונים לראש פינה, זה לא משנה. [זה לא מכוון למנוע זליגת עזתים], לא צריך לכרות מנהרות ענק עכשיו, בימים האלה, זה לא משהו מלפני המלחמה, על מנת למנוע זליגת עזתים לסיני. ככה שהטיעון לפחות בחלקו הוא שקרי.

מה עוד שהיקף הכוחות שהסכם השלום, שזה למעשה 22 אלף חייל, שמותר להם להזיק בסיני.  היום יש  לדעתי [בסיני] בסביבות המאה אלף או משהו כזה, אני לא ספרתי בדיוק. הרעיון שגם 22,000 חיילים [המותרים לשהות בסיני] יכולים בקלילות למנוע זליגת עזתים [ואין צורך ב־80,000 חיילים נוספים. וגם לא צריך להכניס עוד טנקים ועוד תותחים ומנהרות ומוצבי מכ"ם ולבנות שדות תעופה צבאיים. בקיצור, זה לא זה.

קרן - עד כמה אתה רואה את ההסכם בסכנה?

דקל - ההסכם מיום שהוא נחתם, לדעתי כמובן, בעיני המצרים הוא היה זמני ולכן הוא בסכנה עד היום שהם יחליטו שהזמן הזה יתפוגג, זה לא אומר שזה יקרה אי פעם. אבל בעיני המצרים זה לא הסכם שלום, הם לא מתנהלים כמו הסכם שלום.

הם לא באים לבקר אצלנו 50 שנה, זה כמו זוג שחי בנפרד, אנחנו נשואים לכאורה. אבל חוץ מזה שנשיא מצרים הגיע להלוויה של רבין, הם לא באים לכאן, וגם כשיש ביקורים פגישות אותנו., לא מביאים את הדגל, הם שכחו, הם שכחו להביא דגל [בפגישת א-סיסי עם ראש ממשלת ישראל בארה"ב]. ‫אני, אם הייתי במקום, ‫הייתי אומר להם, רבותיי, ‫שכחתם להביא דגל? לא נורא. ‫יש בארה״ב לפחות 400 אלף חייטים, ‫תתפרו דגל! ‫זו לא בעיה לתפור דגל ישראל, ‫זה לא דגל מסובך.

קרן - תגיד לי, ומה בכל זאת האינטרסים של שני הצדדים להשאיר את המצב כמו שהוא היום ולא להילחם?

דקל - לישראל יש אינטרס ברור, מספיק יש לה צרות בלי זה, הצבא המצרי הוא צבא ענק, היא לא  צריכה גם אותו על הראש.

קרן - כן, אוקיי, והמצרים?

דקל - השאלה היא אחרת, למה המצרים לא [תוקפים את ישראל] כשהמצב שישראלים כאילו בצרות, ומגשימים את החלומות הרטובים שלהם? על השאלה הזאת אין לי תשובה טובה.

בגלל שלדעתי נושאים של שלום ומלחמה, זה משוואה מאוד מורכבת. ‫שאני לא חושב שאני יודע לפתור אותה. ‫אני מטיל ספק שכל החכמולוגים האחרים, ‫האם הם כן יודעים לפתור. ‫כלומר, אף אחד מארגוני המודיעין, ‫גם ארגונים גדולים כמו האמריקאים, ‫שיש להם מודיעין טוב, ‫לא יודעים להגיד מתי יש מלחמה. ‫- אז למה שאני הקטן אדע ‫מתי המצרים יממשו את החלומות הרטובים?

קרן - אבל בכל זאת יש משהו ששומר גם אותם, בתוך המלחמה הקרה הזאת ולא לתרגם אותה בינתיים למלחמה...

דקל - בוודאי, אבל זו מערכת מאוד מסועפת של שיקולים, של יחסים עם רוסיה, של יחסים עם סין, יחסים בינלאומיים וכן הלאה. בכל מקרה, בכדי להוציא מראשם של הטיפשים שטוענים שמצרים היא ענייה, ובגלל זה היא לא תוקפת אותנו. אז אני פרסמתי [באתר שלי מאמר שבו] אני מסביר שהרעיון שמדינות עניות לא תוקפות הוא רעיון שקרי, שאין לו אחיזה במציאות. ראי למשל חמאס, חמאס תקף אותנו.

קרן - נכון.

דקל – [חמאס] לא נחשב כעשירים מופלגים. לא לכל חמאסניק יש יאכטה ומכונית ב.מ.ו.

קרן - תגיד לי, החשיפה שלהם השבוע של המרכז הענק הזה, האוקטגון, זה ניסיון להראות לכל האזור את העוצמה המצרית?

דקל - האוקטגון הזה, למצרים יש מוטו מאז שסיסי עלה לשלטון, זה מוטו קצת גס, אבל אני אבטא אותו, אני מקווה שאת אולי תעדני אותו. המוטו אומר "שלי יותר גדול." וזה בכל תחום, והוא אומר למשל, תראו בניו יורק יש את הגן הגדול בצפון מנהטן, סנטרל פארק. [סיסי] אומר, אני עכשיו בניתי עיר בירה, הסנטרל פארק שלי גדול פי עשר. ואז הוא אומר את זה, בקולו הוא, הוא אומר, תראה את האמריקאים האלה, יש להם פנטגון אחד, כזה עלוב, אני בניתי עשרה הפטגון [8 צלעות]. הוא בנה את המסגד הכי גדול בעולם. הוא בנה עכשיו את המגדל הכי גבוה בעולם, יותר מהמגדל שיש בקטר, בורג' חליפה. בכל דבר הוא מנסה להגיד, אני, אני, אני, אני הגדול מכולם.

זו בעיה כללית של האיש. אני לא חוקר נפש, אבל זה המוטו שלו בכל דבר. אם תסתכלי בצילומי פנים של המרכז הזה, המפקדה, זה שפיכת הון שגם מדינות עשירות כמו ארה״ב לא מרשים לעצמם לעשות. מסדרונות שיש, עמודים עם שיש יקר, שולחנות מהגוני, כיסאות מרופדים לכל פקיד, הכל ככה להראות, תראו כמה, כמה, כמה, אני גדול.

קרן - בסדר גמור, תודה רבה, אלי.