בשנת 1964 בקירוב החלה מצרים לבנות מערכת הגנה אווירית ארצית, המושתתת על טילי קרקע-אוויר מסוג SA-2 מתוצרת ברית המועצות. עד למלחמת ששת הימים (1967) הקימה מצרים 27 בסיסי שיגור לסוללות מסדרה [B .[3 שלושה בסיסים הוקמו בסיני והיתר נבנו באזור התעלה, סביב קהיר, אלכסנדריה ואסואן.[4] בקרבת בסיס הטילים שנבנה בסמוך לשדה התעופה קהיר מערב, הוקם גם מרכז ההדרכה.

המתקפה המוצלחת של צה"ל על שדות התעופה המצריים במלחמת ששת הימים הביאה את המצרים למסקנה שיש צורך חיוני להקים "חומת טילים" שתגן על האזורים המיושבים במצרים ברשת צפופה של בסיסי טילים. המצרים, בסיועה הנדיב של ברית המועצות, החלו לבנות בקדחתנות את מערך ההגנה האווירית. בתחילה סיפקו הסובייטים למצרים דגמים משופרים של טילי SA-2 (דגמים מסוג B,C,E) ונבנתה מערכת מסועפת של בסיסי שיגור מבוצרים. במהלך מלחמת ההתשה למד צה"ל להתמודד עם מערכת זו ובשנת 1970 קיבלה מצרים גם את הטיל SA-3 (פצורה) המשלים את הטיל הוותיק 2-SA ונותן מענה משופר למערך ההגנה האווירית הארצית. לפני מלחמת יום הכיפורים קיבלה מצרים גם שלוש [5] חטיבות טילי SA-6. זהו טיל נייד, שביסודו נועד לנוע עם הגייסות, אך במצרים הוא שולב במערכת ההגנה האווירית הארצית שנפרסה לאורך תעלת סואץ. ערב מלחמת יום הכיפורים היו במצרים כ־120 [6] מוצבים מבוצרים של טילי קרקע-אוויר, המאורגנים במסגרת של חמש דיביזיות הגנה אווירית, שהגנו על מרחב קהיר-תעלת סואץ והדלתא וסיפקו הגנה נקודתית על המתקנים החיוניים בעמק הנילוס. 

נספח א'

נספח ב'

נספח ג'

נספח ד'

נספח ה'