ד"ר אורי מילשטיין מערוץ "לעומק"
מראיין את אליהו דקל-דליצקי
כ"ח בחשוון ה'תשפ"ז | 08.11.2026
ד"ר אורי מילשטיין מערוץ "לעומק" מראיין את חוקר מערכות התשתית בארצות ערב, סא"ל (בדימוס) אליהו דקל-דליצקי, על הסכנה הנשקפת לישראל מנשק כימי אפשרי המצוי באירן בתימן ובמצרים. בהמשך, טוען דקל שאיין לקחת סיכונים, ויש לצייד את האוכלוסייה בישראל באמצעי התגוננות.
להלן סיכום התמליל:
נושא עיקרי: ביקורת חריפה על הערכת המודיעין הישראלי בנוגע לאיומי נשק כימי, בפרט מאיראן וממדינות נוספות, ועל כשלי מודיעין היסטוריים ושיטתיים בהתמודדות עם איומים לא קונבנציונליים.
נקודות מפתח:
1. הצהרה רשמית מעוררת מחלוקת:
o הדיון נפתח בהתייחסות למאמר של יוסי יהושע ב-ynet, המצטט בכיר ישראלי שטען כי "אין באיראן יכולת כימית שמאיימת על מדינת ישראל", וכי ישראל "תדע לפעול ולידע את הציבור" אם יהיה צורך.
o סגן אלוף בדימוס אלי דקל מתקומם על הצהרה זו, רואה בה "יוהרה כבדה" וטענה שאינה מבוססת על ניסיון היסטורי.
2. כשלי מודיעין היסטוריים בנושאי נשק לא קונבנציונלי (אלי דקל, לשעבר קצין מודיעין בכיר שבמהלך שירותו בצה"ל עסק בחקר מערכות תשתית בארצות ערב - כולל מתקני תשתית של נשק ביולוגי, כימי ואטומי):
o מצרים: השתמשה בנשק כימי, כבר בשנות הששים של המאה הקודמת בעת שהיא נלחמה בתימן. במהלך מלחמת התקומה פורסם בערוץ יוטיוב מצרי כי מצרים חנכה מפעל חדש לייצור תחמושת כימית.
o סוריה: חיל המודיעין פספס במשך 12 שנה את קיומו של נשק ביולוגי, ושנים רבות שלל את קיומו של נשק כימי בסוריה. יחידתו של דקל היא שגילתה את התשתיות לנשק זה, אך נתקלה בהתנגדות ובמאבקים פנימיים בחטיבת המחקר באמ"ן כדי שהגילויים יוכרו.
o שימוש סורי בנשק כימי: אסד הרג אזרחים סורים באמצעות נשק כימי, וגם גילוי זה נתקל בהתנגדות פנימית באמ"ן במשך שנים.
o עיראק: בתחילת שנות ה-80, דקל הציג לראש אמ"ן מידע המצביע על פיתוח נשק כימי בעיראק. הוא ננזף על ידי מפקדיו, כולל עוזר ראש אמ"ן למחקר וראש הזירה המזרחית, שטענו בביטחון מוחלט לא היה ושאין נשק כימי בעיראק. זמן קצר לאחר מכן, עיראק השתמשה בנשק כימי נגד איראן.
o לוב: המודיעין הישראלי פספס את פיתוח הנשק הכימי בלוב (שכנראה התגלה על ידי האמריקאים).
3. הסיבות לכשלים המתמשכים, לדעת דקל:
o יוהרה וביטחון עצמי מופרז: האמונה שהמודיעין "יודע הכל" וקביעות מוחלטות בנוגע להיעדר נשק.
o קושי בזיהוי נשק חבוי: מדינות המפתחות נשק כימי מסווגות אותו בסודיות גבוהה בשל האיסורים הבינלאומיים, מה שמקשה על גילויו ודורש משאבים, חוכמה וידע שלא תמיד מצויים.
o "אמונת כזב": התפיסה ש"נגמרו המלחמות הגדולות" וכי העולם מתקדם לעימותים קטנים יותר, מה שמוביל להזנחת היערכות לאיומים אסטרטגיים.
o חוסר הכשרה וחוסר התאמה: רבים מאנשי המודיעין חסרי הכשרה עמוקה ויסודית לתפקידם. לעיתים קצינים קרביים שנפלטו מהשדה עקב פציעות מועברים לתפקידי מודיעין ללא רקע מתאים.
4. האיומים העכשוויים והיערכות ישראל – ביקורת על ה"סעיף האחרון" בהצהרת הבכיר:
o איראן: דקל סבור שסביר שאיראן, שנפגעה קשות מנשק כימי בעבר, פיתחה יכולות כאלה. הוא מציין דיווחים (לא מאומתים) על שימוש בנשק כימי על ידי החות'ים, בני בריתה של איראן.
o מצרים: מצרים, על פי פרסומים בתקשורת המצרית (דרך יוטיוב, המהווה לדעתו שופר של השלטון), מתהדרת בפיתוח נשק כימי חדש ובמפעלים לייצורו, ומאיימת על ישראל בפגיעה בחיפה ובדימונה אם תפלוש לעזה.
o היערכות ישראל ל"טיפול ויידוע": חלוקת מסכות גז ל-10 מיליון אזרחים היא פרויקט שלוקח ימים ואף שבועות. דקל חושש שאין למדינת ישראל מלאי מספק של ציוד הגנה כימית, בדומה למחסור באפודים בתחילת מלחמת "חרבות ברזל".
5. המלצות לציבור:
o לבדוק את מסכות הגז הישנות שחולקו בעבר ואת תוקף המזרקים הנלווים אליהן.
o לשקול לרכוש באופן עצמאי ציוד הגנה אזרחי מפני נשק כימי, שכן מדובר באמצעי הגנה לא יקר במיוחד וזמין.
6. מצב המודיעין הישראלי – חולי מערכתי:
o דקל, בספרו "מודיעין - מאובדן דרך לגאולה", טוען שחיל המודיעין סובל מ"שרשרת של מחלות" ואינו מודע לקיומם של מרביתן, ולכן נוקט ב"תרופות פלצבו" (תרופות סרק) ובטיפולים קוסמטיים, במקום לטפל בשורש הבעיה.
o הוא מצביע על כישלונה של "האפכא מסתברא", יחידה שהוקמה לאחר יום כיפור כדי לספק הערכות חלופיות, אך פספסה תגליות מרכזיות ואיומים מתפתחים (כמו יכולות הטילים של מדינות ערב).
o הפקת לקחים מכשלי המודיעין לא נועדה למנוע טעויות לחלוטין, אלא להפחית את כמותן, צפיפותן והנזקים הנגרמים מהן.
ספרים להרחבת הידע בנושא
Contact Us
