יחסי ישראל-מצרים נמצאים בנקודת המשבר הכי גדולה שלהם מאז אירועי השבעה באוקטובר. בעוד שמצרים מקיימת תרגיל עצום בגודלו עם מטוסי קרב סיניים, בישראל מנסים להבין - האם יש ממה לחשוש?

יחסי ישראל–מצרים נמצאים בתקופה הכי מתוחה שלהם מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. החששות בקהיר מקריסה של הגבול עם הרצועה, גלישת עזתים לתוך סיני, והצטברות כוחות מצריים סמוך לגבול, העלו לא מעט סימני שאלה בירושלים.

במקביל, תרגיל צבאי ראשון מסוגו בין מצרים לסין – שבו השתתפו מטוסי קרב סיניים מתקדמים – הצליח להפתיע אפילו את סין עצמה, ומשרד ההגנה בבייג’ינג מיהר להתגאות בכך באופן פומבי.

כדי להבין את הרקע לשיתוף הפעולה הצבאי יוצא הדופן, "מעריב" שוחח עם סא”ל (מיל’) אלי דקל, לשעבר איש מודיעין ומומחה לחקר מצרים.

לדבריו של דקל, שיתוף הפעולה הצבאי עם סין אינו בגדר הפתעה, אלא חלק ממדיניות ברורה של קהיר לאורך עשרות שנים: “מצרים בכוונת מכוון במשך שנים רבות, עשרות שנים, משתדלת לא להיות תלויה באף מעצמה. היא עושה את זה בכוונה וזה עולה לה בהרבה משאבים. היא קונה נשק מכולם, היא משתדלת לשמור על קשרים צבאיים ומדיניים עם הרבה מדינות, וכל זה כדי למנוע מצב כמו שקרה לה כבר ארבע פעמים בעבר – שארצות הברית ‘סגרה לה את הברזים’".

בהקשר זה, דקל ציין את המצב שבו ישראל תלויה כיום באספקת נשק אמריקאית: “עכשיו, לנו במלחמה האחרונה, ארצות הברית לא סיפקה לנו טרקטורים. ובעבר לא סיפקו לנו מנועי מטוסים, ובעבר הרחוק בכלל – כל נשק שהוא. ארצות הברית משחקת איתנו בגלל שאנחנו תלויים בה והיא יודעת שאנחנו תלויים בה. מצרים למדה לקח מזה עשרות שנים – לא להיות תלויה”.

לדבריו, גם אם שיתוף הפעולה עם סין מפתיע חלק מהציבור בישראל, מדובר בהתפתחות טבעית מבחינת קהיר: “בכוונת מכוון היא שומרת קשרים עם כל העולם - עם כל מי שהיא יכולה, כל מי שיש לו מה להגיד, וכל מי שיש לו צבא ונשק טוב. לכן, בין היתר, היא עושה תרגילים משותפים עם רוסיה".

"גם היום היא עושה תרגילים עם צרפת, עם אנגליה, כמובן גם עם אמריקה, ואני מכיר לצערי בהיסטוריה על כמעט תרגילים עם סין. אני לא מבדיל בין התרגילים הרבים שמצרים קיימה עם רוסיה וברית המועצות לבין תרגילים עם סין".

דקל הוסיף כי גם שוק הנשק הסיני לא זר למצרים, אף על פי שארה”ב אינה רואה זאת בעין יפה: “במסגרת השוטטות של מצרים בשווקי הנשק בכדי ליצור מצב של חוסר תלות בארצות הברית, היא גם כל השנים קנתה נשק מסין – למרות שהיא יודעת שארצות הברית לא אוהבת את זה. היא יודעת שארצות הברית מממנת אותה בסוג של הקצבה שנתית של שלושה מיליארד דולר, למרות זאת היא קונה נשק".

לדבריו, מצרים רכשה לאחרונה מערכות לוחמה אלקטרונית מתקדמות תוצרת סין, בהן ארבע סוללות פעילות – לצד אמצעי לחימה נוספים שייתכן ואינם ידועים לציבור. אך הקשרים עם סין חורגים מתחום הביטחון: “לסין יש גם מעמד מיוחד במצרים בשנים האחרונות, מאז שא-סיסי עלה לשלטון. סין הצליחה ‘לדחוף את הרגל’ ולקבע לעצמה מקום נכבד במדיניות של א-סיסי. למעשה, מי שבונה את עיר הבירה החדשה של מצרים – שאמורה להיות פנינה בין-לאומית ביופי, בארכיטקטורה, בעושר ובפאר – זאת סין".

“הקבלן העיקרי זאת סין. זאת אחת הדוגמאות ל’דחיפת רגל’. סין לא רק שהיא בונה את עיר הבירה החדשה – שזה, אפשר להגיד, המיזם הכי חשוב לא-סיסי – אלא גם בונה שני נמלים לפחות במצרים, חשובים מאוד, גדולים מאוד, באבו קיר. לסין יש מעורבות רבה ולכן אני לא מתפלא שהם עושים תרגיל”.

באשר למטוסי הקרב הסיניים שהשתתפו בתרגיל המשותף, טוען דקל כי ייתכן ומדובר גם בטקטיקה מצרית לקראת רכש עתידי: “מצרים כבר מזה כמה שנים רוצה להרחיב את חיל האוויר שלה. היא משחקת, לדעתי, מן משחק שנועד להניף את הדרישות הכספיות מכל אלה שמציעים לה מטוסים. היא במשא ומתן ארוך עם צרפת לקנות מטוסי רפאל, אבל במקביל היא מנהלת משא ומתן על מטוסים דומים עם איטליה, ועכשיו היא מנהלת את אותו משא ומתן עם סין – על מטוסי חמקן".

“אני חושב שזה חלק של שילוב של עסקה מסחרית שמראה לאחרים – אתם לא היחידים בשוק, תורידו מחירים – ואז הם בסוף יחליטו על משהו. אני מניח שבסוף הם יחליטו על המטוסים הצרפתיים, אבל זה יותר ניחוש. זה חלק מהעסק".

לסיכום, דקל אינו רואה בתרגיל עם סין צעד חריג או מטריד במיוחד, אלא המשך של מדיניות מתמשכת: “אני לא מתפלא על התרגיל המשולב. מצרים מנהלת תרגילים עם כמעט כל מעצמה – חוץ מישראל".



המאמר פורסם במעריב בקישור:  

https://www.maariv.co.il/news/military/article-1190209