מר אלכס צייטלין מראיין את אלי  דקל

י"ט באלול ה'תשפ"ג 05.09.2023

מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האכזבה הגדולה מההאזנה ומ"האמצעים המיוחדים" במלחמת יום הכיפורים. בשיחה טוען דקל כי חיל המודיעין הקדיש את עיקר משאבי האיסוף שלו לפיתוח יכולות האזנה. לדבריו, הפניית המשאבים הרבים לתחום זה, כולל משאבי כוח אדם איכותי, פגעה קשות באמצעי האיסוף האחרים ובאיכות כוח האדם בחטיבת המחקר באגף המודיעין בצה"ל. בעקבות פיתוח אמצעי ההאזנה, האמין הפיקוד העליון שבידי צה"ל יש מטה קסמים שיתריע בבוא העת על מלחמה כי תבוא.  

בשיחה מנתח דקל את הרקע ההיסטורי ליצירת מערכת איסופית מעוותת שבה פיתח המודיעין "אוזני ענק" על חשבון "עיניים עצומות למחצה" (מודיעין חזותי המופק בעיקר מצילומי אוויר) ו"פה זעיר" (מודיעין המופק מסוכנים). מנגד, המצרים לאחר מלחמת ששת הימים, שבה הם נוכחו לדעת כי למודיעין הישראלי יש יכולות האזנה טובות, פיתחו שיטות הגנה פשוטות ויעילות המבוססות על צמצום השימוש בתקשורת האלקטרונית. מכיוון שהמצרים היו היוזמים למלחמת יום הכיפורים, הם הכינו פקודות כתובות מוכנות מראש שהיו שמורות בכספות הדרג המסתער או הועברו מהמטכ"ל לדרג המסתער באמצעות רצים על אופנועים.

דקל טוען שהשיטות שבהן פעלו המצרים היו יעילות (לפחות בימים הראשונים של המלחמה שבהם פעלו המצרים על פי התכנון), ולכן הפוטנציאל הטמון במערכת האיסוף המבוססת על ההאזנה היה נמוך מלכתחילה. וכל אלו שהשליכו את יהבם על ה"אמצעים המיוחדים" והאמינו ב"אלילים" עם יכולת מוגבלת להושיע, התאכזבו.

בפועל, מניתוח התפוקות של כלל מקורות האיסוף שעמדו לרשות צה"ל לפני המלחמה (התרעה) ובמהלכה (הבנת המתרחש בשדה הקרב), עולה בבירור כי סוכני ה"מוסד" הם אלו ש"סיפקו את "עיקר הסחורה". לעומתם, המשאב האיסופי שנקרא האזנה אכזב קשות ולא סיפק לצה"ל את המידע הדרוש להבנת שדה הקרב עד 13 באוקטובר



פירוט רב על התנהלות המודיעין לפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה תוכלו למצוא:

א. בסדרת ההרצאות "זרקור על אגף המודיען בצה"ל" שפורסמו באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע".

ב. בספרים "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" ו"ניצחון בסבירות נמוכה".