אלי דקל-דליצקי
17 מאי 2020
רקע היסטורי
הסכם השלום בין ישראל למצרים, שנערך בתיווך אמריקאי, כלל כמה מרכיבי ביטחון שנועדו לצמצם את האפשרות שישראל תופתע שוב על ידי המצרים.[1] המרכיב המרכזי היה הסכמת מצרים לפירוז מלא של החלק המזרחי של סיני, ופירוז חלקי של מערב סיני, המאפשר למצרים להחזיק בחלק המערבי כוחות צבא בהיקף שלא יעלה על דיביזיה ממוכנת מוגברת. כדי לפקח על ביצוע ההסכם, סוכם בין היתר, כי תוקם תחנת האזנה אמריקאית בג'בל אום חשיבה שתאזין ותתריע מפני הכנסה לסיני של כוחות בכמות החורגת מן ההסכם. נוסף על תחנת ההאזנה סוכם כי בסיני יוקם כוח רב־לאומי, שיכלול גם כוחות של צבא ארצות הברית, שיסייר ויוודא את מילוי תנאי ההסכם.
ג'בל אום חשיבה הוא רכס הררי הנמצא במערב סיני, בין ציר האורך המרכזי איסמעיליה-רפידים -קציעות, לבין ציר ואדי גידי המחבר את ציר קהיר-ג'ניפה, עם מרחבי התמרון של ואדי מלייז. בפסגת ההר, בגובה 723 מטר מעל פני הים, הקים צה"ל בשעתו את מוצב הפיקוד הקדמי של פיקוד דרום, שממנו נוהלה מלחמת יום הכיפורים. בצד מוצב הפיקוד הקים אגף המודיעין את בסיס ההאזנה המרכזי לצבא מצרים. בעקבות הסכם השלום פוצץ צה"ל את כל מתקניו על ג'בל אום חשיבה והאמריקאים בנו במקום בסיס האזנה גדול, המאפשר בעיקר ציתות לכוחות צָבא מצריים בדרכם לחציית תעלת סואץ ולכניסתם לסיני.
הסיום המביש של צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים, שבו ארמיה שלהם כותרה והייתה נתונה לחסדי ישראל וארצות הברית שעמדה מאחוריה, לא השאיר למצרים אפשרויות רבות והיא נאלצה לחתום על הסכם, מביש מבחינתה, שבו "באו גויים בנחלתה" ומפקחים על צעדיה.[2]
ואכן, מאז חתימת ההסכם, עוד בטרם יבשה הדיו, החלו המצרים לנסות ולכרסם בו בכל דרך אפשרית,[3] כך שהפיקוח האמריקאי על ביצוע ההסכם היה בהחלט רצוי לישראל. למען האמת, ישראל, שחפצה מאוד בהסכם השלום, העלימה עין לא פעם מההפרות המצריות ולעיתים לא דיווחה עליהן "לשוטר" האמריקאי.[4]
האמריקאים נוטשים את בסיס ההאזנה שלהם בג'בל אום חשיבה
מניתוח השוואתי של צילומי לוויין עולה כי בסיס ההאזנה נטוש ונמצא בתהליך פירוק. בצילום הראשון מ־2010–2013, יש בבסיס אנטנות רבות וכלי רכב חונים בסככות הרכב. בצילום השני, מאוקטובר 2018, פורקו האנטנות[5], פורקו כל סככות הרכב והבסיס נראה ריק.
בשנה 2015 לכל המאוחר,[6] החליטו המצרים על בניית מרכז הפיקוד שלהם על כל הכוחות בסיני בג'בל אום חשיבה סמוך מאוד למרכז ההאזנה האמריקאי. לקראת שנת 2018 הושלמה בניית הבסיס הגדול. המתחם המצרי כולל למעשה שתי מחנות המוקפים בחומות, מחנה המפקדה, ומחנה של שדה תעופה צבאי המשמש את המפקדה. המחנות נבנו על כביש הגישה היחידי המחבר את תחנת ההאזנה לכביש ואדי גידי. נוצר מצב משונה שכל מי שחפץ להגיע לתחנת ההאזנה צריך לעבור דרך שני מחנות צבא מצריים ובידוק של שלושה ש"ג מצרים. אם האמריקאים והמצרים היו מעוניינים בקיומה של תחנת האזנה, ניתן היה, בעלות כספית לא גבוהה, לסלול כביש עוקף למפקדה המצרית כדי שהבאים בשעריה לא ייאלצו לעבור את התהליך המביש של הבידוק. מכיוון שלא נסלל כביש כזה, אני מעריך שההחלטה האמריקאית לעזוב את המקום נפלה עוד לפני שנת 2015.
האמריקאים שוקלים לעזוב את הכוח הרב־לאומי של האו"ם בסיני
בעיתון הארץ[7] דווח כי שר ההגנה האמריקאי, מארק אספר, מוביל מהלך להוצאת החיילים האמריקאים מהכוח הרב־לאומי המפקח על הסכם השלום ישראל-מצרים. העיתון הוסיף כי ישראל מתנגדת למהלך זה.
סיכום
המודיעין האמריקאי הוא גוף גדול ועתיר משאבים, ואני מעריך כי גוף זה מודע היטב לתשתית הצבאית שהמצרים בונים בסיני. תשתית זו "מכינה את הקרקע" לאפשרות של עימות צבאי בין ישראל למצרים. אני רוצה להאמין, כי האמריקאים שמו לב שמאז שנת 2007 הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, וזו הפרה בוטה של הסכם השלום שהם שושביניו. אין ספק שהאמריקאים מודעים גם לתהליך החימוש המואץ העובר על מצרים מאז שעבד אל־פתח א־סיסי תפס את השלטון.
על רקע זה אני מתקשה מאוד להבין מדוע הם נטשו את תחנת ההאזנה ומדוע הם שוקלים לעזוב את הכוח הרב־לאומי בסיני – צעד שעלול להביא לביטול הכוח, ולהרגשה מצרית ש"הכול שרוי לך".
יש מי שיטען כי חלפו כבר למעלה מ־40 שנה מאז חתימת ההסכם, ו"הילדים גדלו ואינם זקוקים עוד למטפלת". תשובתי לטענה זו היא שהילדים לא גדלו, והם עדיין מתקוטטים. כך, למשל, מאז שרפת שגרירות ישראל בספטמבר 2011, עדיין אין למעשה שגרירות ישראלית אמיתית בקהיר.[8] הטענה ש"הזמן עושה את שלו" היא טענת כזב. כבר חלפו 70 שנה מאז מלחמת העולם השנייה, וחיילים אמריקאים רבים עדיין שוהים בבסיסים ביפן ובגרמניה.
מעניין מאוד לדעת, כיצד התקשורת בישראל אינה מודעת, או שאינה רוצה לדווח, על היעלמו של מרכיב ביטחון חשוב בהסכם השלום בין ישראל למצרים.
הערות
[1]. מצרים הפתיעה את ישראל פעמיים: הפעם הראשונה הייתה בפברואר 1960, ובה המצרים הכניסו לסיני כוחות גדולים שנערכו על גבול ישראל-מצרים בניגוד להסכמות בין המדינות לאחר מלחמת קדש בשנת 1956. הפעם השנייה הייתה התקופה שקדמה למלחמת ששת הימים ובה המצרים שוב הכניסו כוחות גדולים לסיני וגרמו לפתיחת מלחמה יזומה מצידנו.
[2]. מאמר שלי מ־25.12.2019 ובו אני מצטט את דבר האלוף במיל' עמוס גלעד.
[3]. ראו את ספרי "מודיעין תלוש מהקרקע" שבו אני מספר על חלק קטן מהניסיונות של המצרים להפר את ההסכם
[4]. שם.
[5]. פרוק האנטנות הוא קביעה מקצועית של מפענח צילומי אוויר החפץ להישאר בעילום שם
[6]. עבודות הבניה החלו בשנת 2016. אני סבור שכדי לתכנן אתר שכזה דרושה שנה לפחות
[7]. https://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/1.8830953
[8]. מאמר שלי מתאריך 25.12.2019 ובו אני מצטט את דבר האלוף במיל' עמוס גלעד. http://www.dekelegypt.co.il./191225
שתף
Contact Us
Contact Us
ב־29.11.2018 קיים ד"ר אורי מילשטיין יום עיון בנושא "המודיעין במטכ"ל במלחמת יום הכיפורים" הדובר העיקרי ביום העיון היה תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, שבמלחמת 1973 שימש בתפקיד ראש ענף מחקר בסיסי בחטיבת המחקר באמ"ן. לימים עמוס גלבוע מונה למפקד חטיבת המחקר. עמוס כתב מספר ספרים על עבודת המודיעין.
לאחר הרצאתו של עמוס, התקיים דיון ממ
העמותה להיסטוריה צבאית קיימה יום עיון בנושא מלחמת יום הכיפורים. בין המרצים נמנה ד"ר, תא"ל (מיל') דני אשר, שהציג את דעתו באשר לתוכנית המלחמה המצרית ויעדיה. לפי השקפתו של אשר "ומבחינתם כל מה שהם נלחמו זה נגד תוקפנות ומתוך כוונה להשיג שלום. ובעובדה, בעקבות מלחמת יום הכיפורים הושג שלום, והשלום הזה מחזיק מעמד עד היום".
אלי
ב־29.11.2018 קיים ד"ר אורי מילשטיין יום עיון בנושא "המודיעין במטכ"ל במלחמת יום הכיפורים" הדובר העיקרי ביום העיון היה תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, שבמלחמת 1973 שימש בתפקיד ראש ענף מחקר בסיסי בחטיבת המחקר באמ"ן. לימים עמוס גלבוע מונה למפקד חטיבת המחקר. עמוס כתב מספר ספרים על עבודת המודיעין.
לאחר הרצאתו של עמוס, התקיים דיון ממ
ד"ר פנחס יחזקאלי מערוץ TOV מראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל שריכז בשעתו את עבודת המודיעין לשחרור החטופים מישראל משדה התעופה באנטבה – קניה. במהלך הראיון פורס דקל את השלבים בהכנת תיק היעד שהתחילה נקרא סטנלי/כדור הרעם ולאחר שמפקד סיירת מטכ"ל יהונתן נתניהו נפל בעת ביצוע המבצע – שם המבצע הוחלף ל"מבצע יונתן".
בסוף הראיון מבי
באפריל 2026 יצא לאור ספרו החדש של סא"ל (בדימוס) אליהו דקל-דליצקי "מודיעין: מאובדן דרך לגאולה". הספר עוסק הכשלים המתמשכים של אגף המודיעין בצה"ל, מנתח את הסיבות להיווצרות הכשלים ומציע מהפכה שתשפר את תפקוד המודיעין. המאמר שלפניכם מספק הצצה לתוכנו של הספר ע"י פרסום תוכן העניינים ואחד מ־18 הפרקים בספר.
מועדון 50 פלוס באלקנה קיים ערב להשקת ספרו החדש של אלי דקל. בערב העיתונאי והסופר חגי הוברמן ראיין את אלי דקל על התובנות מספרו.
להלן סיכום הראיון ופרוט מספר נושאים שהועלו במהלכו.
העיתונאית קרן סטון מסוכנות הידיעות האמריקאית themedialine קיימה עם סא"ל (בדימוס) אליהו דקל ראיון טלפוני ממושך בן 21 דקות שעסק ביחסי ישראל-מצרים מאץ פרוץ מלחמת התקומה ב־07.10.2023.
במרכזו של הראיון עמדה השאלה האם חלה הרעה ביחסי ישראל מצרים בעקבות המלחמה. כאשר פורסם הראיון התברר שהנושא המרכזי בו הפך ל"האם ישראל צריכה לה
ד"ר מרדכי קידר מערוץ טוב משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על דרכי הפעולה האפשריות של צבא מצרים אם יבחרו להילחם עם צה"ל. המניע לשיחה היה אמירתו של ראש שרות הביטחון (שב"כ) דוד זיני שאמר "ה־7 באוקטובר הבא יהיה באילת".
מר עקיבא ביגמן מערוץ "אידיוטים שימושיים" משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על כלכלת מצרים. בשיחה, אלי דקל מפרק את הקונספציה העכשווית לפיה מצרים לא תפתח במלחמה כי היא ענייה וחסרת משאבים. כמו כן דקל סוקר את נתוני הבסיס של הכלכלה המצרית, ובאמצעות ניתוח תצלומי אוויר ומראה שמצבה טוב יותר משחשבנו.
מר נתנאל אברהם מנהל אתר הפודקאסט "שיחות ארוכות על שאלות גדולות", קיים ראיון עומק עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על ספרו החדש העוסק בכשלי אגף המודיעין בצה"ל.
