זה שנים מספר אני עוקב אחר ההתפתחות התשתית הצבאית והכלכלית של מצרים ומפרסם מאמרים והרצאות שלי ושל חוקרים אחרים העוסקים בנושא זה. מובן מאליו שכדי לקבל תמונה שלמה של המתרחש במצרים יש להכיר גם תחומים שבהם אין אני עוסק. לכן מצאתי לנכון להביא בפני הקוראים גם כמה הפניות לאמירות של אנשים שהיו במגע קרוב עם הצמרת הצבאית והמדינית במצרים. במאמר זה אני מתרכז בעיקר באמירות של האלוף (במיל') עמוס גלעד שבמהלך שירותו באמ"ן ובמשרד הביטחון צבר ידע רב על מצרים. 

האלוף גלעד מילא תפקידים רבים בחטיבת המחקר באגף המודיעין, ובשנת 1996 מונה לעמוד בראשה. בשנת 2001 הועלה לדרגת אלוף ומונה לתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים. בשנת 2003 סיים את שירותו בצה"ל ומונה לתפקיד ראש האגף המדיני בביטחוני במשרד הביטחון. הוא מילא תפקיד זה עד לשנת 2017. מר גלעד משמש כיום כראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

במוסף השבת של העיתון ידיעות אחרונות מיום 29.03.2019 פורסם ריאיון עם האלוף (במיל') עמוס גלעד. המראיין הוא העיתונאי שמעון שיפר. 

חלק מהריאיון הוקדש לנושא 40 שנה להסכם השלום עם מצרים ומתוכו בחרתי להדגיש בפניכם כמה נקודות. ההדגשות הן שלי.

• עמוס מכיר את הנשיא סיסי עוד מהתקופה שהנשיא מובראכ היה בשלטון. בעת ההיא סיסי היה ראש המודיעין הצבאי - קצין בדרגת אלוף שני כוכבים. "פגשתי אותו המון פעמים, קשה לי לזכור כמה".

• בספטמבר 2005 בעת שצה"ל נסוג מציר "פילדלפי" (גבול מצרים-רצועת עזה) "הם [המצרים] ניסו להציב כוחות משמר הגבול שלהם, שזה בעצם צבא, לאורך כל הגבול, ומדובר בהפרה של הנספח הצבאי בהסכם השלום". בתקופה ההיא סיסי היה ראש המודיעין הצבאי ועמוס נפגש עימו לדון בנושא. "השיחות עם א־סיסי היו קשות מאוד בהתחלה. הוא היה מאוד חשדן, וראו שהוא מאוד לא אוהב ישראל ... הוא היה עוין במיוחד...הוא גם דתי מאוד. במיוחד בלט היחס השלילי שלו כלפי הנספח הצבאי להסכם השלום, שזה אופייני אגב לכל הקצינים המצרים. גם עומר סולימאן [סגן הנשיא מובארכ וראש המודיעין הכללי]. כולם רואים בנספח הצבאי פגיעה בגאווה המצרית ובריבונות המצרית".

• "ב־2008 תצפית של אמ"ן גילתה שהם הכניסו כוחות לסיני ללא שום סיבה אלא רק כדי להפר את ההסכם. גם א־סיסי לא סבל את הנספח הצבא אבל לאט-לאט ראיתי שהוא משלים, ואפילו יותר מזה, עם המציאות שסאדאת ובגין יצרו". 

• "בסוף א־סיסי היה זה שהדיח הנשיא מורסי בהפיכה צבאית, ב־3 ביולי 2013" [הערת אלי דקל: אדם שחותר תחת הממונים עליו הוא אדם בוגדני ויש לחשוש שיעשה זאת עם ישראל שעימה הוא מקיים רק "יחסים מזדמנים"]. 

• בעניין הכנסת כוחות צבא גדולים לסיני כדי להילחם בדאע"ש, אומר עמוס גלעד: ..."חייבים להבהיר: בהתחלה זה לא היה בהסכמה. הייתה תקופה שא־סיסי הפר את ההסכם והכניס כוחות לסיני בטענה שהגיע הזמן לשנות. אבל היום הכנסת כוחות מצריים לסיני מתבססת על [סעיף, א"ד] בהסכם השלום, שקובע שבהסכמה הדדית בכתב ניתן להכניס כוחות מעבר למותר לתקופה מוגבלת" [הערת אלי דקל: מעניין לראות כמה זמן תימשך התקופה המוגבלת הזו]. 

  

את הריאיון המלא אפשר לקרוא בקישור: 

ביום עיון שהתקיים ב־9 בספטמבר 2019 במרכז משה דיין באוניברסיטה תל אביב הרצה אלוף (במיל') עמוס גלעד על הנושא "ישראל והמזרח התיכון – מה השתנה?". אפשר לצפות בהרצאה בקישור:

 :https://www.youtube.com/watch?v=DggaHbWejZw 

להלן כמה מאמירותיו בנושא " יחסי ישראל-מצרים:

..."היחס של המצרים אלינו קשה – גם היום" ..."אין לנו שגריר! ...לא כמו היום [שהשגריר, א"ד] חי מתחבא באיזה בית ושמה קוראים לו ה"שגריר". [אני מתכוון, א"ד] שגרירות במרכז קהיר עם דגל ישראל!" ..."הייתה קונסוליה באלכסנדריה - כיום אין" ..." [השלום א"ד] רשמי אין בו תכנים של נורמליזציה, אבל יש בו תוכן ביטחוני עמוק!" ..."אני יכול לקבוע די בוודאות שכל הגנרלים המצרים ללא יוצא מהכלל מתעבים [ההדגשה שלי, א"ד] את הנספח הצבאי של הסכם השלום" ... "ההסכם מגביל את הריבונות המצרית וזה מטריף אותם" ..."התשתית של השלום עם מצרים נשענת יותר מדי על הביטחון, ואין לה יסודות אחרים. זה דומה לעץ עם שורש אחד בלי הרבה שורשים אחרים" ..."אין יחסים נורמליים בין הצבאות. הכול מתנהל בחשכת הלילה" ...אני מאור מאוד מאוד מוטרד מזה [שאין יחסים גלויים בין הצבאות א"ד]" ..."בשביל מה הם צריכים צי כזה? בשביל מה הם מתעצמים?"

בהתייחסות ראשונה לדברים, אני סבור שהמשל שהוא מביא ליחסים בין המדינות כ"עץ עם שורש אחד" מתייחס בעיקר לשנים האחרונות שבהן יש שיתוף פעולה ביטחוני, על רקע הפיגועים של הארגוניים האיסלמיסטיים בצבא מצרים. נשאלת השאלה על איזה שורש היו היחסים בין המדינות לפני שיתוף הפעולה הביטחוני? התשובה שלי ברורה - לא היה שורש ואין עץ! יש יחסים מזדמנים בלבד. המתקיימים במחשכים, "בחדר המדרגות"... 

את היחסים בין המדינות מאז הסכם השלום אפשר להמשיל לשני "פריצים": האחד איוון הרוסי, שהיה לו בן לא חוקי בשם מצרים, בן סורר שהיה עסוק רק בלשאוב מאביו כספים לצורך המלחמות המטופשות שלו במזרח התיכון. לפריץ האחר, בוב האמריקאי, הייתה בת מתבגרת בשם ישראל, שאף אחד בשכונה שלה לא חפץ בה. "מצרים", הבן הסורר של איוון, פתח שוב בשנת 1973 באחת המלחמות המיותרות שלו והובס. האב הרוסי שלעת עתה ירד מנכסיו, התקשה להעמידו שוב על הרגליים. כאן נכנס לתמונה האמריקאי שהציע ל"מצרים" ההולל, את בתו המתבגרת "ישראל" תמורת חופן דולרים. מאז ועד היום בני הזוג נשואים לכאורה, אבל לא ממש ביחד. החתן הסורר אוסף, מאז החופה, כלי מלחמה שיאפשרו לו לצאת מהנישואים הכפויים והמשפילים. עד שירגיש שהוא נכון לצאת לסבב מלחמות נוסף, הוא מעליב את הכלה ומקווה שיום אחד היא זו שתקום ותנתק את הקשר הכפוי.

מר אלכס צייטילין, מנהל אתר היוטיוב "באים אל הפרופסורים", ראיין עם ד"ר יגאל בן נון את קסניה סבטלובה. הריאיון פורסם ב־04.04.2021 וחלקו הוקדש לנושא "למה מצרים שונאים את ישראל".

קסניה הייתה בעבר חברת כנסת (סיעת "התנועה"), והיום היא עיתונאית וחוקרת המתמחה בענייני המזרח התיכון ועמיתת מחקר בכירה במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. קסניה עובדת על עבודת דוקטורט בנושא "מצרים – האויבת הנצחית". 

אפשר לצפות בריאיון בקישור:

 https://www.youtube.com/watch?v=77Hj0souaQE&t=819s

מאמר שלי מיום 28.10.2021, שרובו נכתב בידי המזרחן סא"ל (בדימוס) שמעון מנדס ז"ל ששימש חבר בוועדה הצבאית המשותפת ישראל-מצרים, בתפקיד האחראי על הקישור עם הצבא המצרי.

את המאמר ניתן לקרוא בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/181028

הרצאה שלי שפורסמה ב־25.12.2019 בקישור: