This is paragraph text. Click it or hit the Manage Text button to change the font, color, size, format, and more. To set up site-wide paragraph and title styles, go to Site Theme.
לאחר הדיווח בעיתון הלבנוני “אל-אח’באר”, שלפיו שיחת הטלפון שקיים שר החוץ המצרי בדר עבד אל-עאטי עם השליח האמריקני סטיב וויטקוף הייתה מתוחה ושיקפה חשש עמוק מהתדרדרות למלחמת התשה ארוכה בדרום רצועת עזה, "מעריב" שוחח עם סא”ל (מיל’) אלי דקל - לשעבר איש מודיעין ומומחה לחקר מצרים - בניסיון להבין את עומק המתיחות בין קהיר לוושינגטון, ואת עמדת מדינות ערב כלפי פתרונות אפשריים לבעיית עזה.
לדברי דקל, מערכת היחסים בין מצרים לארצות הברית אינה יציבה כבר שנים. “נושא היחסים בין ארצות הברית למצרים הוא נושא מורכב, שעושה רושם שהוא עלה על שרטון מרגע שטראמפ עלה לשלטון”, טען.
לדבריו, “טראמפ עלה לשלטון עם הצהרות שבכוונתו לשנות את פני המזרח התיכון. על מהלכים לא רגילים שאף נשיא לפניו לא נקט. כשבראש המהלכים האלה הוא טען: ‘בואו נפתור את הבעיה של עזה בכך שלא יהיו עזתים’. אנחנו נעביר את העזתים - הם כמובן יעברו ברצונם ובכיף - לכל מיני מדינות בעולם. על פי הסיסמה: אין ערבים - אין פיגועים, אין עזתים - אז אין בעיה עזתית”.
דקל הוסיף כי המהלך האמריקני עורר התנגדות חריפה בקרב מדינות ערב. “מצרים בתחילה ואחר כך כל ארצות ערב התאגדו יחד נגד הרעיון של ארצות הברית לסדר מחדש את העולם. כבר בהתחלה, כשטראמפ הצהיר את זה והטיל ‘מכסות’ - שעל מצרים לקלוט מאה אלף מתושבי עזה, ועל ירדן לקלוט מאה אלף נוספים - אז בפגישה של טראמפ עם המלך עבדאללה, המלך הקטן והחסר אונים הזה הכסיף פנים ואמר לטראמפ: לא תודה, אנחנו לא נבצע את זה”.
לדבריו, ייתכן שהדחייה הזו של ההצעה האמריקנית לא הייתה עצמאית לחלוטין: “אני מנחש שהמלך לא היה אומר את זה אם לא היה לו גיבוי לפני זה מסעודיה או מאיזושהי מדינה ערבית עשירה אחרת שאמרה לו: תשמע, תלך לטראמפ, תגיד לו לא. אנחנו, ארצות ערב, לא מעוניינות לפתור את הבעיה הפלסטינית. אם היינו רוצים לפתור את הבעיה הפלסטינית היינו עושים את זה כבר ב-48’. ארצות ערב, חלקן עשירות מופלגות, היו יכולות לפתור את בעיית הפליטים בעזה לא מהיום ולא מלפני שבוע - גם לפני חמישים שנה היה אפשר לפתור את זה כבר. הן לא רצו. להיפך - בכוונה הן שימרו את הבעיה של הפליטים, הגבילו את צעדיהם”.
בהתייחסו לשליטת מצרים ברצועת עזה בעבר, דקל הסביר: “גם כשמצרים שלטה ברצועת עזה עד 67’, הפליטים לא היו במעמד של אזרחים מצריים. הם היו סוג של מעצר בית - הם יכלו לגור ברצועה, במחנה פליטים, אבל כדי להגיע למצרים צריך רישיון”.
לדבריו, “בעיניהם (של שליטי ערב) בא הנשיא לשנות סדרי עולם ומנסה להוציא את הג’וקר מהחפיסה של ארצות ערב - שזה הפליטים, בעיית הפליטות. אז כהשערה - המלך אמר ‘לא’ לדעתי רק אחרי שהוא קיבל גב חזק מארצות ערב שאמרו לו: אם ארצות הברית תסגור לך את הברזים של הכסף - אנחנו, ארצות ערב, נדאג לכך. כמובן, זו רק השערה שלי”.
דקל הדגיש נקודה נוספת: הסירוב החריג של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי להיענות להזמנה מהנשיא האמריקני. “אבל אז מגיע הצעד הממש מפתיע, שהנשיא סיסי נקרא לוושינגטון. הנשיא סיסי אמר: אני לא מגיע. אני לא אחד שקופץ לכל קריאה של נשיא ארצות הברית. כשאני אתפנה - אני אגיע. זה ממש חוצפה שאני לא מכיר דוגמתה. סך הכול מצרים קיבלה מארצות הברית יותר ממאה מיליארד דולר - מתנות, צדקות, כספי סיוע. לבוא ולהגיד לתומך הראשי שלה, ל’ספונסר’ שלה: לא, אני לא בא לפגישה - זה ממש חוצפה. ככה זה התחיל”.
לבסוף, דקל סיכום בציון ההחלטות הקולקטיביות של מדינות ערב, שלדבריו חוסמות כל ניסיון לפתור את בעיית עזה באמצעות הגירה או יישוב מחדש של תושביה: “אבל זה נגמר בזה שבוועידות הפסגה של כל ארצות ערב - כולל סעודיה, כולל האמירויות וכל אלה שממש לכאורה הם בצד הנחות של המפה - כולן ביחד קיבלו שתי החלטות מדהימות. א’ - שאף אחת מהן לא תקלוט פליטים בשטחה. אבל מה שיותר חמור - הן התנגדו עקרונית לרעיון של טראמפ ליישב מחדש את תושבי עזה באיזושהי נקודה על פני כדור הארץ. זאת אומרת - הן לא מעוניינות”.
המאמר פורסם במעריב בקישור:
שתף
Contact Us
Contact Us
