"מפקדים בכל הרמות צריכים להיות מודעים לכך שהמודיעין יהיה שגוי בחלקו, עליהם לבנות את התוכנית המבצעית שלהם למצב שבו יתברר שהערכות המודיעין קרסו לחלוטין"

"כל מה שמניתי", הוא מדגיש, "מחייב שקידה של שנים, שנים של חשיבה איך אנחנו המודיעין ממליצים להפתיע את האויב. גם במלחמת התקומה היה זה ה"מוסד" – גוף אזרחי שאינו כפוף לצה"ל - שעמל שנים על מהלך פיתוח נשק הביפרים, והוא זה שהוביל לשינוי במלחמה מול החיזבאללה.

"הדבר האחרון שגם עליו אין מדברים בדרך כלל הוא בניית המודיעין, כדי שבעת מלחמה יגיע המודיעין שנאסף במשך השנים לידי המשתמשים. במלחמות שקדמו למלחמת התקומה כשל מאוד המודיעין בתחום זה. לדוגמה: במלחמת ההתשה בנתה מחלקת מחקר מערכת לאיתור יעדים אסטרטגיים והעמידה בראשה קצין בדרגת אל"ם.

הוא מציין כי "המערכת השקיעה משאבים רבים בנושא, ייצרה תורת הפעלה לבחינת מטרות איכות ופרסמה מדי שנה ספרי "בנק מטרות אסטרטגיות". מערכת זו קרסה כליל במלחמת יום הכיפורים ובחירת המטרות לתקיפה בסוריה ובמצרים נעשתה כלאחר יד בתוך התעלמות מוחלטת מהתורה ומרשימת המטרות שהוכנה לפני המלחמה.

"בשנים האחרונות נעשה רבות בתחום זה של אספקת מידע לדרג המסתער. לצערי, איני חושב שחלה ההתקדמות כלשהי בהספקת מודיעין שכזה לדרג המחליט, החל מראש הממשלה ומממשלת ישראל. אני גם לא בטוח שלמטה הכללי בצה"ל היה מידע טוב איך ממוטטים את האויבים.

"מזל שב"מוסד" שהוא גוף אזרחי, שקדו על הנושא ופיתחו את נושא הביפרים ועמלו גם בטיפוח יכולות לפגיעות כואבות באיראן ובלבנון. אני משער כי למודיעין חיל האוויר ולאמ"ן היה חלק בהצלחה אך הכישלון המהדהד בזירת רצועת עזה מצביע על כך שלא חל תיקון מערכתי בנושא האסטרטגי".

קהילת המודיעין מול אמ"ן

לפני שנדבר על הכשלים והפתרונות, תוכל להסביר לקוראים את הבדל בסיסי שלא תמיד מובן – בין קהילת המודיעין הישראלית לבין אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל? 

"בהחלט, זה אחד הדברים החשובים ביותר להבהיר, כי רוב הציבור – ואפילו חלק גדול ממקבלי ההחלטות – מתבלבלים בין השניים. קהילת המודיעין היא כלל הגופים בישראל שמייצרים מודיעין: המוסד (כפוף ישירות לראש הממשלה), השב"כ, מודיעין משטרת ישראל, ואפילו גופים אזרחיים שונים. אגף המודיעין לעומת זאת הוא רק החלק הצבאי הספציפי בצה"ל – הגוף שכפוף לרמטכ"ל ולראש אמ"ן, אותם קצינים שלובשים מדים ירוקים.

"חשוב להדגיש: השב"כ והמוסד אינם כפופים לראש אמ"ן. גם בתוך צה"ל, מודיעין חיל האוויר ומודיעין חיל הים הם עצמאיים לחלוטין. ראש אמ"ן לא ממנה את מפקדיהם, לא קובע קידומים ולא מחליט מה הם חוקרים. זה רלוונטי מאוד כשאנחנו מדברים על "הצלחות מודיעין" מול איראן או חיזבאללה – רובן כלל לא שייכות לאגף המודיעין.

מאז שפרצה המלחמה, אנחנו רואים הצלחות מרשימות "טיסות חופשיות מעל טהרן, שיתוק חיל האוויר האיראני, פגיעות קשות במערך הטילים, חיסולים ממוקדים של בכירים. רבים טוענים שהמודיעין "תיקן" את עצמו אחרי הכישלון הגדול בשמחת תורה. אתה חולק על זה?

"זו תמונה מטעה. נכון, ההישגים מרשימים, אבל רובם אינם של אגף המודיעין. כל מה שקשור לשדות תעופה, בסיסי מכ"ם, מערכות הגנה אווירית וטילים ארוכי טווח – זה בעיקר עבודה של מודיעין חיל האוויר עצמו. גם ההצלחות הגדולות של "הביפרים" (הפצצות מדויקות על אתרי טילים) ושל חיסולי בכירים באיראן – הן בעיקר הישג של המוסד. לאגף המודיעין יש תרומה מסוימת, אבל היא בהחלט אינה הדומיננטית.

הספר שלי מראה שהבעיה עמוקה יותר: אנחנו רואים "ריפוי" חלקי כי חלקים מסוימים בגוף עדיין מתפקדים, אבל הגוף כולו חולה.

מה ההבדל העמוק יותר בין "להביא מידע טכני" לבין מודיעין אסטרטגי אמיתי שמבין את הלך הרוח של האויב?

"זה בדיוק הליבה. מודיעין טכני נותן לך מספרים, מיקומים ותמונות לוויין. אבל מודיעין אמיתי צריך לענות על השאלות: מה האויב חושב? מה המניעים שלו? איך הוא יגיב ללחץ? מה התרבות הצבאית שלו?

"חיל המודיעין נוסד כדי לתת את שתי השכבות – גם הטכנית וגם העמוקה. אבל לאורך השנים, במיוחד אחרי שינויים מבניים מ-1956 ועד שנות ה-70, הוא התרחק מהשכבה השנייה והפך יותר ויותר ל"מכונת דאטה" תלושה מהקרקע. זה מופיע גם בספרי הקודם "מודיעין תלוש מהקרקע", שם אני מראה איך מחקר גיאוגרפי לא מדויק הוביל להבנות שגויות על תוכניות האויב.

הפרטה עצמית של סמכויות

הספר שלך עוסק בכשלים מאז 1956, עם דגש על אגף המודיעין. למה דווקא עליו, ולא על כל קהילת המודיעין?

"משום שאמ"ן הוא הגוף המרכזי שאמור לספק לצה"ל את התמונה המודיעינית השלמה והאסטרטגית. 8200 שייכת לו, חטיבת המחקר שייכת לו – אבל מודיעין חיל האוויר וחיל הים אינם שייכים לו.  

"כשמדברים על כישלונות כמו מלחמת יום הכיפורים או 7 באוקטובר, חשוב להיות מדויקים: לא כל כישלון הוא של "המודיעין" באופן כללי. הכישלון של השב"כ בהתראה על חמאס, למשל, הוא כישלון של גוף חיצוני. אבל הכשלים המבניים והתרבותיים באמ"ן הם אלה שחוזרים על עצמם עשרות שנים.



אם כך, למי שייכות רוב ההצלחות במלחמה הנוכחית מול איראן וחיזבאללה?

"לקבלני משנה, קרי גופים שלא כפופים ישירות לראש אמ"ן. המוסד עם מבצעי החיסולים והביפרים, מודיעין חיל האוויר עם הפגיעות בתשתיות, וגופים נוספים.

"לעומת זאת, הכישלון הקולוסלי של 7 באוקטובר בהתראה – גם הוא לא שייך לאמ"ן בלבד, אלא לשב"כ שהיה אחראי על המודיעין בעזה. זה מראה את הבעיה. כשמפריטים סמכויות קשה מאוד לייחס אחריות ברורה".

האם יש בכל זאת דברים שכן אפשר לזקוף לזכות אגף המודיעין במלחמה הזאת?

"אני זהיר מאוד בתשובתי משום שאני כבר יותר מ-40 שנה מחוץ למערכת, אבל מה שאני רואה הוא תהליך ארוך של הפרטה עצמית. אמ"ן מוותר מרצון על סמכויות ומעביר אותן לגופים אחרים.

"דוגמה קלאסית, יחידה 504 שהפעילה מרגלים בתוך עזה. אמ"ן ויתר עליה והעביר את כל המודיעין בעזה לשב"כ – גוף אזרחי שכפוף לראש הממשלה. כשהמהלך כזה קורה, סדר העדיפויות עלול להיות מושפע משיקולים פוליטיים אישיים. ראש הממשלה יכול להטות משאבים לנושאים אחרים במקום להתמקד באיומים צבאיים.

"אותו דבר קרה עם מודיעין על טילים ארוכי טווח – הוא עבר בחלקו לחיל האוויר. כשפוגעים במפעלי ייצור טילים באיראן, קשה לדעת בדיוק כמה מהמידע הגיע מאמ"ן".

גוף חולה שזקוק לאשפוז  

מהו המסר המרכזי של הספר "מודיעין: מאובדן דרך לגאולה"?

"שהמודיעין – ובמיוחד אגף המודיעין – הוא גוף חולה. העובדה שיש לו "איברים" מתפקדים (חיל האוויר, המוסד) לא משנה את העובדה שהגוף כולו זקוק לאשפוז דחוף. בעיות קטנות שהוזנחו במשך עשרות שנים – החל משנות ה-50, דרך 1960, 1972 ועד היום – הפכו למשבר רב-מערכתי של ממש.

אבל בחודשים האחרונים, במיוחד מול איראן ולבנון, התמונה נראית שונה לגמרי. איך אתה מסביר את ההצלחות האלה?

"משום שרובן עדיין שייכות לגופים מחוץ לאמ"ן. חיל האוויר משמיד מערכי טילים, המוסד פועל עמוק באיראן. לגבי החלקים שבהם אמ"ן מעורב – קשה לדעת את חלוקת התרומה המדויקת (60-40? 40-60). בכל מקרה, גם בגוף חולה יכולים להיות איברים שמתפקדים טוב יחסית. אדם בן 100 יכול להיות עם כליות מצוינות – זה לא אומר שהוא בריא.

אם כך, מה היית משנה עכשיו כדי לרפא את אגף המודיעין?

"הספר לא רק מאבחן את המחלה – הוא מציע ריפוי אופרטיבי. הבעיות נוצרו מטלאי אחר טלאי. הדוגמה הבולטת ביותר היא נושא ההתראה על מלחמה.

"בעבר, זו הייתה המשימה המרכזית של חטיבת המחקר באמ"ן. כל קצין ששירת שם הרגיש מחויבות אישית עמוקה. ואז המטכ"ל החליט "להפריט" את זה: העבירו את האחריות לפיקודים, אחר כך לאוגדות, ונתנו תקן של סגן-אלוף.

"התוצאה הייתה הרת אסון: במלחמת יום הכיפורים הייתה התראה של 20-30 שעות. ב-7 באוקטובר 2023 – אפילו לא שש שניות. עמוס גלעד כינה זאת "פשע נגד האנושות" – להטיל אחריות אסטרטגית כזאת על קצין באוגדת עזה, שלא יכול לראות את התמונה הבינלאומית עם איראן, חיזבאללה והציר השיעי.

מה הפתרונות המעשיים שאתה מציע?

"ראשית נדרש שינוי במבנה היררכי – להחזיר סמכויות מלאות ואחריות ברורה לאגף המודיעין, במקום הפרטה מסוכנת. וכן שיקום המקצועיות – חיל המודיעין חייב להפוך שוב לגוף מקצועי אמיתי. לא יעלה על הדעת שממנים לראש אמ"ן או למפקדים בכירים אנשים שלא עסקו במודיעין מעולם, בלי חפיפה רצינית.

 "בשאר החילות (שריון, חיל אוויר) עושים הסבה של 40 יום ומעלה. במודיעין – לפעמים אפילו לא 4 שעות. אני מביא בספר דוגמאות קשות. כך למשל, "רב-סרן מ-8200 שמונה לראש ענף לוגיסטיקה באמ"ן מחקר רק כדי לתת לו דרגה – והוא לא פצה פה במשך שנה שלמה. התופעה קיימת גם בדרגים הנמוכים. רוב מפקדי הפלוגות [קצינים בתקן רב סרן שהיו כפופים לדקל בעת ששימש כראש ענף מחקר – א.ד] לא עברו הכשרה משמעותית. חלקם התגייסו דרך מודעות בעיתון.

"בעיניי נדרש גם לבצע שינוי בתרבות הארגונית – להחזיר את הגאווה המקצועית, את המחויבות האישית ואת הקשר לקרקע, שך שייווצר מודיעין נטוע ולא תלוש".

האם הבעיות האלה ייחודיות לאמ"ן, או שאתה רואה אותן גם בגופי מודיעין אחרים?

"זה תלוי. המוסד נחשב מקצועי יחסית כבר עשרות שנים. השב"כ היה מצוין בסיכול פיגועים בתוך ישראל, אבל כשהעבירו לו בלעדיות את המודיעין בעזה (שטח אויב), הוא נכשל – כי חסרה לו המומחיות בהפעלת מרגלים אמיתיים ובמעבר לאלקטרוניקה.

"הבעיה המשותפת היא: כשגוף מקבל סמכויות שלא התמחה בהן, או כשמפריטים אחריות – התוצאה היא כמעט תמיד ירידה ברמת הביצוע.

מדוע הצבא הסעודי גדול מצה"ל?

אחד הדברים שחוזרים שוב ושוב בשיח הציבורי מאז 7 באוקטובר הוא הטענה שהמודיעין, צה”ל והדרג המדיני “נכשלו בקונספציה” – בדיוק כמו במלחמת יום הכיפורים. האם זה באמת אותו סיפור?

"זה לא אותו סיפור. זו טעות ניתוחית חמורה. הציבור והפרשנים חוזרים כמו תוכי על מסקנות ועדת אגרנט, אבל ועדת אגרנט עצמה טעתה בנתחה את כשלי אמ”ן ב-73’. היא טבעה את המושג “כישלון בקונספציה” – כלומר אמ”ן ננעל על הרעיון שמצרים לא תפתח במלחמה בלי מטוסי חימוש אווירי, ולכן דחה את כל הסימנים הסותרים.



"אולם הניתוח הזה היה שגוי מלכתחילה, ולכן כל “התרופות” שצה”ל ניסה ליישם אחרי 73’ – לא עבדו. היום, כשמדברים על הפקת לקחים ממלחמת התקומה, עוסקים בדברים משניים ולא בעיקר.

אם כך, מה באמת היה הכשל – ולא רק ב-7 באוקטובר אלא גם ביחס לחמאס בשנים שקדמו לו?

"רבים טוענים שהמודיעין חשב שחמאס “מורתע” בגלל המכות שספג ב”שומר חומות” (2021), ולכן לא נטל חלק במבצעי ”עלות השחר” (2022) וב”מגן וחץ” (2023). זו תיאוריה חסרת ביסוס. היא נשענת על אותה לוגיקה שגויה של ועדת אגרנט.

"הבעיה האמיתית היא עמוקה יותר: המודיעין, כמו כל ארגון מודיעיני בעולם, לעולם לא יוכל לגלות את כל מחשבות האויב. זה בלתי אפשרי. הכישלון מובנה בעבודה. לכן, מה שצריך זה לא “לתקן” את המודיעין כדי שלא ייכשל – זה בלתי אפשרי – אלא לבנות מערכת שיודעת להתמודד עם כישלון מודיעיני.

אז מה הפתרון שאתה מציע?

"קודם כל להבין בדיוק מה נדרש מהמודיעין לספק לצה”ל. רק אחרי שמגדירים את התפקיד – אפשר לבחון היכן הוא נכשל.

"בקרב הציבור מקובלת ההגדרה הפשוטה: “המודיעין צריך לעזור למפקד להכיר את המציאות”. אבל זה לא מספיק מדויק. למודיעין יש ארבעה תפקידים מרכזיים:

"דבר ראשון, המודיעין נדרש לתת מידע לבניין הכוח. כלומר לעקוב אחרי כל חידוש צבאי וטכנולוגי בעולם, מתוך הנחה שחלק גדול ממנו יגיע גם אל האויבים שלנו. זה מה שנקרא “מחקר יכולות” או “מחקר בסיסי”. אבל כאן יש טעות נפוצה: יש אנשים שאומרים “צריך לבנות את הכוח לפי היכולות של האויב”. זו אמירה יפה אבל חסרת מעש. לצה”ל אין משאבים לבנות כוח מול כל היכולות של כל מי שסביבנו.

"הפתרון הוא מעקב משולב: לא רק יכולות, אלא גם תשתיות צבאיות. תשתית מגלה כוונה. מדינה שבונה תשתיות שמאפשרות מלחמה מהירה ונוחה נגדנו מקבלת עדיפות לבניין כוח.

"לדוגמה: סעודיה יש לה צבא גדול מצה”ל, אבל למיטב ידיעתי היא אינה בונה תשתיות למלחמה נגדנו. לעומת זאת, הצבא המצרי עמל ללא לאות על הכנת זירת סיני למלחמה בישראל, ואינו עושה כמעט דבר מול איומים אחרים שחלקם מופרכים לחלוטין. צה”ל, למיטב ידיעתי, אינו מכיר באיום המצרי הזה ברמה הנדרשת.

"המלך פרידריך הגדול אמר זאת יפה: “הסימן המגלה בוודאות מרבית את מזימות האויב בטרם יפתח במערכה, הוא האתר שבו הוא בוחר למקם את בסיסי האספקה שלו”.

מה עוד נדרש ממודיעין איכותי?

"הבנה שוטפת של המתרחש בזירה. זה התפקיד שנבחן כל יום. המודיעין פה מתפקד כמו עיתונאי בכיר: בכל בוקר הוא צריך לספר לרמטכ”ל ולראש הממשלה מה קרה אתמול בלילה – איזו ועידה, מי נפגש עם מי, איזו תקרית אירעו בגבול.

"חלק גדול מהמשאבים מוקדש כאן להתרעה מפני מלחמה כוללת ולא פיגוע בודד. ההתרעה מחולקת לשני תחומים: התרעה בסיסית – זיהוי תהליכים ארוכי טווח של עוינות או, להפך, של קִרבה והסדרה. המודיעין חייב לא רק להתריע על מלחמה, אלא גם להצביע על מהפכים לכיוון שלום. זה לא רק 'נחמד', זה חלק מהותי מהעבודה עצמה".

אתה אומר שהמודיעין תמיד יטעה חלקית. איך בכל זאת מפקדים צריכים להתנהל?

"מפקדים בכל הרמות חייבים להפנים שהנתונים של המודיעין הם בסיס לתכנון, אבל הם תמיד יהיו חלקיים ושגויים במידה מסוימת. לכן צריך לבנות תוכניות גם לתרחיש שבו ההערכה המודיעינית התבררה כשגויה.

"הדבר אינו אומר שעלינו להתעלם מהמודיעין. אלא להתייחס אליו בזהירות, מתוך ידיעה ברורה שהוא לא יכול להבטיח 100% הצלחה. רק בדרך זו נוכל למנוע חלק מהכשלים. אולי לא את כולם, אבל חלק משמעותי מהם".

מהו המסר שלך למקבלי ההחלטות ולדור הצעיר באמ"ן?



"המודיעין הוא אחד הנכסים החשובים ביותר של מדינת ישראל. אבל הוא לא יכול להמשיך להתנהל כפי שהוא מתנהל היום. בלי מהפכה אמיתית במבנה, בהכשרה, בהיררכיה ובתרבות – אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שוב מופתעים ברגע הקריטי ביותר. הגיע הזמן להחזיר את המודיעין לימי הניצחונות – מודיעין מקצועי, נטוע בקרקע, אחראי ואמיץ".