Blog Layout
רכש אמצעי לחימה במצרים מאז עליית הנשיא סיסי לשלטון
אלי דקל-דליצקי 01.03.2021
מבוא
לפני כשנתיים פרסמתי סדרת מאמרים הסוקרת את מאפייני הזרועות בצבא מצרים ומפרטת את רכש אמצעי הלחימה, בעיקר מאז מחצית 2013, מועד תפיסת השלטון בידי עבד אל פתח א־סיסי. עתה, הגיעה העת לנתח את המגמות של מסעות הרכש של נשיא מצרים ברחבי העולם ולעדכן את מסד הנתונים. בסקירה שלפניכם שני חידושים: תמחור עלות פרטי הרכש השונים וציון הציוד שסופק בפועל. תודתי נתונה למר שמואל ליאופולד שסייע בידי בליקוט הנתונים ולחוקר מערכות נשק מר דני זאבי שסייע בידי להעריך את עלותם של מערכות נשק.
הקדמה
מניתוח של בניית מערכות תשתית צבאיות במצרים, עולה כי בין השנים 2007-2010 התקבלה במצרים החלטה לבצע תפנית אסטרטגית ולשנות את ייעודו של הצבא. השוני הוא, מצבא המופקד על הגנה על "פירות הניצחון" של מלחמת אוקטובר 1973 לצבא מודרני התקפי המסוגל לבצע מהלכים מעבר לגבולות מצרים. כפועל יוצא משינוי היעוד, הוחלט להקצות לצבא משאבים הגדולים בצורה משמעותית ממה שהוקצה לו בעבר. פרטי השינוי האסטרטגי לא פורסמו והיידע עליו הוא מוגבל, אך מניתוח מערכות התשתית עולה כי השינוי האסטרטגי כולל, בין היתר, את המרכיבים הבאים:
• ביטול קו ההגנה שנבנה לאורך קו A בסיני. במשתמע, קו העצירה הוזז מזרחה לעבר הגבול הבינלאומי ישראל - מצרים
• הגדלה במאות אחוזים של המערך הלוגיסטי בסיני ומערך הגישור על תעלת סואץ
• הרחבה משמעותית של התשתית הצבאית לאורך תעלת סואץ ומרחב קהיר – תעלת סואץ
• בניית נמלים צבאיים חדשים שיאפשרו, שליטה בשיט בים התיכון ובנתיבי הסחר של ישראל
החלטה נוספת שנפלה במסגרת התפנית האסטרטגית היא לחדול מלהישען על כלי נשק מיושנים שרובם נפלט מצבאות ולהצטייד בנשק מודרני "יד ראשונה" העומד בחזית של כלי הנשק המודרניים בעולם. המגעים הראשונים למימוש ההחלטה לשנות את כלי הנשק לכלים מודרניים נפלה עוד בימי הנשיא מובארכ, אך ההפיכה נגדו וימי חוסר היציבות השלטונית של תקופת "הטלטלה הערבית" עצרו את תהליך ההתחמשות. ביולי 2013, מיד אחר עלותו לשלטון החל הנשיא עבד אל פתח א־סיסי, להגשים באופן נמרץ תוכנית השינוי וככל הנראה עוד הוסיף עליה כהנה וכהנה. הסקירה שלפניכם מפורטים אמצעי הלחימה שנרכשו מאז ומובאים גם מגעים שטרם הבשילו.
כללי
הטבלה שלהלן מהווה תמצית של 71 עסקאות או משא ומתן לרכש אמצעי לחימה עבור צבא מצרים. סביר להניח כי לא כל הפרסומים שעליהם הסתמכתי הם מדויקים ומאידך יש להניח כי במרשתת יש פרסומים שמשום מה פסחתי עליהם. לפיכך המסמך שלפניכם הוא מסמך דינאמי שיש כוונה לעדכנו לפרקים. כל מי שיש בידו מידע שיכול לשפר את מסד הנתונים עליו אני מסתמך מתבקש לפנות אלי, כדברי ר' ישראל מסלנט "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן".
ה"שורה התחתונה" בטבלה מצביעה על כך שהיקף הרכש של 58 עסקאות מגיע לכ־35 מיליארד דולר. מכיוון אין בידי כלים להצביע על העלות של 7 פרטי רכש,[1] נראה לי שעלות הריאלית של עסקאות הרכש מגיעה ל־39 מיליארד דולר לפחות. אם נוסיף על סכום זה כ־12 מיליארד דולר של עסקאות הנמצאות במצב של משא ומתן, אני מגיע להערכה זהירה, שבסופו של דבר מדובר בהשקעה של כ־50 מיליארד דולר.
התפלגות הרכש לפי זרועות
עיון קל בטבלה מעלה כי הנתח הגדול בעוגת התקציב הוא של חיל האוויר, הזוכה ב־42% מכלל ההשקעות ברכש. נתון זה מתקבל בהבנה באוזניים ישראליות שמורגל מזה דורות לעובדה שלחיל האוויר יש קדימות בהצטיידות על פני יתר הזרועות. לזרוע הים בצבא מצרים מופנים 29% מהתקציב. זהו חלק מתהליך שנועד להביא את מצרים למצב של מעצמה ימית. כבר כיום הצי המצרי נחשב לצי הששי או השביעי בגודלו בעולם.[2] זרוע היבשה מקבל 22% מתקציב הרכש וגם נתון זה מובן לאוזניים הישראליות. את התופעה המוזרה של המשאבים המעטים להם זוכה זרוע ההגנה האווירית (7%). אפשר להסביר בכך שבשלב זה מצרים מסתפקת במערכת של כ־100 סוללות טילי קרקע אוויר שנבנתה ברובה עד לשנת 2013 והמושתת בעיקרה על טילים מיושנים מדגם הוק ופיצ'ורה 2-M (SA-3 משופר). צבא מצרים, שואף למודרניזציה של אמצעי הלחימה, ומתכנן לשפר את מערך ההגנה האווירית שלו בעזרת הטילים הרוסיים מדגם S-300 ו־S-400.
אני סבור כי הנתון המופיע בטבלה, לפיו למצרים סופקו רק 8 סוללות בעלות של מיליארד דולר הוא נתון מיושן וסביר להניח שמצרים רכשה או עומדת לרכוש סוללות נוספות, כאשר עיקר מעייניה נתונים לרכש של סוללות S-400. בשלב זה מסרבת רוסיה מסרבת למכור לה טילים אלו.
בנספחים א-ד שלהלן יש פרוט מלא של על פריטי הרכש בחתך של זרועות
מה מסתירה מצרים בנושא ההתעצמות הצבאית
מעיון ברשימות המפורטות של פריטי הרכש המופיעים בנספחים שלהלן, מזדקרת העובדה שישנם מספר סוגי אמל"ח שלגביהם אין כל מידע על רכש או מגעים לרכש. מבין פריטים אלו אפשר למנות: טילי קרקע־קרקע, מערכות קשר, ומערכות לוחמה אלקטרונית. לנושא זה הקדשתי מאמר שפורסם באתר האינטרנט שלי "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע".[3]
יש לזכור כי הנשיא גמאל עבד אל־נאצר (1954-1970) הקים שרשרת של מפעלי תעשיה צבאית, הגדולה במזרח התיכון. מפעלי תע"ש אלו מתפתחים גם בימינו וכוללים בניית אוניות, מטוסים, ייצור טנקים, נגמ"שים, רקטות וטילי נ"ט. בנוסף פועלים שרשרת של מפעלי תעשיה לייצור תחמושת מסוגים שונים. סביר להניח כי בנוסף למה שמניתי במסמך זה , מצרים מייצרת אמצעי לחימה נוספים שאינם מפורסמים במקורות הגלויים.
מצרים מסתירה לא רק את עסקאות הרכש או את הייצור העצמי של טילי הקרקע־קרקע. היא מסתירה גם את טילי הסקאד ואת רקטות הפרוג שנמצאים ללא כל ספק בסד"כ מאז 1973. יש לזכור שמצרים הייתה המדינה הראשונה במזרח התיכון, שכבר בשנות ה־60 של המאה הקודמת יצאה בתוכנית לייצור של כ־1,000 טילי קרקע־קרקע. לא סביר שמצרים תוותר ותישאר בנושא אסטרטגי זה הרחק מאחורי ישראל ואיראן. לפיכך אני מעריך שמצרים לא שוקטת על שמריה בתחום זה אך היא מצליחה להסתירו ממקורות המידע הגלוי מהם אני ניזון. הערכתי זו נתמכת בעובדה שבשנים האחרונות נכרות באזור סואץ מנהרות גדולות. מדובר במיזם גדול בעלות של מאות מיליוני רולרים. להערכתי המנהרות נועדו לאחסן נשק אסטרטגי כגון טילים. פרוט ראו מאמר שכתבתי בנושא.[4]
מה שעולה מכל האמור לעיל הוא שהנתונים שליקטתי במאמר, לפיהם עסקאות הרכש המשוקללות של מצרים בסך של כ־40 מיליארד דולר (ו־12 מיליארד דולר במו"מ),הן רק חלק מהיקף הרכש האמיתי של אמצעי לחימה עבור הצבא המצרי.
כיצד משפיע רכש אמצעי הלחימה על מעמדה הצבאי של מצרים בעולם.
בעולם קיימים מספר מכוני מחקר צבאיים העוקבים אחר התפתחות הצבאות בעולם.[5] מכונים אלו משקללים את העוצמה הצבאית של מדינות העולם ומפרסמים רשימה המדרגת את עוצמתן הצבאית.[6] לצורך כתיבת מאמר זה בחרתי במכון GFP-GLOBAL FIRPOWER.[7]
מניתוח נתוני המכון המופיעים בטבלה שלעיל ועולה התמונה הבאה:
א. כבר בשנת 2012, עוד לפני מסעות הרכש של הנשיא סיסי, היה הצבא המצרי החזק ביותר מכל צבאות ערב. לפיכך הטענה של אותם חוקרים המסבירים את התעצמות צבא מצרים בשנים האחרונות בטיעון כי מצרים רוצה לקנות את מקומה בעולם הערבי אינה נכונה. צבא מצרים בעת החדשה היה תמיד צבא גדול וחזק, ומזה שנים רבות הוא עומד בראש מדינות ערב מבחינת העוצמה הצבאית. בשנת 2012 לא היה שום צורך "לשפוך" למעלה ממאה מיליארד דולר (כפי שינותח להלן) לצורך התעצמות צבאית.
ב. בשנת 2012, בעת שלטונו של הנשיא מוחמד מורסי, המדינות המוסלמית היחידות בעולם שעוצמתן הצבאית עלתה על זו של מצרים היו פקיסטן וטורקיה. אלא מאי? באותם ימים היתה טורקיה שותפה אמיצה של מצרים בעולם מוסלמי סוני, וברור שלא בגללה מתחמשת מצרים מתחמשת בטנקים למשל, שאינם יעילים במאבק צבאי בין מדינות אלו. גם בעת הזו, כשקיימת מתיחות בין מצרים לטורקיה על רקע של תגליות חדשות של גז בים התיכון, רובה של ההתעצמות הצבאית המצרית אינו בכיוון של עימות צבאי בין המדינות.
ג. מה שנותר לנו אם כך זו ישראל, שבשנת 2012 דורגה במקום ה-13 במדד העוצמות הצבאיות, ומצרים, למרבה הבושה, דורגה אחריה במקום ה־14.
ד. מצרים כיום היא יבואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם.[8] בעקבות רכש אמצעי הלחימה בעלות של למעלה מ־40 מיליארד דולר, מצרים שדרגה עצמה למקום ה־9! במרומי מקום זה מצרים היא המדינה המוסלמית החזקה ביותר בעולם. בדרכה לפסגה זו היא עקפה את טורקיה שנשארה במקום ה־11, דחקה את פקיסטן למקום ה־15 וישראל נותרה הרחק מאחור במקום ה־18.
לנוחות הקוראים להלן טבלה המשווה את עוצמתה הצבאית של מצרים ל"יריבותיה" האמיתיות או המדומיינות (ישראל אינה יריבה של מצרים. נהפוך הוא, היא מברכת את הסכם השלום ומקווה שיימשך לעולם ועד). הטבלה מגחיכה את הטענה שהתחמשותה חסרת הפשר של מצרים נובעת מהכנות לעימות צבאי עם אתיופיה (במקום ה־60 בדירוג העוצמה) על רקע הסכסוך על מי הנילוס.
בנוסף לרכש, מצרים משקיעה כסף רב בפיתוח תשתיות צבאיות
במקביל לרכש אמצעי הלחימה, מבצעת מצרים עבודות פיתוח של תשתיות צבאיות בעלות של עשרות מיליארדי דולר: בניית 7 נמלים צבאיים שעלותן המשוערת מגיעה לכ־35 מיליארד דולר,[9] בניית מחנות קבע חדשים לכ־50,000 עם תנאי שירות משופרים מאוד, בניית שרשרת של מאגרי דלק צבאיים תת־קרקעיים בקיבולת כוללת של 426 מיליוני ליטר, כריית 38 מערות גדולות לאחסון אמל"ח אסטרטגי והקמת מבני ענק לאחסון רכש המשתרעים על שטח של למעלה מ־600 אלף מ"ר. אין בידי אמצעים לתמחר את כל מהלך בינוי התשתיות, אך אין לי ספק שהעלות מגיעה ל־50 מיליארד דולר לפחות.
אז למה מצרים מתחמשת?
מניתוח של רכש צבאי כשלעצמו לא ניתן, לדעתי, לקבל תשובה לשאלה. רכש אמצעי לחימה כשלעצמו מאפשר:
א. הערכות להגנה מפני אויבים אפשריים (איראן, טורקיה, לוב) או מדומים (ישראל).
ב. רכש "נבוטים" לשיפור האגו המצרי מול שאר מדינות ערב והעולם המוסלמי.
מי שרוצה להגיע לחקר האמת חייב לקחת בחשבון את נושא פיתוח התשתיות הצבאיות. לדעתי תחום מחקר (מוזנח) זה, מאפשר לחשוף את הכוונות של רוכשי הנשק באשר לראייתם את אופן השימוש בו. לנושא פיתוח מערכות התשתית הצבאית במצרים, הקדשתי סדרה ארוכה של מאמרים המופיעים באתר האינטרנט שלי "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע".[10] התמונה העולה ממחקרי היא כי עיקר מעייניה של מצרים נתונים לבניית יכולת למערכה מול ישראל. לצורך זה עיקר עבודות התשתית נעשות בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. לשאר האיומים, שרובם מועצם ומנופח בתקשורת הישראלית, מצרים כמעט ולא מקדישה משאבי פיתוח צבאיים.
סיכום
על פי הנתונים שליקטתי, מצרים רכשה אמצעי לחימה בעלות משוקללת של 40 מיליארד דולר. אם מוספים לסכום זה את עלות של פריטי רכש חיוניים לצבא שאין לגביהם מידע, ואת ההשקעות בפיתוח תשתיות צבאיות חדשות – מגיעים להערכה זהירה כי מאז יולי 2013, מצרים השקיעה להתעצמות הצבאית סכום של למעלה מ־120 מיליארד דולר. ההתעצמות הביאה את מצרים למצב שהיא התשיעית בעוצמתה בעולם והיא עומדת בראש המדינות המוסלמיות מבחינת עוצמה צבאית. המשאבים הרבים המופנים להתעצמות פוגעים קשות בכלכלה המצרית הנמצאת להערכתי, בשל כך, על סף חדלות פירעון.
בעקבות התעצמות זו, אני מעריך, כי חל שינוי אסטרטגי באופיו של הצבא המצרי. במקום הצבא "הישן" שהיה בנוי בעיקר להגן על מצרים, הולך ומוקם צבא בעל יכולות התקפיות המסוגל לשלוט בנתיבי השיט בים התיכון ולבצע פעולות התקפיות מעבר לגבולותיה של מצרים. יכולות אלו מכוונות בראש ובראשונה נגד ישראל, אך להפעילם, כמובן, גם בזירות אחרות כגון לוב.
למרות המצב הכלכלי המחמיר, מצרים ממשיכה ביתר שאת את מסעות הרכש, שעל מי המידע המפורסם בעבודה זו מגיעים ל־10 מיליארד דולר. גם עבודות הפיתוח התשתיות הצבאיות מתרחבות למיזמים גרנדיוזיים כגון הקמת "מבצר" צבאי מוגן באל עריש המוקף בעשרות קילומטרים של חומת בטון גבוהה ובתוכו, בשלב זה, שדה תעופה בעל שלושה מסלולי תעופה.
לצערי, אין בידי תשובה טובה מהו יעד ההתחמשות וההתעצמות של מצרים, שאינו עומד להסתיים בקרוב. כמו כן אינני יודע כיצד יגיב העם המצרי להתעצמות זו, אך אני יודע בבירור (כתבתי על כך באתר שלי) שהמשטר מכין עצמו למצב של התקוממות.
נספח א' – פרוט רכש זרוע האוויר
נספח ב' - פרוט רכש זרוע ההגנה האווירית
נספח ג' - פרוט רכש זרוע היבשה
נספח ד' - פרוט רכש זרוע הים
נספח ח' - פרוט הערות השוליים בנספחים א-ד
בנספח זה אני מפרט את המקורות מהם שאבתי את המידע לפריט הרכש, וכן כיצד תמחרתי את העלות כאשר לא היה בידי מידע המכוון לעסקת רכש זו.
הערות כלליות למאמר
[1] אם משום שמחיר אמצעי הלחימה לא ידוע או שהכמות לאספקה לא ידועה
[2] תלוי מאיזה מכון מחקר שואבים את הנתונים
[5] מחקר שלי בנושא מכוני הנחקר ומגבלותיהם ראו בקישור: http://www.dekelegypt.co.il./180827
[6] מכונים אלו, אמנם לא מפרסמים את הנוסחה שעל פיה הם משקללים את העוצמה, אך התוצאה הסופית של הדרוג בדרך כלל דומה מאוד.
[7] https://www.globalfirepower.com/aircraft-total.asp
[8] על פי דו"ח מכוןSIPRI האחרון, בשנים 2015-2019 מצרים הפכה ליבואן הנשק השלישי בגודלו העולם.
[9] הערכה של אדריכל המתמחה בבניית נמלים.
הערה
מידע נוסף על צבא מצרים ואמצעי הלחימה שלו תוכלו למצוא בקישורים הבאים:
"כוחות היבשה בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות רכש". אליהו דקל-דליצקי 24/12/2017 http://www.dekelegypt.co.il/200923
"זרוע האוויר בצבא מצרים -סקירה כללית וסיכום תכניות רכש" אליהו דקל – דליצקי 14/02/2018. עדכון חלקי יולי 2020 https://nziv.net/335/
"זרוע הים בצבא מצרים, סקירה כללית וסיכום תכניות רכש" אלי דקל – דליצקי 30/01/2018. https://nziv.net/329/
"זרוע ההגנה האווירית במצרים" 07.04.2020 http://www.dekelegypt.co.il./191103
"ההגנה האווירית על עוצבות השדה ומתקנים חיוניים במצרים" אליהו דקל – דליצקי. ינואר 2018 https://nziv.net/318/
"מה מסתירה מצרים בנושא ההתעצמות הצבאית?" אלי דקל – דליצקי 15.03.2018 http://www.dekelegypt.co.il./1803155
הערות:
[1]. עדכניות צילומי הלוויין, המשמשים כבסיס העיקרי בעבודתי, אינה זהה בכל האזורים. ישנם אזורים שלא צולמו זה עשר שנים. בהחלט אפשרי שקיימים מוצבי מכ"ם שאיני מכיר. ייתכן גם שקיימים מוצבי מכ"ם המופעים בצילומים ומשום מה לא עליתי עליהם.
[2]. דקל אליהו. ההגנה האווירית על עוצבות השדה. סקירה כללית ותוכניות רכש. ינואר 2017.
[3]. תכתובת עם אל"ם (דימוס) יואב דייגי. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים שירת דייגי במחלקת המודיעין של חיל האוויר. הוא מילא שם תפקידים שונים, ביניהם תפקיד ראש מדור.
[4]. שם.
[5]. שם.
[6]. שם.
[7]. הערה היסטורית של ד"ר מיכאל ברונשטיין: השיגור המסיבי של הטילים בתחילת מלחמת יום הכיפורים כילה עד מהרה את מלאי הטילים שברשות מצרים. ברית המועצות נחלצה לעזרה, וארגנה במהלך המלחמה אספקה מהירה ויעילה של טילים נוספים. אפשר לשער כי בלעדי ההספקה הרוסית, חיל האוויר היה מנצח.
[8]. סביר להניח שהחמצתי כמה סוללות, ובפועל כמות הסוללות גדולה יותר.
[9]. בונקר המבצעים הנמצא במרכז הסוללה (מרכז ניהול האש – מנ"א) העשוי בטון, משמש לעיתים רחוקות כמחסן או כמקום מגורים לחיילים של מחנות חדשים שנבנו באזור.
[10]. כגון סכר אסואן, סכרים בעמק הנילוס ומפעלי תעשייה חשובים.
[11]. אקדמיות נוספות קיימות בזרוע האוויר, בחיל השריון, בחיל ההנדסה בחיל התותחנים ועוד.
[12]. דקל אליהו. ההגנה האווירית על עוצבות השדה. סקירה כללית ותוכניות רכש. ינואר 2017.
[13]. https://defpost.com/raytheon-supply-eight-f1-sentinel-radar-systems-egypt/
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
