Blog Layout
מנהרות לאחסון אמצעי לחימה אסטרטגיים במרחב סואץ
אלי דקל-דליצקי
28.03.2020
רקע היסטורי
עד למלחמת יום הכיפורים, התבסס מערך האחסון של נשק ותחמושת בצבא מצרים על מחסן מטכ"לי מרכזי במערות ואדי חוף שמדרום לקהיר (מחצבות של הפרעונים שהותאמו לאחסון ציוד צבאי על־ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה). נוסף למחסני ואדי חוף הייתה שרשרת ארוכה מאוד של אתרים לאחסון תחמושת; חלקם נבנו עוד בימי הבריטים והיתר נבנו על ידי המצרים כחלק מההכנות למלחמת יום הכיפורים. חלק מאתרי האחסון של המצרים – בעיקר אלה שבקרבת תעלת סואץ – היו למעשה דיפונים,[1] בהם אוכסנה האפסנייה מתחת לכיפת השמיים.
המערך הלוגיסטי של ארמיות השדה אחרי מלחמת יום הכיפורים
אחרי מלחמת יום הכיפורים התרכזו עבודות התשתית בצבא מצרים בעיקר בהתבצרות ובהקמת מערך לוגיסטי בסיני. חתימת הסכם השלום עם ישראל בשנת 1979 לא הביאה את מצרים ל"חישוב מסלול מחדש" באשר לסדר העדיפויות הלאומי, והיא המשיכה לראות בהתעצמות הצבא ובהכשרתו לסבב מלחמות נוסף יעד מרכזי, שאליו הופנו חלק ניכר מאוד ממשאביו הדלים של המשק המצרי.
לאחר ביסוס התשתית הלוגיסטית בסיני, התפנה הצבא המצרי לטפל במערך הלוגיסטי בגדה המערבית של התעלה. המאפיינים של פעילות זו הם החלפת מתקני האחסון הארעיים של הארמיות במתקני קבע בנויים, והרחבת המערכת הלוגיסטית של הארמיות כדי שתתאים לגידול הניכר בסד"כ המצרי (הוספת עוצבות משוריינות וממוכנות והסבת דיביזיות החי"ר לדיביזיות ממוכנות).
להלן כמה פרטים על המתקנים הלוגיסטיים של ארמיות השדה בחזית התעלה:
מחסני תחמושת ארמיוניים
• ארמיה 2 – מחסן תחמושת מרכזי במחנות תל אל כביר. זהו מחסן תחמושת ישן ששודרג לאחסון באמצעות מבני בטון ממוגנים בעפר. באתר 27 מחסנים בשטח כולל של 4,200 מ"ר.
• ארמיה 2 – מחסן תחמושת מרכזי בצומת אום גידם. ככל הנראה זהו אתר חדש שנבנה לאחר מלחמת יום הכיפורים. באתר 25 מבני אחסון בגדלים שונים בשטח כולל של 6,900 מ"ר.
• ארמיה 3 – מחסן תחמושת מרכזי של ארמיה 3 באזור עגרוד מערב. האתר כולל 71 מבני אחסון תת־קרקעיים, בגדלים שונים, הבנויים מבטון והמשתרעים על שטח בנוי כולל של כ-10,500 מ"ר (האתר נבנה על בסיס אתר אחסון בדיפונים של ארמיה 3 מלפני מלחמת יום הכיפורים).
מאגרי דלק ארמיוניים ומט"כליים
• ארמיה 2 – מאגר דלק מרכזי באזור תל אל כביר. במקום 10 מכלי דלק תת־קרקעיים, בקיבולת כוללת של 50 מיליון ליטר, וכן מחסני שמנים.
• ארמיה 3 – מאגר דלק מרכזי באזור שמצפון לג'בל עויבד. במקום 10 מכלי דלק תת־קרקעיים בקיבולת כוללת של 50 מיליון ליטר, וכן מחסני שמנים. מתקן זה זהה למתקן של ארמיה 2.
• מאגר דלק אסטרטגי – אזור עג'רוד. מאגר תת־קרקעי בקיבולת של כ־100 מיליון ליטר דלק. להערכתי המתקן משמש כמאגר דלק לשעת חירום לכלל צבא מצרים, כולל חיל האוויר.[2]
כריית מנהרות לאחסון אמל"ח אסטרטגי בחזית התעלה
אחרי מלחמת יום הכיפורים החלו המצרים לכרות מנהרות, המשמשות, קרוב לוודאי, לאחסון אמצעי לחימה אסטרטגיים, כגון: טילי קרקע־קרקע ואולי אף תחמושת כימית או ביולוגית. המנהרות נכרות ככל הנראה במכונת כרייה בקוטר שבע מטר. עומק המנהרות אינו ידוע, אך מניתוח כמויות החצץ שנכרה יש להניח שעומקן מגיע לפחות לעשרים מטר. החצץ שנוצר בעת הכרייה משמש להקמת סוללה המגינה על פתח המנהרה מפני הפצצה. להלן פרטים על מספר המנהרות ותאריך כרייתן:
• מנהרות ג'בל עויבד.
בין השנים 1979 - 2007 (אין תאריך מדויק יותר) ניכרו שתים עשרה מנהרות בשיפולים הצפוניים של ג'בל עויבד. שש מנהרות נוספות ניכרו בשיפולים הצפונים של ג'בל עתקה. המנהרות ניכרו בקבוצות של שלוש מנהרות בכל קבוצה.
• מנהרות ג'בל עתקה – מזרח.
בד בבד עם כריית המנהרות בג'בל עויבד ניכרו גם שש מנהרות בשיפולים הצפוניים של ג'בל עתקה, באזור שמדרום לעג'רוד. המאפיינים זהים למנהרות שבג'בל עויבד. כלומר בין השנים 1979 - 2007 נבנו במרחב סואץ 18 מנהרות.
• מנהרות ג'בל עתקה – מערב.
בצילום לוויין, שצולם בתאריך 09.08.2018, נראות ממערב למנהרות ה"ישנות" שנבנו לפני 2004, עבודות בנייה של 28 מנהרות חדשות. המנהרות מפוזרות למרגלות הצפוניים של ג'בל עתקה, ומשתרעות לאורך של כ-7 ק"מ. נראה כי העבודה ברובן הושלמה, ועתה, בשנת 2020, עוסקים שם בעיקר בבניית חומה שתקיף, ככל הנראה, את אתר האחסון. בשונה מהמנהרות שניכרו בעבר, שניכרו בקבוצות של שלוש מנהרות, הפעם ניכרו המנהרות בזוגות. יתר המאפיינים (קוטר ומיגון הפתח בסוללה) – זהים. לא ברור מתי בדיוק החלה הכרייה של מנהרות אלו, אך אין ספק שעבודות הבנייה החלו לאחר נובמבר 2011. מהעובדה שהחלו בעבודות בנייה של מנהרות חדשות ניתן להסיק, שהמנהרות שנבנו לפני שנת 2004 מלאות באמצעי הלחימה שיועדו להם.
• מנהרות ג'בל ג'ניפה.
במורדות המזרחיים של ג'בל ג'ניפה הוחל בשנת 2015 בכריית חמש זוגות של מנהרות (כמו בג'בל עתקה – מערב). ג'בל ג'ניפה נמצא כ־8 ק"מ ממערב לנתיב תעלת סואץ העובר באגם המר הגדול, וכ־15 ק"מ דרומית מזרחית לשדה התעופה פאיד.
סיכום והערכה
כריית מנהרות היא עסק יקר, ואין זה סביר שמנהרות אלה ניכרו כדי לאחסן בהם שמיכות או תחמושת נק"ל. לרשות ארמיות השדה, בסיני ובחזית בתעלה, עומדים כיום מחסני תחמושת מוגנים רבים ואין להם צורך במחסני תחמושת נוספים. כמו כן יש לזכור, כי המחסנים העצומים במערות ואדי חוף פעילים. אם המטכ"ל המצרי חפץ להגן על אמל"ח יקר במיוחד הוא יכול לאחסנו בוואדי חוף. ידוע בוודאות כי בעבר הרחוק אוחסנו בוואדי חוף טילי קרקע־קרקע מסוג סקאד, טנקים ואף מטוסים!
אני מעריך שמי שטורח כיום להגדיל את מערך המנהרות במרחב הלוגיסטי של ארמיה 3 ב־300%, ולהעמידו על 56 מנהרות אחסון, רואה לנגד עיניו שני יעדים:
• אחסון אמל"ח אסטרטגי היכול לפעול במהירות מול ישראל. אמל"ח זה יכול להיות טילים ומשגרי טילים מסוגים שונים, ואין להוציא מכלל אפשרות גם ראשי נפץ כימיים (למצרים יש יכולות מוכרות בייצור נשק כימי כבר משנות השישים של המאה הקודמת.[3] היא אף ייצאה נשק כימי לסוריה אחרי מלחמת ששת הימים (ראו ספרי "מודיעין תלוש מהקרקע").[4]
• הגידול הבלתי מוסבר של כ-150% הוא להערכתי חלק מהגידול המואץ של צבא מצרים מאז שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון (ראו פרטים בסדרת המאמרים שפרסמתי עד כה).
מאז מלחמת יום הכיפורים, מנהרות לאחסון אמל"ח נבנות אך ורק בגזרת התעלה. עובדה זו לבדה דייה כדי להצביע על כך, שכל האיומים האחרים, כגון טורקיה אירן ואתיופיה, לא ממש מעניינים את המטכ"ל המצרי. הוא שם את עיקר מעייניו בחזית מול ישראל. לו היו המצרים אכן רואים לנגד עיניהם עימות צבאי בקנה מידה גדול (ולא פעולה צבאית כירורגית) עם המדינות שמניתי, מן הסתם היו בונים תשתיות צבאיות שיאפשרו את המלחמה בזירות הללו.
כריית המנהרות בחזית התעלה היא חלק ממהלך מקיף של צבא מצרים לבניית תשתיות קרקעיות "להכשרת זירת הלחימה מול ישראל". לדעתי, מהלך זה, המרוכז רובו ככולו בסיני ובחזית התעלה, מפריך את הסברות המתרצות את התעצמות צבא מצרים כהכנה להתמודדות מול טורקיה או מול איראן, או סתם בשביל להראות לכל באי תבל את גדולת הצבא המצרי.
נספחים
נספח א'
נספח ב'
נספח ג'
נספח ד'
הערות:
[1]. סוללת עפר בגובה של כשלושה מטרים המקיפה שטח של כ־4X4 מטר. בתוך השטח המתוחם בסוללה הצבא מאחסן בד"כ תחמושת ולעיתים דלק בחביות. תפקיד סוללת העפר של הדיפון להגן גם על הסביבה במקרה שהתחמושת בדיפון מתפוצצת. זו שיטה זולה להגנה, ומגבלתה היא שהאפסנייה נמצאת תחת כיפת השמיים ועלולה להינזק עקב פגעי מזג האוויר.
[2]. מאגר הדלק המרכזי של צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים היה בפנארה שעל שפת האגם המר הגדול. היה זה מאגר ממלחמת העולם השנייה, בקיבולת של כ־100 מיליון ליטר. בשנה 2014 פורק המאגר, כנראה עקב קורוזיה, ובמקומו נבנה המאגר התת קרקעי מדרום לכביש קהיר סואץ באזור עג'רוד.
[3]. למצרים יכולות כימיות עוד מלפני שנת 1967, והם השתמשו בהם במלחמת תימן בשנת 1965.
[4]. דקל אלי, מודיעין תלוש מהקרקע, אלי דקל ספרים, אלקנה 2010.
שתף
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
