אלי דקל-דליצקי
11.06.2020
הקדמה
בקהילת החוקרים במדינת ישראל התקבעו כמה אמיתות על העוני של מצרים בכלל ושל המשרתים בצבא בפרט. לא אחת ניתן לשמוע את האמירות האלה: "החייל המצרי צורך פיתה ומעט פול", "עקב העלות הנמוכה של אחזקת חייל בצבא, עדיף לשליטי מצרים לדורותיהם לגייס אנשים לצבא מאשר לשלם להם קצבת אבטלה". מאמר זה בוחן את תנאי השירות בצבא ומגלה כי כיום יש לחייל המצרי תנאי שירות טובים, ולמשרתים בצבא הקבע נהנים מתנאים שאזרחים רבים במצרים יכולים להתקנא בהם.
רקע היסטורי
עד מלחמת ששת הימים, תנאי השירות של המשרתים בכוחות היבשה[1] בצבא מצרים היו אכן תנאי מחסור, בעיקר בקרב יחידות חדשות שלא זכו ליהנות מדיור במחנות שהותיר אחריו הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. בתחילת שנות ה־60 של המאה הקודמת החליט הנשיא דאז, גמאל עבד־אלנאצר, להגדיל במידה ניכרת את צבאו ובנה לאנשיו מחנות צבא חדישים.[2] תנאי השירות במחנות אלו היו ספרטניים. החיילים והקצינים התגוררו באוהלים, מעט מבני הקבע במחנות היו מיועדים למטבח ולחדר האוכל ומעט מאוד מבנים למפקדה. כך, למשל, במחנות לא היו שירותים מסודרים והחיילים הסתדרו באמצעות את החפירה התלויה בחגור של כל חייל מצרי.
הפצצות העומק של חיל האוויר שלנו במלחמת ההתשה, גרמו להרעה נוספת בתנאי השירות. הצבא המצרי ירד אל מתחת לפני הקרקע וכל המשרתים בעוצבות השדה פעלו מתוך בונקרי קשתות.[3] מאימת ההפצצות, גם האכילה בחדרי האוכל בוטלה. מטבח שדה קטן הנגרר על ידי ג'יפ, היה סובב בין בונקרי הקשתות ומחלק אוכל ליושביהם. באסופת מסמכי השלל[4] הייתה בקשה של מפקד דיביזיה לבנות לו משרדון. טענתו הייתה שכך יוכל למלא טוב יותר את תפקידו. המטה הכללי סירב לבקשה בהסבר ש"אם תשב במשרד, יהיה לך נוח ולא תצא לראות את אימוני הגייסות. אנו במטה הכללי רואים את ההכנות למלחמה כיעד היחידי ולא נרשה שום פינוקים".
המהפך הגדול - "הערים הצבאיות"[5] של הנשיא אנואר א־סאדאת
כשנתיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, בספטמבר 1975, יצא נשיא מצרים בתוכנית גרנדיוזית – בניית מחנות קבע מודרניים לכל המשרתים בצבא. מדובר היה במתן קורת גג בנויה לא רק לחיילים ולקצינים, אלה גם מתן מחסה בנוי לכל אמצעי הלחימה.
זמן לא רב לאחר מכן החלו להיבנות בכל רחבי מצרים מחנות קבע ובהם מבני מגורים מתועשים בני 2–3 קומות. סמוך לכל מבנה מגורים נבנה מבנה מיוחד למקלחות ושירותים. כמו כן נבנו סככות לכל אמצעי הלחימה החל מטנקים וכלה בג'יפים. בכל מחנה הוקמו מבנים למפקדה וסככות הדרכה לחיילים. בחלק קטן מהמחנות נבנה אף מסגד קטן, שאמנם היה צר מלהכיל את המשרתים בבסיס, אבל העיקר הכוונה...
הנשיא מובארכ שירש את הנשיא סאדאת אחר הירצחו, עצר את הבנייה המתועשת של המחנות. אומנם הוא המשיך במפעל "קורת גג בנויה לכל חייל", אך באמצעים זולים יותר. כך התנהל צבא מצרים עד לסילוקו של מובארכ מהשלטון. הנשיא מורסי לא הספיק לעשות הרבה, אך פתח את הצבא לגורמים האיסלאמיסטיים. עד ימיו של מורסי הגורמים האיסלאמיים סוננו, ולמעשה נמנע מהם לשרת בצבא,[6] אך מורסי פתח להם את השער לרווחה. כדי לאפשר לגורמים הדתיים ל"התברג" בצבא, הוא בחר בקצין צעיר יחסית לשמש כשר ההגנה. שמו של הקצין הוא עבד אל־פתח א־סיסי. סיסי ידוע כאדם דתי, אשתו עוטה רעלה (חיג'אב), ולדברי האלוף (במיל') עמוס גלעד,[7] דתיותו של סיסי הייתה אחד השיקולים המרכזיים למינויו לתפקיד שר ההגנה (השיקול המרכזי הנוסף היה שנאתו לישראל). סיסי "סיפק את הסחורה" הדתית בהתלהבות ובכל מחנה גדוד נבנה מסגד (ראו להלן). לא ארכו הימים וסיסי קם על מיטיבו מורסי וביולי 2013 הדיח אותו מהשלטון.
שלטונו של הנשיא א־סיסי מאופיין בפעלתנות בכל התחומים. הנשיא רואה בצבא מנגנון יעיל שבעזרתו ניתן להזיז מיזמים שונים. כך, למשל, הצבא מעורב מאוד בהקמת חממות, שחלקן הוקם בתוך השטח המגודר של מחנות צבא, בהקמת עיר הבירה החדשה, סלילת כבישים מהירים ואף ניהול קניונים. הצבא, ככוח שהנשיא שם בו את מבטחו, מתוגמל בשורה ארוכה של "צ'ופרים" הכוללים בין היתר הקמת מגרשי משחקים ברוב היחידות, בניית מועדונים ומבנים לרווחת החייל, ושפע של מסגדים שהושקע בהם רבות גם בצד הארכיטקטוני.
במאי 2020 [8] העלה הנשיא א־סיסי את שכר המשרתים בצבא ב־15%. זו ההעלאה העשירית בשכר אנשי הצבא מאז שתפס את השלטון. גם משפחות החיילים נהנות מתנאים משופרים. בקרבת כמה מהמחנות הצבא הגדולים (כגון הקסטפ בקהיר ומוחמד נגיב באלכסנדריה), נבנו שכונות מגורים לאנשי צבא קבע ובהם מתנ"ס, מרכז קניות וכמובן מסגדים.
סיכום
הדימוי של החייל המצרי כאדם עני המסתפק במועט הוא דימוי מיושן מאוד. מאז הסכם השלום חלה עלייה משמעותית בתנאי השירות של המשרתים בצבא המצרי. בשנים האחרונות תנאי השירות שופרו לרמה שאני משער מעוררת קנאה בקרב האזרחים. אני מעריך שאם מגמה זו של שפע הטבות למשרתים בצבא תימשך, העם עלול לשנות את יחסו האוהד לצבא, ולראות אותו כמי שגוזל את פרנסות האזרחים (חקלאות, בנייה, מסחר ותעשייה). ייתכן שבניית החומות ומגדלי השמירה סביב מחנות הצבא מצביעה שההתנגדות לצבא מקיפה כבר שכבות רחבות בציבור.
הערות
[1]. תנאי השירות של המשרתים בזרוע האוויר ובזרוע ההגנה האווירית הם "אופרה אחרת" והמשרתים שם זכו לתנאי שירות מועדפים.
[2]. כגון מחנות ביר ת'מדה בסיני, מחנות וואצלה במזרח קהיר, ומחנות דהשור ממערב לקהיר.
[3]. קשתות ברזל מודולריות שהורכבו למקלטים. עליהן הונח נייר זפת ומעליו ערום של עפר.
[4]. לצערי המסמך אינו ברשותי, והדברים נכתבו מהזיכרון.
[5]. דקל, אלי. "מודיעין תלוש מהקרקע". אלקנה: אלי דקל ספרים, 2010.
[6]. מתוך שיחה שקיימתי עם מר צבי מזאל ששימש שגריר ישראל במצרים.
[7]. שמעון שיפר מראיין את האלוף עמוס גלעד. ידיעות אחרונות 29.03.2019
[8]. צבי בראל, הארץ, 22.05.2020.
שתף
Contact Us
Contact Us
אמנון לורד מעיתון "ישראל היום" ראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי
The i24NEWS English Channel interviewed Lt. Col. (Ret.) Eli Dekel regarding the increased Egyptian military presence in Sinai, which violates the peace agreement between the countries.
Dekel served for many years in the IDF Intelligence Directorate and is a senior researcher of Israeli intelligence and infrastructure systems in Arab countries.
מאמר של ר.כץ בגיליון 665 של העיתון "יתד נאמן". המאמר מבוסס על ראיון ממושך שקיימה המחברת עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי. המאמר פורש יריעה רחבה של יחסי ישראל – מצרים מאז חתימת הסכם השלום, ומתאר את ההכנות של צבא מצרים למלחמה בישראל
מאמר של שירית אביטן כהן בעיתון "ישראל היום" העוסק בהפרות המצריות של הנספח הצבאי להסכם השלום. במאמר מראיינת שירית חוקרים שונים המפרשים את המשמעות של ההפרות. בין המרואיינים לכתבה נמצא סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי.
אלעזר שטורם מערוץ "טוב" משוחח עם סא"ל (בדימוס) על חוסר השליטה של הרמטכ"ל בתקציב חיל האוויר ובמשימותיו. מדובר בחולי ממושך שהחל עם הקמת צה"ל וככל שהשנים חולפות החולי מתגבר. כך, למשל, במלחמת ההתשה חיל האוויר לא תקף אף מטרה אסטרטגית שנבחרה שנבחרה במטכ"ל "של הירוקים", ובמלחמת יום הכיפורים חיל האוויר "התמכר" בתקיפת שדות תעופה עם תוצאות דלות.
לאחר אמירות הנשיא דונלד טראמפ הקוראות לירדן ומצרים "לאמץ" אליהם עקורים תושבי רצועת עזה, העיתונאי פלד ארבלי "מעריב" שוחח עם סא"ל (דימוס) אלי דקל, איש מודיעין לשעבר ומומחה לחקר מצרים, על משמעויות התכנית השנויה במחלוקת. הכתבה פורסמה באתר האינטרנט של מעריב.
מר אלכס צייטלין מאתר "באים אל הפרופסורים" משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים עומדת לתקוף את ישראל. הרקע לשיחה הוא מבול של סרטונים המופצים במרשתת במצרים, בהם נראה הצבא המצרי מקיים מסדרים גדולים עם כלי נשק רבים ואישים שונים משמיעים איומים כלפי ישראל.
מאמר של חיים גפן בערוץ הידברות הדן בכך שמצרים מכינה את צבאה לאפשרות של מלחמה בישראל. המאמר מבוסס על ראיון של מר חיים גפן עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל.
אלעזר שטורם מערוץ TOV מראיין את אלי דקל כ"ח בטבת ה'תשפ"ה 28.01.2025 מאז 2003 בונה מצרים מחסני ענק לאחסון ציוד צבאי כגון טנקים, תותחים וציוד מכני הנדסי. סביר להניח כי במחסנים ישנה גם אספקה כללית לשעת חירום כגון תרופות ומזון יבש. נכון לינואר 2025 המחסנים משתרעים על בנוי של כ־2.5 מיליון מטר מרובע. מאז 2019 ובמיוחד בשנה האחרונה חלה האצה בבניית אתרי האחסון. כ־60% ממבני האחסון הם בגודל 100X38 מטר וכ־25% כל מבנה אחסון הוא בגודל 100X100 מטר. במחסנים נועדו לאפשר למצרים מלחמות ממושכות ללא תלות וסיוע מבחוץ.
אלעזר שטורם מערוץ TOV 14 ראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי ודן עמו בשאלה "האם טראמפ ייכפה על מצרים ליישב עזתים בסיני".
