Blog Layout
החיים הטובים של המשרתים בצבא מצרים
אלי דקל-דליצקי
11.06.2020
הקדמה
בקהילת החוקרים במדינת ישראל התקבעו כמה אמיתות על העוני של מצרים בכלל ושל המשרתים בצבא בפרט. לא אחת ניתן לשמוע את האמירות האלה: "החייל המצרי צורך פיתה ומעט פול", "עקב העלות הנמוכה של אחזקת חייל בצבא, עדיף לשליטי מצרים לדורותיהם לגייס אנשים לצבא מאשר לשלם להם קצבת אבטלה". מאמר זה בוחן את תנאי השירות בצבא ומגלה כי כיום יש לחייל המצרי תנאי שירות טובים, ולמשרתים בצבא הקבע נהנים מתנאים שאזרחים רבים במצרים יכולים להתקנא בהם.
רקע היסטורי
עד מלחמת ששת הימים, תנאי השירות של המשרתים בכוחות היבשה[1] בצבא מצרים היו אכן תנאי מחסור, בעיקר בקרב יחידות חדשות שלא זכו ליהנות מדיור במחנות שהותיר אחריו הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. בתחילת שנות ה־60 של המאה הקודמת החליט הנשיא דאז, גמאל עבד־אלנאצר, להגדיל במידה ניכרת את צבאו ובנה לאנשיו מחנות צבא חדישים.[2] תנאי השירות במחנות אלו היו ספרטניים. החיילים והקצינים התגוררו באוהלים, מעט מבני הקבע במחנות היו מיועדים למטבח ולחדר האוכל ומעט מאוד מבנים למפקדה. כך, למשל, במחנות לא היו שירותים מסודרים והחיילים הסתדרו באמצעות את החפירה התלויה בחגור של כל חייל מצרי.
הפצצות העומק של חיל האוויר שלנו במלחמת ההתשה, גרמו להרעה נוספת בתנאי השירות. הצבא המצרי ירד אל מתחת לפני הקרקע וכל המשרתים בעוצבות השדה פעלו מתוך בונקרי קשתות.[3] מאימת ההפצצות, גם האכילה בחדרי האוכל בוטלה. מטבח שדה קטן הנגרר על ידי ג'יפ, היה סובב בין בונקרי הקשתות ומחלק אוכל ליושביהם. באסופת מסמכי השלל[4] הייתה בקשה של מפקד דיביזיה לבנות לו משרדון. טענתו הייתה שכך יוכל למלא טוב יותר את תפקידו. המטה הכללי סירב לבקשה בהסבר ש"אם תשב במשרד, יהיה לך נוח ולא תצא לראות את אימוני הגייסות. אנו במטה הכללי רואים את ההכנות למלחמה כיעד היחידי ולא נרשה שום פינוקים".
המהפך הגדול - "הערים הצבאיות"[5] של הנשיא אנואר א־סאדאת
כשנתיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, בספטמבר 1975, יצא נשיא מצרים בתוכנית גרנדיוזית – בניית מחנות קבע מודרניים לכל המשרתים בצבא. מדובר היה במתן קורת גג בנויה לא רק לחיילים ולקצינים, אלה גם מתן מחסה בנוי לכל אמצעי הלחימה.
זמן לא רב לאחר מכן החלו להיבנות בכל רחבי מצרים מחנות קבע ובהם מבני מגורים מתועשים בני 2–3 קומות. סמוך לכל מבנה מגורים נבנה מבנה מיוחד למקלחות ושירותים. כמו כן נבנו סככות לכל אמצעי הלחימה החל מטנקים וכלה בג'יפים. בכל מחנה הוקמו מבנים למפקדה וסככות הדרכה לחיילים. בחלק קטן מהמחנות נבנה אף מסגד קטן, שאמנם היה צר מלהכיל את המשרתים בבסיס, אבל העיקר הכוונה...
הנשיא מובארכ שירש את הנשיא סאדאת אחר הירצחו, עצר את הבנייה המתועשת של המחנות. אומנם הוא המשיך במפעל "קורת גג בנויה לכל חייל", אך באמצעים זולים יותר. כך התנהל צבא מצרים עד לסילוקו של מובארכ מהשלטון. הנשיא מורסי לא הספיק לעשות הרבה, אך פתח את הצבא לגורמים האיסלאמיסטיים. עד ימיו של מורסי הגורמים האיסלאמיים סוננו, ולמעשה נמנע מהם לשרת בצבא,[6] אך מורסי פתח להם את השער לרווחה. כדי לאפשר לגורמים הדתיים ל"התברג" בצבא, הוא בחר בקצין צעיר יחסית לשמש כשר ההגנה. שמו של הקצין הוא עבד אל־פתח א־סיסי. סיסי ידוע כאדם דתי, אשתו עוטה רעלה (חיג'אב), ולדברי האלוף (במיל') עמוס גלעד,[7] דתיותו של סיסי הייתה אחד השיקולים המרכזיים למינויו לתפקיד שר ההגנה (השיקול המרכזי הנוסף היה שנאתו לישראל). סיסי "סיפק את הסחורה" הדתית בהתלהבות ובכל מחנה גדוד נבנה מסגד (ראו להלן). לא ארכו הימים וסיסי קם על מיטיבו מורסי וביולי 2013 הדיח אותו מהשלטון.
שלטונו של הנשיא א־סיסי מאופיין בפעלתנות בכל התחומים. הנשיא רואה בצבא מנגנון יעיל שבעזרתו ניתן להזיז מיזמים שונים. כך, למשל, הצבא מעורב מאוד בהקמת חממות, שחלקן הוקם בתוך השטח המגודר של מחנות צבא, בהקמת עיר הבירה החדשה, סלילת כבישים מהירים ואף ניהול קניונים. הצבא, ככוח שהנשיא שם בו את מבטחו, מתוגמל בשורה ארוכה של "צ'ופרים" הכוללים בין היתר הקמת מגרשי משחקים ברוב היחידות, בניית מועדונים ומבנים לרווחת החייל, ושפע של מסגדים שהושקע בהם רבות גם בצד הארכיטקטוני.
במאי 2020 [8] העלה הנשיא א־סיסי את שכר המשרתים בצבא ב־15%. זו ההעלאה העשירית בשכר אנשי הצבא מאז שתפס את השלטון. גם משפחות החיילים נהנות מתנאים משופרים. בקרבת כמה מהמחנות הצבא הגדולים (כגון הקסטפ בקהיר ומוחמד נגיב באלכסנדריה), נבנו שכונות מגורים לאנשי צבא קבע ובהם מתנ"ס, מרכז קניות וכמובן מסגדים.
סיכום
הדימוי של החייל המצרי כאדם עני המסתפק במועט הוא דימוי מיושן מאוד. מאז הסכם השלום חלה עלייה משמעותית בתנאי השירות של המשרתים בצבא המצרי. בשנים האחרונות תנאי השירות שופרו לרמה שאני משער מעוררת קנאה בקרב האזרחים. אני מעריך שאם מגמה זו של שפע הטבות למשרתים בצבא תימשך, העם עלול לשנות את יחסו האוהד לצבא, ולראות אותו כמי שגוזל את פרנסות האזרחים (חקלאות, בנייה, מסחר ותעשייה). ייתכן שבניית החומות ומגדלי השמירה סביב מחנות הצבא מצביעה שההתנגדות לצבא מקיפה כבר שכבות רחבות בציבור.
הערות
[1]. תנאי השירות של המשרתים בזרוע האוויר ובזרוע ההגנה האווירית הם "אופרה אחרת" והמשרתים שם זכו לתנאי שירות מועדפים.
[2]. כגון מחנות ביר ת'מדה בסיני, מחנות וואצלה במזרח קהיר, ומחנות דהשור ממערב לקהיר.
[3]. קשתות ברזל מודולריות שהורכבו למקלטים. עליהן הונח נייר זפת ומעליו ערום של עפר.
[4]. לצערי המסמך אינו ברשותי, והדברים נכתבו מהזיכרון.
[5]. דקל, אלי. "מודיעין תלוש מהקרקע". אלקנה: אלי דקל ספרים, 2010.
[6]. מתוך שיחה שקיימתי עם מר צבי מזאל ששימש שגריר ישראל במצרים.
[7]. שמעון שיפר מראיין את האלוף עמוס גלעד. ידיעות אחרונות 29.03.2019
[8]. צבי בראל, הארץ, 22.05.2020.
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהל אתר "באים אל הפרופסורים", מראיין את חוקר מערכות התשית סא"ל (בדימוס) אלי דקל, ודן עמו הנושא האיום של סכר התחיה הנבנה באתיופיה על אספקת מי הנילוס למצרים. במהלך השיחה נמסרים נתונים על הנילוס וחלוקת מימיו, ונעשה ניתוח עד כמה הסכר באתיופיה מאיים באמת על מצרים. בנמסרת השיחה מוצגת ההיערכות הצבאית של מצרים בזירה מול אתיופיה ונערכת השוואה של היערכות זו מול אויבים אחרים של מצרים.
מר אלכס צייטלין, מנהל אתר "באים אל הפרופסורים", מקיים סדרת מפגשים שבהם הוא מראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ז' שלפניכם עוסק בנושא מודיעין השטח (המודיעין הגיאוגראפי) למלחמת יום הכיפורים. בהרצאה מנותחת תרומתו של מודיעין השטח לקראת המלחמה ופועלו במהלכה. במהלך הדיון מוזכרים גם כמה "פספוסים" של מודיעין השטח שלא נדונו בשיח הציבורי. המפגש מבוסס על ספרו של אלי דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגיאוגראפי".
מר אלכס צייטלין, מנהל אתר "באים אל הפרופסורים", מקיים סדרת מפגשים שבהם הוא מראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ו' שלפניכם עוסק בנושא תרומת מודיעין השטח (המודיעין הגיאוגראפי) למלחמת ההתשה מול צבאות מצרים וסוריה ישראל בשנים 1968 – 1970, וכן מלחמת ההתשה מול המחבלים בשנים 1968 - 1973. בהרצאה מנותחת תרומתו של מודיעין השטח במלחמות הללו. המפגש מבוסס על ספרו של אלי דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגיאוגראפי".
מצרים כערש התרבות של העולם העתיק, התברכה בשפע של אתרים היסטוריים. שליטי מצרים הכירו בערך הכלכלי של התיירות ופיתחו בעיקר את שירותי תיירות לעשירי תבל. ישראל בעת ששלטה בסיני (1967 – 1979) "גילתה" לעולם ולמצרים את התיירות של נופש בחופים שטופי שמש. מאז הסכם השלום החלה מצרים לפתח בקדחתנות, פן זה של תעשיית התיירות ובנתה מאות רבות של אתרי נופש בסיני ולאורך החופים בים התיכון ובים האדום. ההכנסות של מצרים הגיעו לשיאן בשנת 2010. בד בבד עם פיתוח התיירות, החברה המוסלמית השמרנית, שתיעבה את הלבוש וההתנהלות המתירנית של התיירים, החלה לפגוע בהם. מאמר זה מנתח את המאבק ותוצאותיו ההרסניות לכלכלת מצרים.
מאז שנת 2011 מצרים הגדילה ב־76% את מספר מובילי הטנקים המטכ"לי שלה מ־990 ל־1,740. הגדלת מספר המובילים היא חלק ממהלך התחמשות כללי ובניית תשתיות צבאיות – בעיקר בסיני ובמרחב קהיר-תעלת סואץ
המאמר עוסק בבניית נמל חדש נוסף לצי המצרי. בראשית 2018 החלו המצרים במבצע הנדסי גדול לבניית נמל חדש עבור הצי הנמצא מחוץ לשטח המעגן הצבאי בנמל ראס אל־טין. לצורך זה נבנה שובר גלים באורך של כ־3,300 מטר והוקמו שלושה רציפים באורך כולל של כ־1,400 מטר. העבודות לבניית הרציפים הסתיימו ככל הנראה במחצית השנייה של שנת 2020, ובדצמבר נראתה אחת משתי נושאות המסוקים של הצי עוגנת במקום. בניית התקני החוף של הנמל טרם החלה. המאמר מונה את מיזמי פיתוח הנמלים עבור הצי המצרי ומעריך כי התעצמות הצי נועדה להכינו לקראת עימות עם ישראל
מצרים מצטיירת בתקשורת הישראלית כמדינה מוכת עוני בה אחוזי אבטלה גבוהים. גם המאושרים שזכו להתפרנס, הם מתפרנסים בדוחק, ובקושי "גומרים את החודש". אין ספק שיש אמת רבה בדימוי זה, אך פתיחת מצרים למערב אחרי הסכם השלום עם ישראל בשנת 1979 גרמה לשינוי סוציולוגי. מצרים כיום שונה מאוד, רמת החיים הכללית עלתה מאוד, וכך למשל כל תושביה מחוברים לרשת החשמל הארצית. יתרה מזו במצרים נוצרה שכבה עבה של מעמד בינוני ואף החלה להיווצר שכבה של "מתעשרים חדשים". המאמר מצביע על התופעה וסוקר את התפתחותה.
מר אלכס צייטלין, מנהל אתר "באים אל הפרופסורים", מקיים סדרת מפגשים שבהם הוא מראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ה' שלפניכם עוסק בנושא תרומת מודיעין השטח (המודיעין הגיאוגראפי) למלחמות ישראל בשנים 1957 - 1967. בהרצאה מנותחת תרומתו של מודיעין השטח לניצחון צה"ל מול מצרים וסוריה, ומנגד מוזכרים גם כמה "פספוסים של אמ"ן במלחמה זו שלא נדונו בשיח הציבורי. המפגש מבוסס על ספרו של אלי דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגיאוגראפי".
המאמר מנתח ומסכם את הפעילות המואצת של צבא מצרים לפיתוח תשתיות צבאיות. מהניתוח עולה בבירור כי בראש מענייו של צבא מצרים נמצאים סיני ומרחב קהיר – התעלה. היכולות של צבא מצרים לבצע המהלכים המפורטים במאמר זה מחייבות את צה"ל לתת את דעתו על הנושא.
המאמר פורסם לראשונה בגיליון 489 של הוצאת מערכות
בקישור: https://www.maarachot.idf.il/
מר אלכס צייטלין, מנהל אתר "באים אל הפרופסורים", מקיים סדרת מפגשים שבהם הוא מראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ד' שלפניכם עוסק בנושא תרומת מודיעין השטח (המודיעין הגיאוגראפי) למלחמות ישראל בשנים 1948-1957. בהרצאה מוזכר חלקו של מודיעין השטח בפשיטות על משטרות בירדן וברצועת עזה, ובעיקר מתוארת עבודת המודיעין שאפשרה לצה"ל לבצע את מלחמת קדש בשנת 1956.
