תעמולת הכזב הקשורה לבניית מחנות הצבא הענקיים "מוחמד נגיב"

מעצם מהותה של עבודת המודיעין, הכשלים מובנים בה. הדברים יפים לכל העשייה המודיעינית, ובמיוחד להערכת הכוונות, שהיא אמורפית וקשה לכימות. הערכת הכוונות קשה במיוחד עקב ההטיות הפוליטיות ומשאלות הלב שיש לכל אחד מאיתנו, והן אבן הנגף העיקרית בה. בבית המדרש הצבאי שבו למדתי הורו לי בראש ובראשונה להתמקד בחקר העובדות שעל פיהן יש להעריך תחילה את היכולות העולות מניתוחן, וכל עניין הערכת הכוונות בא אחר כך, ויש להשתמש בו אך במשורה. לכן כשמנסים להסביר את ההתעצמות המצרית על סמך "האיום על מצרים מפני עימות צבאי עם לוב", ותומכים השערה זו ב"מחנה הענק מוחמד נגיב", יש קודם כול לבדוק את העובדות. להלן כמה מהן:

·      בשנות ה־70 של המאה הקודמת בנה נשיא מצרים אנואר א־סאדאת מחנה קבע לדיביזיה ממוכנת כ-70 ק"מ דרומית מערבית לאלכסנדריה. מחנה זה היה אז חלק מסדרת מחנות קבע לדיביזיות ולמפקדות בצבא המצרי. המיזם נועד לשפר את תנאי השירות של המשרתים בצבא שרובם, עד מלחמת יום הכיפורים, שכנו באוהלים ובבונקרים. המיזם קיבל את הכינוי "הערים הצבאיות" והצביע על הכוונה לטפח את הצבא ולהעצימו.

·      המחנה, ששמו דאז אינו ידוע לי, נמצא במרחק של כ־400 ק"מ ממזרח לגבול מצרים-לוב וכ־350 ק"מ ממערב להיערכות צה"ל בסיני לאחר מלחמת יום הכיפורים. עקב המרחק הרב של המחנה מגבול מצרים-לוב, ספק רב שבניית המחנה קשורה לאיום מצד לוב, שצבאה היה קטן מאוד באותם ימים. אם נשקפה למצרים סכנה מהכיוון המערבי, מן הראוי היה לבנות את המחנה מאות קילומטרים מערבה יותר. להערכתי, סאדאת בנה את המחנה משום שהוא לא ראה במלחמת יום הכיפורים סוף פסוק והוא נערך ל"סיבוב הבא". מכיוון שבנמל אלכסנדריה ערוך צי הנחתות של צבא מצרים, הוא תכנן הקמת דיביזיה ממוכנת שתתאמן ככוח להנחתה ימית (לקראת מלחמת יום הכיפורים הוא הקים חטיבת נחתים שתוכננה לנחות בחוף רומאני בסיני – תוכנית שלבסוף לא בוצעה).

·      מאז ימי סאדאת המחנה משמש כמחנה קבע לאחת מ־13 הדיביזיות שנמצאות בסדר הכוחות של הצבא הסדיר במצרים. המחנה משמש גם כבית ספר לחניכים מארצות חוץ – בעיקר מחצי האי ערב.

·      הנשיא עבד אל פתח א־סיסי גייס את אחד משליטי הנסיכויות שבמפרץ הפרסי (שכפי הנראה שולחת את חייליה להתאמן במקום) כדי שזה יתרום כסף לשיקום הבסיס. השליט תרם ובמקום נבנו מסגד מפואר, אולם כנסים ומתקני ספורט שונים. כמו כן הוחלפו כמה משערי הבסיס לשערים מפוארים כנהוג במצרים. לטקס החנוכה המתוקשר הוזמן התורם ובמהלך הטקס הצהיר אחד הנואמים כי הבסיס ייקרא על שמו של מוחמד נגיב וכי זהו יום גדול למצרים שבו היא חונכת את הבסיס ביותר במזרח התיכון. מאז כל מושך עט במצרים ובישראל אומר דבר שטות זה מבלי לבדוק על מה ולמה בסיס דיביזיוני ישן ומוזנח זכה לתואר הזה.

·      נוסף על מתקני הרווחה שנתרמו על ידי הגביר מהמפרץ נוספו במקום גם בית כלא לאסירים פוליטיים, יחידת תובלה מטכ"לית ומחסני תחמושת. כמו כן הוקמו בשטח הבסיס חממות לגידולים חקלאיים המיועדים ליצוא. חממות מסוג זה נבנו גם בשטח מחנות צבא נוספים כגון בשדה התעופה הצבאי "קהיר מערב" ובמחנה דיביזיית השריון באום גידם.



לסיכום, מחנה מוחמד נגיב הוא מחנה צבאי שנבנה לפני למעלה מיובל שנים. זהו מחנה בגודל בינוני שכמותו יש מחנות רבים. במצרים יש מחנות צבא גדולים ממנו בהרבה, כמו למשל מחנות דהשור, מחנות הקסטפ ומחנות פאיד-כברית, כך שהכינוי 'המחנה הגדול ביותר במזרח התיכון' משולל כל יסוד. 

מה בעניין המחנה הגדול שנבנה בראס בנאס שבדרום מצרים?

עוד בימים שקדמו למלחמת ששת הימים הוקם בראס בנאס שדה תעופה צבאי. השדה נבנה בחוף הים האדום כ־270 ק"מ מצפון לגבול מצרים-לוב. השדה הוקם כדי לאבטח את נתיב השיט לתעלת סואץ. לפני מלחמת יום הכיפורים (איני יודע מתי) הוקם במקום גם נמל עבור הצי המצרי. מנמל זה פעלו אוניות הצי המצרי שהצליחו לחסום את השיט הישראלי לנמל אילת.

לאחר שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים, החלו במקום בפעולות לשיקום השדה שכללו בניית מסלול המראה נוסף המיועד לצרכים אזרחיים, החלפת הדירים הישנים (מבנים מוגנים למטוסי קרב) בדירים חדשים ובניית מבנים חדשים למשרתים במקום.

כמו כן החלו המצרים בהקמת נמל צבאי חדש המרוחק מהשדה כ־10 ק"מ. הנמל נבנה כחלק מתוכנית גדולה לבניית שבעה נמלים חדשים לצי המצרי. התוכנית האדריכלית של הבסיס זהה לזו של עוד שני נמלים צבאיים. מבחינת אורך הרציפים, שזהו המדד העיקרי לגודלו של נמל, אפשר לקבוע בבטחה שבמצרים נבנים נמלים צבאיים גדולים הרבה יותר.

לסיכום, מתיחת הפנים שעבר הבסיס האווירי והנמל הצבאי החדש שנבנה במקום הם לצורך אבטחת השיט בתעלת סואץ ואין להם ולא כלום עם הסכסוך עם אתיופיה בנושא מי הנילוס מהסיבה הפשוטה שלאתיופיה אין מוצא לים ולכן אין לה צי. כדי לתקוף מהאוויר את אתיופיה יש במצרים שדות תעופה קרובים הרבה יותר...

סיכום

במאמר זה הבאתי רק שתי דוגמאות לגוזמאות של פרשנים ההולכים שבי אחר עלוני תעמולה ופרסומים לא מבוססים ומפרסמים זאת כעובדות מוצקות. אני מציע לחוקרים ולמושכי עט לעשות שימוש במידע שאפשר להפיק מצילומי אוויר או לוויין כדי לבדוק אמיתות שונות שגורמים אינטרסנטיים שונים מפיצים. המלצה זו כוחה יפה לא רק בבדיקת אמיתות צבאיות וראוי לעשות בה שימוש גם בחקר ההיסטוריה ובחקר הכלכלה. אימוץ מידע לא מבוסס על מחנה צבאי גדול הנבנה ממערב לקהיר כבסיס להשערה מדוע צבא מצרים מתעצם, זו אינה סתם רשלנות אלא רשלנות פושעת העלולה לגרום להחלטות שגויות של הנהגת המדינה בהתנהלותה מול התעצמות צבא מצרים.