אלי דקל-דליצקי
22.03.2018
במסגרת מחקרי היסוד על התשתית הצבאית והאזרחית של מצרים הקדשתי מספר פרקים לנושא הרכש של צבא מצרים. בפרק זה נעסוק בסוגיית בניית אתרי אחסון גדולים לאמצעי לחימה. כפי הנראה קיים קשר בין שתי סוגיות אלה. בכל מקרה יש לזכור, כי פרט לרכש מחו"ל, יש במצרים תעשייה צבאית מפותחת מאוד המרכיבה מטוסים וטנקים ומייצרת שורה ארוכה של כלי נשק ואמצעי לחימה, החל מרקטות ארוכות טווח (צאקר 80) וכלה בנגמ"שים ורכבי קשר.
רקע היסטורי
במלחמת העולם השנייה שימשה מצרים כבסיס הצבאי המרכזי של הבריטים במזרח התיכון. לצורך זה נבנתה במצרים תשתית לוגיסטית ענפה, שכללה מחסני נשק ואמצעי לחימה אחרים, מחסני תחמושת ודלק, ובתי מלאכה גדולים לתחזוקת שפע הציוד הצבאי. התשתית הלוגיסטית הבריטית התפרסה על פני חמישה מוקדים:
מחנות ומתקני תחזוקה רבים לאורך תעלת סואץ.
מרכז לוגיסטי גדול מאוד בתל־אל־כביר (במחצית הדרך שבין קהיר לאיסמעיליה).
מרכז לוגיסטי במחנות עמריה שממערב לאלכסנדריה.
מרכז לוגיסטי בדיר דורונקה אשר מדרום לאסיוט בעמק הנילוס. מרכז לוגיסטי זה מאופיין בכך, שהוא שכן ב-5 מערות גדולות, ששימשו נזירים נוצרים. הבריטים שיפרו את המערות והתאימו אותן לאחסון צבאי.
מרכז לוגיסטי – הקסטפ . מרכז לוגיסטי גדול ממזרח לשדה התעופה הבינלאומי של קהיר. מרכז זה היווה למעשה את מחסן התחמושת המרכזי של הצבא הבריטי במזרח התיכון.
מרכז לוגיסטי – ואדי חוף אשר מדרום לקהיר. המדובר הוא בכ-30 מערות ענק, שנחצבו בצלע של ג'בל חוף ושימשו מאז ימי הפרעונים כמחצבה. מאז ועד היום מחצבה זו היא המקור לאבני הבניין ולתעשיית המלט של מרחב קהיר. הבריטים התאימו מערות/מחצבות אלו לאחסון צבאי, סללו דרכי גישה ואף הניחו קווי מסילת ברזל בתוך המערות. גם השטח שבקדמת המערות נוצל לתשתית צבאית נרחבת. נבנו בו מחסני ענק ונבנתה תחנת רכבת גדולה לניוד התספוקת הצבאית.
התשתית הלוגיסטית, שהותירו אחריהם הבריטים, בעיקר בתחום מחסני הנשק והציוד הצבאי, שימשה את צבא מצרים עד למלחמת יום הכיפורים. בכל השנים הללו הופנה עיקר המשאבים של צבא מצרים בתחום מתקני התשתית לחימושן של ארמיות השדה בעוד שהמתקנים המטכ"ליים של הצבא המצרי היו בעיקרם מתקנים שנותרו מימי הבריטים. מרכז האחסנה המצרי היה בוואדי חוף שם אוחסנו אף מטוסים וטנקים.
בניית מחסני ענק לאמצעי לחימה ממלחמת יוה"כ ועד לשנת 2010
לאחר מלחמת יום הכיפורים, ובעיקר לאחר הסכם השלום עם ישראל, נדחק הפטרון הסובייטי והומר בנותן חסות אמריקאי. בעקבות זאת הוחל בתהליך מקיף של ראורגניזציה בצבא, שכלל מעבר מצבא שעיקרו חיל רגלים המנוייד במשאיות, לצבא ממוכן עם דגש רב על נושא טנקים ואמצעי לחימה מתנייעים. מראשית שנות השמונים החלו לבנות בעומק מצרים ובעיקר במרחב קהיר מחסני ענק, 81% מהם בגודל 100X38 מטר, גודל המזכיר מאוד את גודלו של מגרש כדורגל – ראה הדגמות.
עד לשנת 2010 נבנו במצרים כ-200 מבני אחסון המשתרעים על שטח בנוי כולל של כ- 700,000 מ"ר. במחסנים אלה מאוחסן מגוון רחב של אמצעי לחימה החל ממשאיות וכלה בנגמ"שים וטנקים.
בנייה מואצת של מחסני אמל"ח
מאז שנת 2010, ובעיקר מאז שעבד אל פתח א- סיסי תפס את השלטון במצרים חלה האצה בתהליך בניית מחסני האמל"ח. למעשה ניתן לומר בהכללה, כי בתקופה זו הוכפל מערך מחסני האמל"ח במצרים מכ-700,000 מ"ר לכ-1,300,000 מ"ר.
מאז עלות הנשיא א-סיסי לשלטון, הגביר הצבא המצרי את מעורבותו במיזמים שונים של פיתוח אזרחי כגון הרחבת תעלת סואץ, או בניית קריית הממשלה החדשה מדרום לקהיר. יחידות הנדסה של צבא מצרים נוטלות חלק פעיל במיזמים אלה. בין אתרי האחסון הנבנים לאחרונה נמנים גם 2 אתרי אחסון צבאיים של יחידות בינוי צבאיות ובהם נצפו ציוד בינוי, כגון מחפרים לקידוח יסודות למבנים. יתכן כי יחידות אלא נוטלות חלק בפיתוח האזרחי של מצרים.
משקלם של מחנות האחסון המזוהים בבירור כמחנות של ציוד הנדסי לבינוי, הוא זעום ומגיע לשטח אחסון של כ- 18,240. גם אם ניקח בחשבון מחנות נוספים הנמצאים בבניה, או מחנות אחסון, שטרם עמדתי על ייעודם. עדיין רוב השטח הבנוי באתרי האחסון שנבנים בשנים האחרונות משמש בבירור לאחסון אמצעי לחימה. אין לי הסבר המניח את הדעת, מדוע חלה בשנים האחרונות האצה בבניית אתרי האחסון.
מערך האחסנה כולל כיום 13 אתרי אחסון מטכ"ליים, ובהם 340 מבני אחסון המשתרעים על שטח של כ-1,300,000 מ"ר. למעלה מ-53% מהמחסנים נבנו באזור הקסטפ שממזרח לקהיר ובמרחב קהיר- תעלת סואץ. 34% נוספים בדהשור שממערב לקהיר אך בסמוך אליה, ויתר 13% נמצאים בעמק הנילוס שמדרום לקהיר.
חלק מאתרי האחסון נמצאים עדיין בבניה, או שבנייתם הסתיימה זה מכבר, אך טרם נעשה בהם שימוש. באתרים, שבנייתם הסתיימה, ניתן להבחין בצילומי לויין, במגוון של אמל"ח כגון; תותחים, טנקים (פטון ואברהמס); נגמ"שים (M-113 וברדלי ומגוון עצום של משאיות מסוגים שונים.
להלן דוגמאות של שני אתרי אחסון מרכזיים, האחד לטנקים והשני לנגמ"שים
יודגש, כי הצבא המצרי הוא צבא סדיר, וכל האמל"ח של היחידות מצוי במחנות הקבע. לפיכך לא ברור לי, למי נועד כל האמל"ח הצבור במחסני הענק. יש לי כמובן השערות שונות אך הן אינן מבוססות.
סיכום
מערות האחסון הענקיות בוואדי חוף ומערך מחסני האמל"ח הנבנה במצרים מאז מלחמת יום הכיפורים מאפשרים אחסונם של עשרות אלפים של אמצעי לחימה שונים כולל טנקים, תותחים, משאיות וכיו"ב. ההיקף העצום של המחסנים, מעלה את השאלה "מה העבודה הזו לכם"?
אין בידי תשובה לשאלה זו, וקיימות לדעתי האפשריות הבאות:
צבא מצרים צובר אמצעי לחימה, שישמשו ככלים חליפיים לכלים, שיאבדו במלחמה אפשרית
המחסנים, לפחות בחלקם, שייכים למעצמה כלשהי, המעוניינת להחזיק "רגל על הקרקע" באפריקה, והנשק במחסנים יאפשר לה התערבות צבאית בהתפתחויות באזור.
צבא מצרים מקים/נערך להקמת עוצבות מילואים, שיתוספו על 13 הדיביזיות הקיימות במערך הסדיר (על־פי אתר האינטרנט [Global Firepower [GFP, צבא מצרים מדורג במקום ה-10 במדרג של העוצמה הצבאית בעולם). על פי מה שידוע לי עד עתה, אין בצבא מצרים יחידות מילואים ואנשי המילואים מיועדים רק להשלמת תקנים ולהשלמת אבדות.
שאלה נוספת, לא פחות חשובה היא, מדוע חלה בשנים האחרונות האצה ניכרת בבניית תשתיות צבאיות כמעט בכל תחום. בניה זו כוללת בין השאר: מסלולי תעופה חדשים, בנית דירים מוגנים למטוסים, הקמת מאגרי דלק תת-קרקעיים, בניית מתקני אימון, מחסני תחמושת ועוד. בד בבד עם הרחבת התשתיות הצבאיות, עוסק צבא מצרים גם ברכש מסיבי של כלי מלחמה כגון מטוסים וצוללות
רעיונות לפתרון כתב החידה "מה העבודה הזו לכם"? ומה כל הבהילות בהשקעות בצבא מצרים יתקבלו בברכה.
שתף
Contact Us
Contact Us
ד"ר מרדכי קידר מערוץ "TOV" מקיים דיון עם אליהו דקל על ספרו החדש ז' באייר ה'תשפ"ו | 23.04.2026 ד"ר מרדכי קידר משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על ספרו החדש "מודיעין: מאובדן דרך לגאולה". לשיחה הצטרפו גם אל"מ רונן כהן ששימש בעבר כעוזר למבצעים של ראש חטיבת המחקר באמ"ן, וטל אורן ששירת בעבר ביחידת המודיעין 504. במהלך השיחה נידון נושא תפקידי המודיעין בצה"ל מעבר לנושא ההתרעה, נושא המודיעין המנטלי, (הכרת דעותיו ואמונותיו של היריב), ועיסוקו המוגזם של המודיעין הצבאי בנושא המדיני, הפוגע קשות בקשב של אמ"ן בהכנת מודיעין למלחמה.
מר אלכס צייטלין מערוץ "באים אל הפרופסורים" קיים שיחה עם סא"ל (בדימוס) אליהו דקל על ספרו החדש הדן בעבודת המודיעין בצה"ל. עיקרו של הראיון דן בשאלות: א. להיכן נעלם אגף המודיעין בצה"ל במלחמת ישראל נגד אירן? ב. מה נפגע באיראן כתוצאה מתקיפות ישראל?
באשר לספרו של דקל:
האמירה שצה"ל הופתע באוקטובר 2023 בגלל "קונספציה" שגויה של
ד"ר אורי מילשטיין מערוץ "לעומק" קיים שיחה עם סא"ל (בדימוס)( אלי דקל על ספרו החדש הדן בעבודת המודיעין בצה"ל. להלן כמה מהנושאים בספר:
האמירה שצה"ל הופתע באוקטובר 2023 בגלל "קונספציה" שגויה של חמאס מורתע, הפכה למטבע לשון שגור. אך האם מדובר בהסבר עומק או שמא ב"העתק-הדבק" נוח שנועד לגמד את גודל הכשל? מודיעין: מאובדן דרך לגא
טל ברקאי מערוץ טוב משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על השפעת מלחמת שאגת הארי עם איראן על החלום המצרי להכחדת ישראל ועל החלום הגדול של העולם המוסלמי לדחוק את הנוצרים משליטתם בעולם
סמדר הילה שמואלי מערוץ טוב מראיינת את אלי דקל בנושא הכלכלה המצרית. לדברי דקל היעד הכלכלי המצרי החדש הוא פיתוח חקלאי של 30 מיליון דונם של אדמת מדבר. זאת במדינה שמתבכיינת כי האתיופים מייבשים אותה...
עו"ד אלעד שאול מאתר "הסנגור משוחח עם אלי דקל על אגף המודיעין בצה"ל. במהלך השיחה טוען דקל שכשלי המודיעין הם רבים והציבור לא מודע לקיומם. לדבריו, ועדת חקירה מכל סוג לא תסייע לתיקון כשלי המודיעין שכן גם ועדת אגרנט המלצותיה לא הועילו. דקל מספר כי בקרוב עומד לצאת ספרו הדן בכשלי המודיעין מאז 1953, ניתוח הגורמים לכשלים אלו וה
טל יוסף ברקאי מערוץ TOV מראיין את אלי דקל בנושא ההסכם למכירת גז ישראלי למצרים. לדעת דקל, ישראל יכולה הייתה להנזיל גז בעצמה ולמכור אותו לאירופה ללא התיווך המצרי, ובכך להגדיל את רווחיה ממשאב זה.
ערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר אורי מילשטיין קיים רב שיח שדן בסקירת אמ"ן ומחלקת היסטוריה בצה"ל בנושא: "לב הכשל המודיעיני במלחמת יום הכיפורים". בדיון השתתפו, פרופ' אמריטוס יואב גלבר, ד"ר אורי מילשטיין, וסא"ל (בדימוס) אלי דקל. בדיון נטען שהוצאת פרסום זה – 50 שנה אחר מלחמת יום הכיפורים מהווה אות קלון למפרסמים.
ד"ר אורי מילשטיין מראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל בנושא סקירה שפרסמה מחלקת המחקר באמ"ן בשיתוף מחלקת היסטוריה לרגל מלאות 50 שנה לנלחמת יום הכיפורים. הסקירה מנתחת את לב הכשל המודיעיני ביוה"כ ולדעת אלי דקל פרסומה מהווה בושה, חרפה וכלימה לאגף המודיעין המוציא תחת ידו מסמך רדוד שכזה.
דיון בראשותו של הד"ר אורי מילשטיין ובהשתתפות פרופ' (אמריטוס) יואב גלבר, ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס אלי דקל). בדיון טוען דקל כי אמ"ן וועדת אגרנט לא ביצעו ניתוח גיאוגרפי של זירת הלחימה בסיני לאחר אוג' 1970 ולא הבינו כלל את תוכנית המלחמה המצרית. אילו היו עושים זאת הם היו מבינים כי תוכנית המלחמה המצרית לכיבוש המעברי
