Blog Layout
מצרים: בניית אתרי אחסון גדולים לנשק וציוד צבאי
אלי דקל-דליצקי
22.03.2018
במסגרת מחקרי היסוד על התשתית הצבאית והאזרחית של מצרים הקדשתי מספר פרקים לנושא הרכש של צבא מצרים. בפרק זה נעסוק בסוגיית בניית אתרי אחסון גדולים לאמצעי לחימה. כפי הנראה קיים קשר בין שתי סוגיות אלה. בכל מקרה יש לזכור, כי פרט לרכש מחו"ל, יש במצרים תעשייה צבאית מפותחת מאוד המרכיבה מטוסים וטנקים ומייצרת שורה ארוכה של כלי נשק ואמצעי לחימה, החל מרקטות ארוכות טווח (צאקר 80) וכלה בנגמ"שים ורכבי קשר.
רקע היסטורי
במלחמת העולם השנייה שימשה מצרים כבסיס הצבאי המרכזי של הבריטים במזרח התיכון. לצורך זה נבנתה במצרים תשתית לוגיסטית ענפה, שכללה מחסני נשק ואמצעי לחימה אחרים, מחסני תחמושת ודלק, ובתי מלאכה גדולים לתחזוקת שפע הציוד הצבאי. התשתית הלוגיסטית הבריטית התפרסה על פני חמישה מוקדים:
מחנות ומתקני תחזוקה רבים לאורך תעלת סואץ.
מרכז לוגיסטי גדול מאוד בתל־אל־כביר (במחצית הדרך שבין קהיר לאיסמעיליה).
מרכז לוגיסטי במחנות עמריה שממערב לאלכסנדריה.
מרכז לוגיסטי בדיר דורונקה אשר מדרום לאסיוט בעמק הנילוס. מרכז לוגיסטי זה מאופיין בכך, שהוא שכן ב-5 מערות גדולות, ששימשו נזירים נוצרים. הבריטים שיפרו את המערות והתאימו אותן לאחסון צבאי.
מרכז לוגיסטי – הקסטפ . מרכז לוגיסטי גדול ממזרח לשדה התעופה הבינלאומי של קהיר. מרכז זה היווה למעשה את מחסן התחמושת המרכזי של הצבא הבריטי במזרח התיכון.
מרכז לוגיסטי – ואדי חוף אשר מדרום לקהיר. המדובר הוא בכ-30 מערות ענק, שנחצבו בצלע של ג'בל חוף ושימשו מאז ימי הפרעונים כמחצבה. מאז ועד היום מחצבה זו היא המקור לאבני הבניין ולתעשיית המלט של מרחב קהיר. הבריטים התאימו מערות/מחצבות אלו לאחסון צבאי, סללו דרכי גישה ואף הניחו קווי מסילת ברזל בתוך המערות. גם השטח שבקדמת המערות נוצל לתשתית צבאית נרחבת. נבנו בו מחסני ענק ונבנתה תחנת רכבת גדולה לניוד התספוקת הצבאית.
התשתית הלוגיסטית, שהותירו אחריהם הבריטים, בעיקר בתחום מחסני הנשק והציוד הצבאי, שימשה את צבא מצרים עד למלחמת יום הכיפורים. בכל השנים הללו הופנה עיקר המשאבים של צבא מצרים בתחום מתקני התשתית לחימושן של ארמיות השדה בעוד שהמתקנים המטכ"ליים של הצבא המצרי היו בעיקרם מתקנים שנותרו מימי הבריטים. מרכז האחסנה המצרי היה בוואדי חוף שם אוחסנו אף מטוסים וטנקים.
בניית מחסני ענק לאמצעי לחימה ממלחמת יוה"כ ועד לשנת 2010
לאחר מלחמת יום הכיפורים, ובעיקר לאחר הסכם השלום עם ישראל, נדחק הפטרון הסובייטי והומר בנותן חסות אמריקאי. בעקבות זאת הוחל בתהליך מקיף של ראורגניזציה בצבא, שכלל מעבר מצבא שעיקרו חיל רגלים המנוייד במשאיות, לצבא ממוכן עם דגש רב על נושא טנקים ואמצעי לחימה מתנייעים. מראשית שנות השמונים החלו לבנות בעומק מצרים ובעיקר במרחב קהיר מחסני ענק, 81% מהם בגודל 100X38 מטר, גודל המזכיר מאוד את גודלו של מגרש כדורגל – ראה הדגמות.
עד לשנת 2010 נבנו במצרים כ-200 מבני אחסון המשתרעים על שטח בנוי כולל של כ- 700,000 מ"ר. במחסנים אלה מאוחסן מגוון רחב של אמצעי לחימה החל ממשאיות וכלה בנגמ"שים וטנקים.
בנייה מואצת של מחסני אמל"ח
מאז שנת 2010, ובעיקר מאז שעבד אל פתח א- סיסי תפס את השלטון במצרים חלה האצה בתהליך בניית מחסני האמל"ח. למעשה ניתן לומר בהכללה, כי בתקופה זו הוכפל מערך מחסני האמל"ח במצרים מכ-700,000 מ"ר לכ-1,300,000 מ"ר.
מאז עלות הנשיא א-סיסי לשלטון, הגביר הצבא המצרי את מעורבותו במיזמים שונים של פיתוח אזרחי כגון הרחבת תעלת סואץ, או בניית קריית הממשלה החדשה מדרום לקהיר. יחידות הנדסה של צבא מצרים נוטלות חלק פעיל במיזמים אלה. בין אתרי האחסון הנבנים לאחרונה נמנים גם 2 אתרי אחסון צבאיים של יחידות בינוי צבאיות ובהם נצפו ציוד בינוי, כגון מחפרים לקידוח יסודות למבנים. יתכן כי יחידות אלא נוטלות חלק בפיתוח האזרחי של מצרים.
משקלם של מחנות האחסון המזוהים בבירור כמחנות של ציוד הנדסי לבינוי, הוא זעום ומגיע לשטח אחסון של כ- 18,240. גם אם ניקח בחשבון מחנות נוספים הנמצאים בבניה, או מחנות אחסון, שטרם עמדתי על ייעודם. עדיין רוב השטח הבנוי באתרי האחסון שנבנים בשנים האחרונות משמש בבירור לאחסון אמצעי לחימה. אין לי הסבר המניח את הדעת, מדוע חלה בשנים האחרונות האצה בבניית אתרי האחסון.
מערך האחסנה כולל כיום 13 אתרי אחסון מטכ"ליים, ובהם 340 מבני אחסון המשתרעים על שטח של כ-1,300,000 מ"ר. למעלה מ-53% מהמחסנים נבנו באזור הקסטפ שממזרח לקהיר ובמרחב קהיר- תעלת סואץ. 34% נוספים בדהשור שממערב לקהיר אך בסמוך אליה, ויתר 13% נמצאים בעמק הנילוס שמדרום לקהיר.
חלק מאתרי האחסון נמצאים עדיין בבניה, או שבנייתם הסתיימה זה מכבר, אך טרם נעשה בהם שימוש. באתרים, שבנייתם הסתיימה, ניתן להבחין בצילומי לויין, במגוון של אמל"ח כגון; תותחים, טנקים (פטון ואברהמס); נגמ"שים (M-113 וברדלי ומגוון עצום של משאיות מסוגים שונים.
להלן דוגמאות של שני אתרי אחסון מרכזיים, האחד לטנקים והשני לנגמ"שים
יודגש, כי הצבא המצרי הוא צבא סדיר, וכל האמל"ח של היחידות מצוי במחנות הקבע. לפיכך לא ברור לי, למי נועד כל האמל"ח הצבור במחסני הענק. יש לי כמובן השערות שונות אך הן אינן מבוססות.
סיכום
מערות האחסון הענקיות בוואדי חוף ומערך מחסני האמל"ח הנבנה במצרים מאז מלחמת יום הכיפורים מאפשרים אחסונם של עשרות אלפים של אמצעי לחימה שונים כולל טנקים, תותחים, משאיות וכיו"ב. ההיקף העצום של המחסנים, מעלה את השאלה "מה העבודה הזו לכם"?
אין בידי תשובה לשאלה זו, וקיימות לדעתי האפשריות הבאות:
צבא מצרים צובר אמצעי לחימה, שישמשו ככלים חליפיים לכלים, שיאבדו במלחמה אפשרית
המחסנים, לפחות בחלקם, שייכים למעצמה כלשהי, המעוניינת להחזיק "רגל על הקרקע" באפריקה, והנשק במחסנים יאפשר לה התערבות צבאית בהתפתחויות באזור.
צבא מצרים מקים/נערך להקמת עוצבות מילואים, שיתוספו על 13 הדיביזיות הקיימות במערך הסדיר (על־פי אתר האינטרנט [Global Firepower [GFP, צבא מצרים מדורג במקום ה-10 במדרג של העוצמה הצבאית בעולם). על פי מה שידוע לי עד עתה, אין בצבא מצרים יחידות מילואים ואנשי המילואים מיועדים רק להשלמת תקנים ולהשלמת אבדות.
שאלה נוספת, לא פחות חשובה היא, מדוע חלה בשנים האחרונות האצה ניכרת בבניית תשתיות צבאיות כמעט בכל תחום. בניה זו כוללת בין השאר: מסלולי תעופה חדשים, בנית דירים מוגנים למטוסים, הקמת מאגרי דלק תת-קרקעיים, בניית מתקני אימון, מחסני תחמושת ועוד. בד בבד עם הרחבת התשתיות הצבאיות, עוסק צבא מצרים גם ברכש מסיבי של כלי מלחמה כגון מטוסים וצוללות
רעיונות לפתרון כתב החידה "מה העבודה הזו לכם"? ומה כל הבהילות בהשקעות בצבא מצרים יתקבלו בברכה.
שתף
Contact Us
Contact Us
מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.
פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
הסופר והעיתונאי חגי הוברמן פרסם בשבועון "מצב הרוח" מאמר בשם: "חצי שנה למלחמה". חציו השני של המאמר – תחת הכותרת "השכם השלום שהתפורר" מוקדש למלאת 45 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים. הטיעון המרכזי של הוברמן הוא שרובו של הנספח הצבאי להסכם השלום הופר על ידי המצרים. בחלק זה של המאמר הוברמן מצטט חלקים מראיון טלפוני שקיים עם אלי דקל.
לפני שש שנים התחלתי לחקור את המתרחש במצרים וגיליתי שמאז 2004 צבא מצרים מרחיב מאוד את התשתית הצבאית בסיני. בשנת 2014, לאחר ימי הטלטלה האזורית ותפיסת השלטון במצרים על ידי עבד אל־פתח א־סיסי, הואצה בניית התשתיות הצבאיות בסיני, ובו בזמן הוחל בתהליך חסר פשר של רכש אמצעי לחימה מתקדמים. תהליך זה הביא את צבא מצרים למקום ה־12 בעוצמתו בעולם ודחק את צה"ל למקום ה־18.
התופעות המדאיגות של התעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים והבנייה הנרחבת של תשתיות צבאיות בעיקר בסיני ובחזית התעלה – אינן מעסיקות את הציבור בישראל, לרבות יוצאי צבא בכירים שאיתם שוחחתי.
מכוני המחקר באקדמיה, הפרשנים והעיתונאים – כולל העיתונאים לענייני צבא הניזונים ממערכת הביטחון –מזמרים כמעט כאיש אחד את הקונספציה הזאת:
מצרים, אחרי שקיבלה מישראל את הגרגיר האחרון מאדמת סיני, אין לה שום אינטרס לפגוע בישראל. נהפוך הוא: יחסי האיבה (המכונים בשפה המכובסת "שלום קר") מתחממים, ומצרים מקיימת עם ישראל שיתוף פעולה ביטחוני שכעת אסור לפרסמו.
במאמר שלפניכם אני מביא דברי פרופסור הדבק בקונספציה השקרית. לדעתי, זו הדגמה טובה לדרך הנלוזה שבה התגבשה קונספציית ה"שלום" שלפיה מצרים אינה מעמ
במשדר מיוחד של ערוץ 14 שהתקיים ב12 במרץ זומנו דנו מספר מומחים על ההתפתחויות האחרונות באזורנו. את הדיון הנחה מר עידו טאובר. בדיון השתתף סא"ל (בדימוס) אלי דקל, שנשאל על השפעת מלחמת שמיני עצרת על הכלכלה המצרית. לדברי דקל, מאז שנת 2020 חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של מצרים, ומאז היא נמצאת במסלול המוביל לקראת חדלות פירעון.
מלחמת שמיני עצרת וצמצום השיט בתעלת סואץ (בעקבות הפגיעות של החות'ים) מאיצות תהליך זה. הגורמים העיקריים להרעה במצבה הכלכלי של מצרים הם המיזמים הכלכליים המגלומניים שרובם נכשל, והפניית המשאבים הכבה לצורכי התעצמות צבא מצרים – זאת ללא כל איום ממשי עליה.
הסרטון שלפניכם מביא רק את דברי דקל. בדיון המלא ניתן לצפות בקישור:
https://www.youtube.com/watch?v=XCWV8foh7fI
מר אלכס צייטלין מנהל אתר "באים אל הפרופסורים" קיים סדרת מפגשים בהם הוא ראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ג' שלפניכם עוסק בשימוש המושכל באיסוף בחקר צבאות סדירים. בהרצאה יש ניתוח היתרונות והמגבלות של מקורות האיסוף העומדים לרשות המחקר במטה הכללי.
פרק יש ניתוח היתרונות והמגבלות של כלל אמצעי האיסוף העומדים כיום לרשות המחקר הצבאי, תוך דגש על מקומו של המודיעין המופק מצילומי אוויר, ותרומתו האפשרית של פן איסופי זה, ברקיחת ה"תבשיל" של הערכת המצב הלאומית. בסוף ההרצאה מתקיים דיון על המודיעין הדרוש לחקר צבאות לא סדירים, וכן על הסכנה בזניחת המחקר של צבאות סדירים מתוך הערכה שגויה שתם עידן ה"מלחמות הגדולות".
במרץ 2024 נערך תמלול של ההרצאה, והוא מובא להלן:
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ג' שלפניכם מתאר את עבודת המודיעין הממושכת שאפשרה את הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים. זאת לעומת הדשדוש של כוחותינו במלחמת שמיני עצרת-אוקטובר 2023. לדעת דקל המודיעין מאז מלחמת ששת הימים לא משקיע מספיק משאבים כדי לחפש דרכים שיאפשרו לצה"ל לנצח במהירות את אויבי מדינת ישראל, ועסוק יתר על המידה בבעיות עולמיות כגון אקלים.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק ב' שלפניכם מתאר בקצרה את פרשת "רותם" שהתרחשה בשנות הששים של המאה הקודמת. בפרשה זו הוכה המודיעין בישראל בתדהמה, כאשר גיחה שצבא מצרים נערך בסיני. בעקבות זאת העצים חיל המודיעין את יחידת האזנה המרכזית. בשיחה מנתח דקל את המשמעויות ההרסניות של החלטה זו.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר זה
סדרת ראיונות שבה מר אלעזר שטורם משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על תולדות המודיעין במטה הכללי של צה"ל בימים ההם ובזמן הזה. סדרה זו תעסוק באירועים שונים בתולדות המודיעין ותנתח כיצד עיצבו אירועים וכשלים מהעבר את דמותו והתנהלותו של אגף המודיעין כיום.
פרק א' שלפניכם מתאר בקצרה כיצד נבנה חיל המודיעין וכיצד המודיעין מרבה לעסוק בנושאים אסטרטגיים חובקי עולם אך למעשה לרמטכ"ל אין קצין מודיעין שכל דאגותיו הן לסייע לו לנצח במלחמה (תנו לצה"ל לנצח).
ההחלטה להפוך את ראש אגף המודיעין "למעריך הלאומי" גורמת זה שנים רבות לכך שהמודיעין במטכ"ל עוסק אולי בדברים הרי גורל כמו אקלים ושוויון לנשים אך ממעיט לעסוק בחיפוש דרכים שיאפשרו לצה"ל להכריע את אויבי המדינה בתחכום ובמהירות.
סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי" וכן על מאמרים והרצאות המופיעים באתר "דקל – מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" בקישור: https://www.dekelegypt.co.il/
מאמר של אלי דקל העוסק בהתעלמות הממושכת של האקדמיה והתקשורת מכל מה שמתרחש במצרים.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, מוסדות המחקר האקדמיים והתקשורת ממעיטים להתעניין במתרחש במצרים. גם כשהחלה מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל") התקשורת הכתובה וצבא הפרשנים הגדול של ערוצי הטלוויזיה התעלמו כליל ממצרים ומהאינטרסים שלה במתרחש בעזה וישראל. בראשית המלחמה היו אף כאלה שפנטזו שאפשר לפתור את בעיית ערביי עזה על ידי קליטתם בסיני. כאשר המצרים שללו נחרצות רעיון זה, פִּרְשְׁנוּ פרשנינו זאת כניסיון מצרי ל"עשות קופה" ולגבות מארה"ב וישראל על כל פליט שיועבר להתיישב בסיני.
לאחר שלושה חודשי מלחמה בעזה, כשצה"ל הכריז שיש בדעתו לכבוש את רפיח ולהשתלט על ציר "פילדלפי" הביעו המצרים התנגדות עזה ואף איימו המשך היחסים בין המדינות. התקשורת, שהזניחה עשרות שנים את המעקב אחר המתרחש במצרים בכלל ובסיני בפרט, "גילתה" לפתע את מצרים וחלה לפרסם מאמרים מלומדים על מעורבותה של מצרים במתרחש בעזה.
מבין כלי התקשורת, העיתון "מקור ראשון" הקדיש את המוסף "יומן" לנושא המצרי. במוסף מופיעים שמונה חוקרים המחווים דעתם על מעורבות מצרים ועל שיתוף מצרים בפתרון בעיית
בשבועון "עולם קטן" פורסם מאמר מקיף של ארנון סגל בנושא "האם מצרים מתכננת מהלכים צבאיים". בכתיב המאמר הסתייע מר סגל בראיות שקיים עם החוקרים הבאים: מר בועז העצני, ד"ר יגיל הנקין, ד"ר מיכאל בן ארי ואליהו דקל-דליצקי. במאמר פרטים רבים על התעצמות צבא מצרים ועל הצורך במעקב צמוד אחר המתרחש בארץ זו.
