לפניכם פרק מתוך הספר "לוחמי הסתר של הקריה". הספר הוא רומן היסטורי העוסק בעיקר באגף המודיעין במטה הכללי של צה"ל. מובן שכל האירועים והאנשים הם פרי דמיון, לא היו ולא נבראו אלה משל היו.  

  גיבור סיפורנו, נמרוד, השתייך ליחידת עילית של חיל המודיעין. ליחידה זו, כמו לכל יחידה בצה"ל יש מספר או שם. גם ליחידה בה עוסק סיפורנו יש כמובן שם אבל עקב מעלליה של יחידה, שזכו לפרסום רב הן בצה"ל והן בציבוריות הישראלית, די לומר "היחידה" וכולם מבינים במה עסקינן. 

  מטרתה של יחידת מודיעין זו היו: "המבצעים הכמוסים". שם בומבסטי זה היה למעשה שם כולל לפעילות מבצעית הנעשית שלא בזמן מלחמה מחוץ לגבולות מדינת ישראל. היחידה הוקמה לשמש מענה לפעולות שיחידות רגילות מתקשות או אינן מסוגלות לבצע. יחידות "רגילות" של צה"ל אכן ביצעו פעילות שכזו מדי פעם. אבל בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת, לאחר כמה כישלונות של מבצעים מסוג זה, בהם נתפסו המבצעים ומטרת פעולתם נחשפה לאויב, למד האויב לסכל פעולות דומות בעתיד. התוצאה מכישלונות אלה הייתה שלמדינת ישראל נגרם נזק מדיני כמדינה שאינה שומרת בקפידה את הסכמי הפסקת האש ומבצעת פעילות יזומה בתוך השטח הריבוני של מדינות ערב. עקב הצורך לאסוף מודיעין ולבצע פעילות מבצעית מעבר לקווי הפסקת האש, הוחלט באותם ימים על הקמת יחידה מיוחדת שתהיה כפופה לחיל המודיעין. עד מהרה היא הפכה מסתם יחידה הנושאת מספר סתמי לה"יחידה".

  ה"יחידה" זכתה לטיפוח של כל ראשי אמ"ן לדורותיהם, מפקדיה, גם הזוטרים שבניהם, זכו לצאת ולבוא בכל משרדי הקצונה הבכירה, ולעיתים קרובות הם זכו להיפגש גם עם צמרת השלטון בישראל שראתה בהם גיבורים הנושאים על כתפיהם הצעירות את היכולת המודיעיניות של המדינה. בזכות גיבורים אלה אזרחי ישראל יוכלו לישון לבטח בעת שבחורינו מחרפים נפשם. הפגישות עם צמרת הממשל בישראל נועדו להעצים את חשיבות העצמית של המשרתים ביחידה ולתת להם פיצוי מה על האימונים המפרכים ועל הסכנות הרובצות לראשם של לוחמיה.

   בכדי להגיע ולשרת ב"יחידה" לא די היה להיות אדם חסון שמוכן נפשית למאמץ גבוה. רצוי מאוד להיות בן למי ששירת בעבר ביחידה, או לפחות בנו של איש חשוב, שמפקד היחידה סבור שרצוי שיהיה נמנה על חייליו. אין ספק שרמתה המקצועית של היחידה נבעה בראש ובראשונה מרמת האימון הגבוהה לה זכו חייליה, אבל בנוסף לכך טיפחה היחידה שרשרת של סמלים ומונחים שנועדה להעצים את רוחם של המשרתים. כך למשל כל מפקד של מבצע – ולו גם מבצע לא מסובך במיוחד, ועם מעט משתתפים – כונה בתואר המרומם "מצביא"; תואר שבצבאות אחרים שמור בדרך כלל לפלדמרשלים שפיקדו על מערכות לחימה סבוכות, ולא על קומץ חיילים שנכנס למדינת אויב ויצא ללא פגע.  

  ברבות השנים, לאחר ש"היחידה" סיפקה קבלות מוצלחות על ביצועיה, הפכו המשרתים בה לבית היוצר להנהגת המדינה; כלומר שרות ביחידה מקנה למשרתים בה כרטיס כניסה V.I.P לצמרת הפוליטית במדינת ישראל, מבלי להזדקק לשנים ארוכות בהן אדם מן השורה שנושא עיניו לפוליטיקה חייב לעבור מסלול מכשולים מפרך, העשוי לכלול: פעילות בעיירות פיתוח; חברות בועדי עובדים של מפעלים; ביקור אין סופי בבר מצוות וחתונות; או השתתפות באבלו של כל חבר במפלגה גם אם מעולם לא שמע את שם הנפטר לפני כן. כך למשל, בעת שדברים אלה נכתבים, ראש הממשלה המכהן שירת כקצין ב"יחידה"; שר הביטחון שימש בעבר כמפקד ה"יחידה"; מפקד נוסף של היחידה הוצנח זה עתה לתוך מפלגה ונבחר לשמש כחבר כנסת, עם שאיפות לקבל במהרה תפקיד של שר.

  בשנותיה הראשונות שימשה היחידה כקבלן ביצוע למבצעים מודיעיניים מעבר לגבולות ישראל, כאשר ראש אמ"ן הכתיב ליחידה את משימותיה ודאג למעטפת המודיעינית המלווה את פעילותה המבצעית. כך שה"יחידה" לא הייתה שונה מכל יחידה אחרת העוסקת בפעילות מבצעית ומקבלת את שרותיה מיחידות צה"ל המופקדות על המעטפת התומכת בלחימה, כגון: אספקת המודיעין באחריות הפיקוד המרחבי או המטכ"ל (אם זו יחידה מטכ"לית), חימוש בסדנאות צה"ל וכיו"ב. אך לאחר כמה הצלחות מבצעיות ובעיקר לאחר שהתברר שמבצעי היחידה תרמו רבות לניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, החל תהליך מתמשך בו ה"יחידה" שואפת לעצמאות ויכולת לספק בעצמה את השירותים הדרושים לה, החל משרותי חימוש עצמאיים וכלה במחלקת מודיעין עצמאית. הקירבה של מפקדיה לצמרת הביטחונית ואף לראשי הממשלה ושרי הביטחון לדורותיהם – אפשרה להם להשיג משאבים, לעיתים בלתי נדלים, שלא קיימים אפילו ביחידות בפיקודים המרחביים או במטכ"ל. קללת השפע גרמה לכך שהיחידה החלה לברור לעצמה את המבצעים, כלומר מקבלן ביצוע הסר לראשות אגף המבצעים, הם החלו להיות היוזמים ולעיתים אף המחליטים מה עושים, היכן ומתי. מעטה הסודיות הכבד העוטף את פעילותה מנע כל ביקורת על מעשיה על ידי הגופים הממונים על המבצעים; ודי שמפקד היחידה ילחש משהו לאוזנו של הרמטכ"ל והנה עוד מבצע שתועלתו לא ברורה יוצא לדרך.

  אחרי שהצגנו לפני הקורא הממוצע, שאינו בקי ברזי צה"ל, את "היחידה", מתחיל למעשה סיפורנו על תולדות מבצע "שמים בהירים" שיזמה היחידה; וכיצד שותף בהכנות למבצע ענף היעדים באגף המודיעין, המכונה בפי כל "ענף הפרח באגרטל" – הלא היא יחידתו של מואיז "הבטלן".

  ובכן, ראשיתו של המעשה בבחור ששמו זלמן פינס, שנולד בשם זה, לא תאמינו, בקיבוץ "שער השדמה" שהוקם על ידי חברי תנועת "השומר הצעיר". בוודאי ישאל הקורא את המתבקש לכאורה מאליו: איך בקיבוץ שכל מהותו מביעה את הישראלי החדש, המנוער מכבלי המסורת הגלותית, ישנם אנשים הנושאים שמות המתאימים לעיירה באירופה? והתשובה לכך, שגם בתנועה הקיבוצית ישנם אנשים עם "שריטות במוח" הנוקטים בצעדים עצמאיים ומסרבים ללכת בתלם. כזה היה אהרון פינס, אביו של זלמן. הוא נולד בליטא, ניתפס בשבי הרעיון הסוציאליסטי, השיל מעליו את כל סימני היהדות המסורתית, עלה ארצה והצטרף עם חבריו המהפכנים לייסוד קיבוץ "שער השדמה". בקיבוץ הוא הכיר אסתר ועבר "לחיות ביחד" עמה. כשנולד להם בן, החליט אהרון, למרות התנגדות חברתו לחיים, שבנו יישא את שם אביו, אותו העריך למרות חילוקי הדעות שביניהם. שמו של היילוד היה זלמן. החברים בקיבוץ ניסו להניא אותו מבחירת שם גלותי כמו זלמן לילד, וכי שם זה יפריע לילד לכשיגדל להשתלב בחברת הילדים שנשאו שמות שלא ידעו אבותיהם, כגון תומר או גיא. אך אהרון פינס היה יהודי עקשן וענה שעל הילד ללמוד מקטנותו לעמוד מול מלעיגים. 

  גם זלמן פינס, כאביו, היה טיפוס עקשן ובעל אופי חזק. שמו הלא מקובל בחברה שבה גדל, שגרם לו פעמים רבות למבוכה, ואף ללעג בוטה מצד הסביבה, רק חישל את אופיו לעמוד מול קשיים.

  הוא ניסה בכל מאודו להשתלב בחברת הנערים האחרים בקיבוץ. הייתה זו משימה לא קלה, שכן מעבר לשם המשונה שאביו כפה עליו, הוא היה נער צנום והתקשה להפגין כישורים גבריים וביצועים מצ'ואיסטים כיתר חבריו. אבל כאמור, זלמן ניחן בעקשנות בלתי רגילה וכפה על עצמו משטר חמור של אימונים להעלאת כושרו הגופני; ובעת שחבריו הכבירו את זמנם בבטלה חביבה על מדשאות הקיבוץ, הוא עסק ללא ללאות בטיפוח יכולותיו, הן במגוון פעולות ספורט כגון ריצה ושחיה וכלה באגרוף ובהאבקות. מאמציו הממושכים נשאו פרי וכשהגיע מועד גיוסו לצה"ל הוא התנדב כמובן ל"יחידה" ובזכות עקשנותו הוא אף התקבל בה כלוחם. בשלב זה הוא החל לרקום את חלום חייו לעמוד בראשה. דבר ראשון שעשה - עוד לפני גיוסו, היה לשנות את שמו; ומעתה היה שמו נמרוד פסגות. 

  ביחידה הוא היה המורעל המשקיען, שכל הוייתו היא ביחידה ובפעולה. הוא היה הראשון להתנדב לכל משימה ובזכות נחישותו הוא אף ביצע את המוטל עליו בצורה שהניחה את דעת מפקדיו, וזאת על־אף שהיה משהו דוחה באישיותו, אולי משום שהיה מסוגר ומופנם, אולי משום היותו נעדר כל זיק של חוש הומור והרצינות התהומית בה ביצע את משימותיו יצרה תחושת חוסר נוחות אצל הסובבים אותו. 

למרות המגבלות באופיו הוא התקדם אט אט בסולם בפיקוד ביחידה ואף מונה לעיתים לשמש כסגנו של "המצביא" בפעולות שונות (כאמור לעיל, גם מפקד מבצע להבאת דוגמאות עפר מבקעת הירדן נקרא ביחידה "מצביא")

  עברו ימים וחלפו שנים, מבצע רודף מבצע ונמרוד לא זכה להוביל שום פעילות שתקדם אותו ליעד הנכסף להוביל מבצע. תמיד הוא קיבל תפקידי משנה, ועל אף שביצעם בצורה סבירה וללא תקלה, הוא לא הצליח מעולם ל"התברג" לאחד מתפקידי המפתח ביחידה. אט אט חדרה בו ההכרה כי סיכויו להוביל למבצע רציני שיפתח לפניו את דלתות הקידום המטאורי בצה"ל – אפסו. נמרוד השתחרר מהשירות הסדיר וחזר לקיבוץ. למרות עגמת הנפש והתסכול מאי הצלחתו, הוא ביקש לשלבו במערך המילואים של היחידה, וכך בסתר ליבו קיווה שיבוא יום וסוף סוף יכירו כולם ביכולותיו וגם הוא יזכה בתהילת העולם השמורה ליוצאי "היחידה" שזכו והמבצע עליו פיקדו נכנס לפנתיאון מספרי האגדות על היחידה וביצועיה המופלאים, ודורות של לוחמים חדשים יישבו מרותקים למשמע עלילותיו. 

  ביחידיה זו, כמו בכל יחידת איכות אחרת, מערך המילואים מורכב מאנשים כמו נמרוד, הששים להתנדב לכל פעילות. לרובם היו שתולים ביחידה תשמועים שבישרו להם על העומד לקרות, זה אמנם עומד בניגוד למעטפת הסודיות שהיחידה הקרינה על סביבותיה. מעטפת זו נבנתה בדי עמל לייחד את פועלה של היחידה, אבל אנשי המילואים ידעו גם ידעו מה עומד להתבצע והצטופפו בלשכת מפקד היחידה על מנת שזה ישתפם בפעילות זו או אחרת. 

  נמרוד, שהתקשה כאמור ביצירת קשר עם הסובבים אותו, לא מצא בתחילה מבוע אמין שידווח לו מראש על העומד להתרחש ביחידה והחל לקנן בו החשש כי הוא ישכח מלב בעת שביחידה ישבצו אנשי מילואים למבצעים השונים. אבל כאן האיר לו מזלו פנים וללשכת מפקד היחידה שובצה מזכירה חדשה, חיילת בשרות חובה, שנמרוד הכירה מקיבוצו. נמרוד עט על המציאה ולפני שהנערה הבינה מהו הפוטנציאל הטמון בתפקידה – תפקיד "השמש של הרבי" שכולם משחרים לפתחו כדי לזכות להיות ב"יחידות עם הרבי" – הפעיל עליה כל לחץ אפשרי כדי להופכה לאשת סודו. לשם כך הוא "הפך עולמות" כדי שבקיבוץ יתנו לאביה הנכה תפקיד בו יוכל לסיים חייו בכבוד. 

נמרוד משתתף במבצע הירואי ודרכו לצמרת נפתחה. 

סוף סוף, לאחר מאמצים רבים, זכה נמרוד לקחת חלק במבצע שנכנס לפנתיאון המבצעים "שלא מדברים עליהם"

  מן הון להון, צופיה, זה שמה של הנערה, הפכה לסוכנת של נמרוד והוא זכה לקבל עדכונים על העתיד להתרחש ביחידה. כך, כאשר מלשכת ראש אמ"ן התקשרו לצופיה כדי לאתר בדחיפות את מפקד היחידה. דאגה היא להעביר מידע זה לנמרוד וציינה כי מפקד היחידה ועוזריו הבכירים עסוקים בתרגול מבצעי חשוב בסיני. נמרוד "הריח" את הפוטנציאל וביקש את צופיה לידע את לשכת ראש אמ"ן כי קצין המילואים הוותיק נמרוד נמצא בסביבה ואולי הוא יוכל לעזור. מלשכת ראש אמ"ן, שהכירו את נמרוד, ביקשו שיגיע בדחיפות ויטפל בנושא עד להגעת המפקד. מכאן העניינים התגלגלו במהירות. התברר כי היחידה נדרשת לביצוע פעילות מבצעית שאיננה סובלת דיחוי ודרוש קצין "מבין עניין" שיטפל בנושא עד אשר הצוות הסדיר המצוי בסיני יגיע וייקח את המושכות. 

  נמרוד נרתם מיד והחל להכין את המבצע, כך שעם הגעת המפקד ועוזריו מסיני הם מצאו שנמרוד קידם מאוד את ביצוע המבצע ולפיכך, זה לראשונה בחייו, הוא מונה כסגן מפקד בעל תפקיד ביצועי במבצע הנחשב לסוג המבצעים שנכנסים לפנתיאון של המבצעים הכמוסים של ה"יחידה", כאללה שמגדלים עליהם דורות של לוחמים. 

  המבצע היה הצלחה מסחררת ונמרוד זומן לראש אמ"ן כדי לבחון אפשריות לתגמל אותו. בפגישה ראמ"ן פתח בהצהרה כי כאות הוקרה על פועלו במבצע הוא יזכה בציון לשבח. נמרוד, שהכיר את שפע "האותות והמופתים" שלוחמי היחידה ומפקדיה קיבלו במהלך שנות קיומה, והכיר היטב את הרינונים בצה"ל על הפזרנות בחלוקת האותות ליוצאי היחידה, ועל חלוקת אותות גבורה למבצעים שביחידות אחרות לא זוכים לשום תשומת לב, הודה לראמ"ן, אך ציין בפניו כי אינו נושא עיניו למדליות וכי כל חפצו להשתלב בשדרת הפיקוד ביחידה וכמובן הוא ישמח שבבוא היום הוא אף יזכה לעמוד בראשה. ראמ"ן הבהיר לנמרוד שבגילו המתקדם (ביחידה בה מפכה מעיין הנעורים – בחור בן 32 נחשב לתייש זקן) ולאחר ששנים הוא אינו נמנה על המערך הסדיר של היחידה, לא יהיה זה חכם לטפח ציפיות לשוב ליחידה ולקבל תפקיד משמעותי בפיקוד עליה. "אבל חוץ מזה" אמר לו ראש אמ"ן "מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש". 

נימרוד שצפה כי זה יהיה תוכן השיחה, הכין מראש תשובה הולמת וענה כי יתכן ששעתו כמפקד במערך הסדיר חלפה, אבל הוא סבור שאנשי המילואים ביחידה יכולים לתרום מעבר ל"סתימת חורים" במבצעי היחידה ולדעתו ניתן לנצל את הבגרות וניסיון החיים של מערך המילואים ו"לתפור עבורם" מבצעים המנצלים את כישוריהם, אך ביצועם אינו מהווה נטל על היחידה, כי חזקה על אנשי המילואים שידעו להסתדר "כמו גדולים". הרעיון המבצעי החדשני שהעלה נמרוד היה, כי בכל מלחמות ישראל הגדולות החל ממלחמת השחרור וכלה במלחמת יום הכיפורים נאלצה ישראל להתמודד לא רק עם הצבאות אשר במעגל הקרוב לגבולותיה אלא גם עם אמצעי לחימה ויחידות צבא שהצטרפו לכוחות האויב; כמו למשל לוב הרחוקה, ששלחה טייסת של מטוסי מירז' שנשלחה למצרים וסיפקה לצבא מצרים יכולות שלא היו לו לפני כן; או אפילו אלג'יר, ששלחה יחידה לוחמת למצרים ועיראק ששלחה כוחות משמעותיים לסוריה במלחמת יום הכיפורים. "ההצעה שלי" אמר נמרוד לראש אמ"ן "היא ליזום פעולות שתחבלנה באמל"ח שעלול להגיע לזירה. אמל"ח זה מצוי בד"כ באתרי אחסון המאובטחים בד"כ ביחידות שאינן יחידות עילית". ראש אמ"ן נדלק למשמע דברי נמרוד וזה המשיך בהרצאתו, אותה תכנן חודשים ארוכים, ואמר: "אני מתכוון בעיקר לפשוט על אתרי אחסון של טילים ארוכי טווח מדגם "צ'יפופו", בהם החלו להצטייד כמעט כל מדינות "המעגל הרחוק"; ובמיוחד אני מתכוון למאגר הטילים במדינת (-------מחיקה של הצנזורה) שתקרא להלן "מדינת תוגרמא". מדינה זו שלחה בעבר כוחות משלוח לעברנו והצעתי היא שאנו נפשוט בהיחבא על מחסני הטילים ונטמין בהם פצצות שיופעלו בעת הצורך אם וכאשר מדינה זו תחליט להצטרף לאחד המלחמות שתפרוצנה בעתיד.  

  כך נולד מבצע "שמים בהירים". נמרוד מונה לפרוייקטור שיבחן את ההסתברות לביצועו, תוך תקווה כי הבדיקות יסתיימו בהצלחה והוא אף ימונה בבוא העת לפקד עליו.  

  קהל הקוראים שלא צמח בערוגות הצבא צריך לדעת שביחידות עילית בצה"ל קיימת שאיפה ותחרות מתמדת על מנת לזכות בפעילות מבצעית – רצוי אל מחוץ לגבולות המדינה. ואכן מפקדי היחידות מנסים "לדחוף" מבצעים. אבל, וזהו אבל גדול, נוהל לפעילות מבצעית הוא כזה שבעל הרעיון מביאו לאג"מ/מבצעים במטכ"ל לבחינת הראיון ולבדיקת היתכנות ראשונית. ואם באג"ם השתכנעו כי יש ממש ברעיון, מתחיל נוהל ממושך של בדיקת הראיון והיתכנותו מול כל גופי המטה, החל מאמ"ן הנדרש להעריך את התועלת והסיכונים במבצע וכלה בחיל האוויר/חיל הים. לאחר שהרעיון נבדק לעומק – תוך השוואה לרעיונות מבצעיים אחרים מוריד אג"מ/מבצעים פקודת תכנון ליחידה שאמורה לבצע. גם כאן העניינים אינם פשוטים, שכן בצה"ל יש שפע של יחידות עילית ולעומת זו כמות המבצעים היא מוגבלת ביותר. לפיכך הפיתרון שננקט בדרך כלל הוא לשתף, עד כמה שניתן, יחידות רבות בביצוע. זה אולי עלול לפגוע ביעילות המבצעית, ובתקשורת בין הכוחות המבצעים, ובכך כמובן באיכות הביצוע, אבל מה לעשות וצריך להשביע כמה שיותר מפקדי יחידות תאבות ביצוע. 

  כל האמור לעיל מתייחס לכלל צה"ל; אבל "היחידה", בתירוץ הסודיות האופף את מעשיה, הצליחה לבדל עצמה וכמעט כל נוהל שלעיל כמעט שאינו קיים עבורה. בדרך כלל היחידה פועלת ישירות מול מחלקת המבצעים המיוחדים באמ"ן, ושם במעגל פנימי של מפקדי היחידה מתקבלות ההחלטות. כאשר אפילו לגורמי אמ"ן, שמבצעי היחידה אמורים לשרת אותם, אין יכולת מעשית לפקח על מה עושים ובעיקר לפקח על חלופות אפשריות שאולי תועלתם לצה"ל תהיה רבה יותר. 

  כך היחידה היא זו שמציעה את היעדים לביצוע, היא זו שמבצעת בדיקת היתכנות, היא שמתכננת אותם, ורק כאשר "הכול תפור" – המבצעים עוברים לאישור צמרת צה"ל; וזאת לבלי שלאיש מאלה שמאשרים את המבצע יש מושג אמיתי עד כמה ישנה תועלת אמיתית ממבצע זה ומהם החלופות האפשריות.  

 

  נמרוד, עם "הצ'ק הפתוח" של ראמ"ן לבחון את ההיתכנות המבצעית למבצע "שמים בהירים", לא בזבז זמן והחל לפעול למימושו של המבצע. נמרוד ידע כי המפתח להצלחה של מבצעים מורכבים בעומק שטח האויב טמון בעבודת מודיעין פרטנית שאינה משאירה כמעט מקום להפתעות. הבעיה שלביצועה של עבודת מודיעין שכזו דרוש כוח אדם מיומן, הבקיא בגיזרת הפעולה המתוכננת ויודע מהם צרכי הלוחמים בשטח ומוכן לעמול לילות כימים על מנת לספק את מירב המידע הדרוש להצלחת המבצע. כאמור ביחידה הייתה מחלקת מודיעין שכזו – אך זו הייתה עסוקה "עד מעל הראש" בהכנת המבצעים של המערך הסדיר ולא היה סיכוי שהיא תתפנה להכין תיק מבצע לכוחות המילואים של היחידה; מה עוד שמדובר בזירת לחימה שעד עכשיו לא פעלה בה היחידה ויידרש זמן רב נוסף ללמוד את הזירה ומאפייניה. 

נמרוד, שידע כל זאת עוד לפני שהציע את הצעתו לראמ"ן, ידע כי באמ"ן קיים ענף יעדים המכונה: "הפרח באגרטל". ענף זה שימש בעבר כ"קמני"ה" של היחידה והוא היה זה שהביאה ליחידה את תהילת העולם. אמנם היחידה הקימה מאז לעצמה מחלקת מודיעין, הגדולה כיום מיחידת "הפרח באגרטל". מחלקת המודיעין שב"יחידה" שאבה מענף היעדים את מיטב כח האדם ובעיקר פגעה במערך משרתי הקבע, שכולם העדיפו לשרת ב"יחידה" מאשר לשרת בענף זניח במחלקת מחקר. עקב כך הועם זהרו של ענף היעדים וכל תפארתו מקדם נשכחה, וכיום היא יחידה דהויה המכינה מדי פעם תיקי יעד למבצעים מטכ"ליים – מבצעים שהיחידה לא חפצה לעסוק בזוטות שכמותם. נמרוד ביקש מרל"ש לשכת ראש אמ"ן שינחה את חטיבת המחקר, לה כפוף ענף היעדים, כדי שזה יסייע ככל הנדרש. 

  עבודת הכנת המודיעין הדרוש למבצעים מיוחדים בעומק שטח האויב, היא עבודה מאוד מורכבת, המחייבת ידע מעמיק הן בשפע יחידות המחקר ויחידות האיסוף בהן מצוי מידע שעשוי לתרום להצלחת המבצע, והן ידע נרחב בצרכים של לוחמי היחידות המבצעות. לכן כבר בסוף שנות הששים של המאה הקודמת, בעת מלחמת ההתשה, בה פעל צה"ל הרחק מגבולות המדינה, מינה עוזר ראש אמ"ן מחקר לעצמו סגן שיעסוק בניצוח על התזמורת ויפקח מקרוב על כל עבודת המטה הרבה הכרוכה בהכנת מבצעים. על מנת "לא לשגע" את היחידה המבצעת בהתעסקות עם גופים רבים, נקבע אז שבתוך מחלקת מחקר יחידת ה"פרח באגרטל" היא הקבלן שבסופו של התהליך מוסר את תיק המבצע ליחידה/היחידות המבצעות, אבל ברור שחלקים רבים מהתצריף של המבצע הוכנו בידי גופים אחרים. תפקידו של העוזר למבצעים היא להניע גופים אלה, שלעיתים מסוכסכים ביניהם, כדי שיירתמו לעזור. 

  מעבר לתפקידו של העוזר למבצעים לתאם את הכנת התיק ללוחמים הוא צריך במקביל להכין תשובות לשאלות שישאלו בידי צמרת צה"ל והדרג המדיני, אם בבוא העת אמ"ן יידרש לשאלה: "מה העבודה הזו לכם"? מי צריך את המבצע? מה הסיכון לכישלון? והאם יש חלופות שתועלתן רבה יותר? 

  במילים אחרות: תפקיד העוזר אינו מצטמצם רק בניצוח על המנגינה. תפקידו לבדוק אם זו מנגינה שבכלל מתאימה להשמעה, או שמא מנגינות של מלחינים אחרים טובות ממנה.

  בימים ההם כיהן בתפקיד עוזר ראש חטיבת המחקר למבצעים אל"מ דב בר לביא. קורות חייו של דב יסופרו במקום אחר, אבל לענייננו חשוב לציין שדב עשה את כל שרותו בצה"ל כקמ"ן ביחידות שדה או שעסק בהדרכה. מסיבות שונות הוא הדיר עצמו מכל מגע עם חטיבת המחקר באמ"ן. כך שכשקיבל את תפקיד הסרח"ט (סגן ראש חטיבת המחקר) – הוא הגיע לארץ לא נודעת. הידע שלו בנבכי תחומי האחריות בין הענפים ומדורי המחקר היה דל; ובהיותו איש מתנשא, הרואה פחיתות כבוד בלהסתייע בעצה מזוטרים ממנו – הוא לא טרח להשקיע זמן וללמוד מה עושים שם לכל הרוחות בחטיבת המחקר. לפי מיעוט הבנתו הוא ראה עצמו כקמ"ן המספק את הפרק הצבאי לתכנוני המטכ"ל ואחראי על המודיעין שמספק המטכ"ל למבצעים המבוצעים ע"י המטכ"ל. במילים אחרות: הוא ראה עצמו כמי שמופקד על הכנת עזרי המודיעין לבנק המטרות האסטרטגיות וכן את המודיעין למבצעים המעטים שמבצעים יחידות מטכ"ליות כגון שייטת 13 ויחידות סיור וצנחנים שונות. על פי הבנתו המצומצמת את תפקידו – הוא ראה עצמו כעין מלצר שמתפקידו לספק לקהל הסועדים את המנות האהובות עליהם. הוא לא השכיל להבין כי תפקידו במטכ"ל שונה מהותית מכל תפקיד אחר ביחידות השדה, שכן תפקידו בכל היחידות בהן שרת בעבר, היה לבצע בצורה מיטבית את הנחיות המטכ"ל. התפקיד במטכ"ל שונה מהותית, שכן במטכ"ל עוסקים גם בשאלת "מה עושים" ולכן תפקידו הוא לבחון ולייזום מבצעים ולא רק לשמש כקבלן לביצוע לתיק יעד שנהגה במוחו הקודח של קצין זה או אחר. במילים אחרות: מתפקידו של הסרח"ט לבדוק לא רק את ההיתכנות המבצעית, אלא גם את ההשלכות הצבאיות והמדיניות מביצוע הפעולה; וכמובן לבחון ולהציע חלופות טובות יותר, אם ישנן כאלה.  

 

  כאשר רל"ש ראש אמ"ן התקשר לדב והורה לו לסייע לנמרוד – הוא קפץ על כך כמוצא שלל רב, שכן מאז כניסתו לתפקיד הוא עסק בכמה מבצעים זעירים, מבצעים שגם אם יפורסמו אי פעם, הם לא יזכו את עושיהם בתהילת עולם. והנה נפלה לידו הזדמנות פז להיות שותף למבצעי "היחידה" המהוללת. הוא קיבל ללא שהיות את נמרוד וכאשר שמע על הרעיון המבצעי להטמין כיום מטעני נפץ במחסני טילי ה"ציפופו" במדינת תוגרמא ולהפעילם במקרה שתפתח כאן מלחמה אזורית, הוא "נדלק" על הראיון והבטיח לו סיוע מלא ואף מעבר לכך של מחלקת מחקר. נמרוד, שהכיר את סבך גופי המחקר המרכיבים את מחלקת מחקר, ביקש לצמצם במידת האפשר את מספר האנשים שיחשפו לסוד הרעיון המבצעי, ודב הבטיח לו כי כך יעשה.

  מבלי להתמהמה הוא זימן אליו את ראש ה"דסק" המופקד על מדינת תוגרמא ושאל אותו היכן מאוחסנים טילי ה"ציפופו". זה השיב לו כי הענף שלו לא עוסק באחסון אמל"ח, בשביל זה יש את ענף היעדים! אך מה שהוא כן יכול הוא לומר, כי חטיבת טילי ה "ציפופו" מוכרת מזה מספר שנים כיחידה המקיימת שיגרת אימונים. מחנה הקבע של היחידה הוא באזור הבירה ושם, כפי שידוע ממקור טוב מאוד, אין טילים. ייתכן שהם מאוחסנים במדבר סמוך לעיירה "נהדין", שם מצוי מרכז לוגיסטי של צבא תוגרמא. 

  דב התקשר באינטרקום ל"מנדל", ראש ענף היעדים והורה לו להגיע אליו "בהול", עם כל החומר שיש לו על המרכז הלוגיסטי שליד העיר נהדין. וזאת לדעת: דב, עוד משחר שרותו בחיל המודיעין, אהב מאוד (יש אומרים כי הייתה זו אצלו אובסייה!) להתקיל ולהלחיץ את פקודיו, כאשר הוא ממעיט לספק להם אינפורמציה ונהנה לראותם מתפתלים ומזיעים.

  מנדל, מתוקף תפקידו כראש ענף היעדים, היה אחראי לכל היעדים בנק היעדים במזרח התיכון. בנק זה כולל אלפי מטרות המתפרסות על פני מספר רב של ארצות; ואין ציפיות מראש הענף שיהיה מומחה לכל הזירות, אלא שידאג "לספק את הסחורה" באמצעות ראשי המדורים הזירתיים. כשקיבל מנדל את פניית הסרח"ט – התקשר לגיבור סיפורנו מואיז "הבטלן" ודרש שיציג בפניו את המרחב הלוגיסטי הסמוך לנהדין. למזלו של הבטלן היה בידו פסיפס של האזור, ומעשה ניסים אף אזור אחסון הטילים היה מסומן. הפסיפס עם הזיהויים הוכן לפני שנים מספר עלֺ־ידי ידי איש מילואים שחקר נושא זה במסגרת מחקר מקיף שבוצע על ידו בנושא אחסון טילי קרקע־קרקע במזרח התיכון. מנדל, שראה שלפניו נושא מורכב, הורה לבטלן להתכונן להציג את הנושא בפני הסרח"ט. עד מהרה נקבע מועד להצגת הנושא בפני אל"מ דב בר לביא. הבטלן, שהתכונן היטב לדיון, למד את הרקע ההיסטורי והארכיאולוגי של האזור, ובהצגתו את הנושא שילב מספר משפטים שמתוכם הזדקרה בקיאותו באזור היעד.

  דב, איש שטחי ביסודו, שהתרשם מאוד מהצגת הנושא, הורה לבטלן להגיש כל סיוע לנמרוד ולמדר את העיסוק בנושא משאר משרתי ענף היעדים. דב סיים את דבריו באמירה כי הנושא חשוב וכי הוא אישית יבדוק את התקדמות הכנת תיק היעד עבור נמרוד. אמירה זו נועדה להטיל אימה על מנדל והבטלן שלא יתרשלו בהגשת הסיוע הנדרש ל"גלגול" המבצע.

  מיד עם תום הפגישה התקשר דב לנמרוד והודיעו כי ענף היעדים מכיר את הנושא שלו וכי הוא תודרך לסייע לו בכל הנדרש וכי איש הקשר שיעבוד מולו הוא מואיז. נמרוד שמח מאוד לשמוע כי הסרח"ט הזדרז לקבוע כי זה היעד ולא טירטר אותו בדיונים אין סופיים על חשיבות היעד ותרומתו האפשרית לביטחון מדינת ישראל, ולא שיגע אותו בבחינת יעדים חילופיים במדינה אחרת מארצות ערב שיתכן ששם ישנם איומים חמורים יותר על המדינה.

  נמרוד ששמע מחבריו הותיקים ביחידה על נפלאות עבודת המודיעין של ענף היעדים, לא ידע כי הקמת מחלקת המודיעין ביחידתו ושינויים נוספים בתחומי האחריות של ענף היעדים גרמה לסירוסו של ענף היעדים, וכיום הוא "פרח באגרטל" וכי רוב המשרתים בו כיום – כולל ראש הענף – אינם בקיאים דיים בהכנת תיק יעד מפורט העונה לצרכי המבצעים המיוחדים של היחידה. נמרוד נפגש עם הבטלן והחל להגיש לו את רשימת הדרישות לתיק היעד, רשימה שכללה בין היתר הכנת שרטוטים מדויקים של מבני אתר האחסנה, וקביעת ייעודם של המבנים השונים האתר, פענוח מדוקדק של כל אמצעי האבטחה של המתחם (גידור, מיקוש, שערים, עמדות שמירה, פטרולים, בסיס היעד וכו'), איתור שטחי הנחתה למסוקים במרחב היעד ובחירת נתיבי תנועה משטחי הנחיתה ליעד ודרכים לפינוי הכוח לאחר ביצוע המשימה.

  בעוד נמרוד מרצה את בקשותיו בפני הבטלן, הוא הבחין משאלותיו של הבטלן כי זה אינו מבין כלל במה דברים אמורים. נמרוד, שלא היה טיפש, החל לתחקר את הבטלן לגבי השכלתו הצבאית וניסיונו הקודם בהכנת חומר מודיעין למבצעים מיוחדים. הבטלן נשבר די במהרה והודה כי לכל עשור השנים בהן הוא משרת בענף היעדים הוא לא עבר כל הכשרה מודיעינית מאיזשהו סוג, ולמעשה השכלתו הצבאית היחידה, מצטמצמת לטירונות לבעלי כושר צבאי מוגבל במה שכונה בעבר בה"ד 4. גם בשרותו בענף היעדים הוא קיבל רק הדרכה קצרה במה שקרוי קריאת צילומי אויר ואין לו כל יומרה מקצועית בפענוח צילומי אויר. ובכלל כל שרותו הוא עסק בתיוק חומר ובליקוט מידע גיאוגרפי כללי על הארץ עליה הוא מופקד.

 

  נמרוד, שכל ימיו היה מוקף באנשים 

שהתאמצו מאוד לבצע את המוטל עליהם, לא הבין כיצד זה אדם שמשרת ביחידה המוגדרת כאחראית, בין היתר, על בנק המטרות, משרת אדם כעשור שנים ואיש ממפקדיו לא טרח להכשירו לבצע את המוטל עליו. הוא שאל את הבטלן שאלה זו וזה השיב כי הוא לא רואה עצמו חריג וכי בענף היעדים יש אנשים ותיקים ממנו המשרתים או כאזרחים עובדי צבא או כנגדים שאפילו טירונות בבה"ד 4 לא עשו... יתרה מכך יש בענף קצינים שעברו קורס קצינים חפוז עם גיוסם לצה"ל בשנת 1948, ומאז הם לא הוציאו את חוטמם אל מחוץ לענף. לבסוף אמר הבטלן לנמרוד: שלא תחשוב כי רק בענף היעדים המצב כך! אני חבר בועד העובדים האזרחיים בחטיבת המחקר ואני יודע שמצב דומה שורר גם בענפים אחרים. נמרוד, שנחרד לשמוע כל זאת, פנה למנדל ראש הענף, וסיפר לו על הכישורים האפסיים של הבטלן, שאינם מאפשרים את קידום תיק היעד וכי הוא מבקש שזה ימנה פרוייקטור אחר, כזה שמבין עניין. מנדל, שהבין את מימדי ה"ברוך" (מוזר שרק עתה הוא הבין זאת, האם כשמונה לפקד על הענף הוא לא ראיין את הפקודים שלו ולא מודע לכישוריהם?). השיב בתחילה כי זה מה שיש וכי נמרוד ינחה את האיש צעד אחר צעד מה עליו להכין וכי בזירה זו אין אנשים אחרים לפיכך יש להסתפק באיש הקיים. נמרוד, שידע להיות תקיף כשצריך, הבהיר לראש הענף כי אין זה בכוונתו לעשות את מה שלא עשו כל מפקדי הבטלן לדורותם. אין בכוונתו לשמש כמדריך בקורס פענוח ובכלל הוא מתפלא איך בכלל לאיש שכל הכשרתו הוא טירונות נותנים להכין מבצע שהכשרה הצבאית המינימאלית היא שיהיה קצין. נמרוד אמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הוא לא מסתפק עם מה שיש ובמידת הצורך הוא לא יהסס לעדכן עת הסרח"ט על איכות כח האדם הירודה בענף עליו הוא מופקד. מנדל אכן נבהל מהאיום והבטיח לו שימצא, למרות הקשיים, מישהו. 

  מנדל החל לבדוק את מצבת כח האדם בענפו ועד מהרה התברר לו שבעקבות מסע "הטיהורים" שהוא יזם עם כניסתו לתפקיד – מסע בו הוא הדיח את רוב הוותיקים, בתואנת השווא, שאנשים ותיקים קופאים על שמריהם ויש להזרים "דם חדש" – לא נותר איש שיכול באמת לבצע את הדרישות של מבצע בסדר גודל של המבצע שיזם נמרוד, אם בכלל!. בסוגריים ניתן לומר שמטרת הזרמת "דם חדש למערכת" הייתה כדי שדם חדש זה ירגיש עצמו חייב לראש הענף על שמינהו. לאחר שבחן שוב ושוב את כישורי הכפופים לו – הוא הגיע למסקנה כי רק סגנו, ששרד את מסע הטיהורים והסכים לשמש בתפקיד סגן, תפקיד שידוע לכל כי הוא תפקיד "סניטר", העושה את כל העבודה המנהלתית ואינו קשור כמעט כלל לעבודת המודיעין. 

  הבעיה הייתה שמנדל היה אדם בעל כושר ביצועי מוגבל, לפיכך הוא הקיף עצמו בשובל מנהלתי שכלל חוץ מהסגן גם שתי מזכירות אישיות, קצינת ניהול, איש קבע שטיפל בענייני האפסנאות. ואיש קבע נוסף שהיה אחראי לחוליית השרטוט שכללה בעת ההיא ארבע בנות. אם לא די בזאת הוא "המציא" תפקיד (שכמובן לא אושר ע"י אג"ם תוא"ר) הנקרא "מדור מרחב מזרח תיכון". היה זה שם כיסוי לתפקיד קצין עוזר אישי, שעסק בניסוח המכתבים הרבים שמנדל נהג "להפציץ" בהם את כל קהילת המודיעין. מנדל ידע שטיפול הסגן בגלגול מבצע "שמים בהירים" יחייב אותו למאמץ אישי נוסף וכמובן שמחשבה זו עוררה בו חלחלה. אבל אימת הסרח"ט ריחפה מעליו ולכן הוא מינה את הסגן כפרויקטור למבצע ושלף את ראש מדור מצרים כדי שזה ימלא את מקומו של הסגן. ראש מדור מצרים הקים קול זעקה כי גם כך אינו עומד במשימות המוטלות עליו (הימים היו ימי הסכם ההפרדה וכלל לא היה ברור כיצד יתפתחו הדברים בחזית המצרית). מחאתו של ראש מדור מצרים לא עזרה לו והתפקיד נכפה עליו בפקודה. 

  הסגן, רס"ן יואב בן צרויה, קפץ על המשימה כמוצא שלל רב, שכן את תפקיד הסגן ביצע כמי שכפאו שד, הן משום אופיה של המשימה, המחייבת טיפול בעשרות עניינים טכניים פעוטים והן משום שלהיות סגנו של מנדל לא היה משימה קלה כלל וכעיקר. יואב היה איש נמרץ, שראה בביצועם של משימות על הצד הטוב את העשייה כעיקר התכלית. לעומת זאת הוא ראה כבזבוז זמן את החשיבה על מה צריך לעשות. לפיכך כאשר קיבל את המשימה הוא לא העסיק עצמו בשאלות "פילוסופיות" מה מטרת המבצע ואם כל המאמץ והסיכון הכרוך שווה זאת, אלא מייד ניגש לביצוע תיק היעד. ליואב הייתה טביעת עין חדה לגבי יכולותיהם של אנשים לפיכך מיד הוא שחרר את הבטלן מכל קשר לפרוייקט וגייס לטובת העניין סמל יעיל/פעיל שיסייע לו. עבודת הכנת התיק התקדמה יפה וכבר דווח לסרח"ט כי בקרוב היא עומדת בפני סיום. 

   כאן חלה התפתחות בלתי צפויה. לענף זומן לשרות מילואים יוסי. יוסי היה קצין מחקר מהטובים ששרתו אי פעם במחלקת מחקר בכלל ובענף היעדים בפרט. לזכותו עומדת רשימה ארוכה של גילויים מחקריים, ומביניהם את עצם העובדה של אחסון הטילים, שהיה נשוא מבצע "שמים בהירים". והנה כשהוא זומן לשרות מילואים לחקור נושא אחר, הוא הבחין, כנראה בגלל אמצעי ההסתרה ובטחון השדה שנקט הסגן, כי בענף עובדים על התגלית שלו משכבר הימים. בהיותו איש חכם מאוד הבין שאמצעי הבטחון שנקט הסגן נועדו לחפות על פשיטה של כוחותינו על המתקן; אחרת, אם ההתעניינות הייתה לצרכי מחקר גרידא – לא היה צורך בכל השמירה וההסתודדות סביב העניין. לפיכן הוא פנה לרס"ן יואב ואמר לו כי הוא חוקר שנים את נושא הטילים בארצות ערב והוא זה שגילה את האתר בו עוסק יואב. מדובר באחסון טילים מיושנים, שגם עם ישוגרו לעברנו – נזקם יהא מועט. אבל הנקודה העיקרית היא שטילים אלה עומדים לצאת בקרוב מהשרות וכי מדינת תוגרמא רכשה טילים הרבה יותר מתקדמים ומסוכנים. בימים אלה נבנה אתר אחסון חדש; ואם כבר לעשות משהו, עדיף לטפל בטילים החדשים ולא לעסוק בגרוטאות.  

  יואב, שפיקח היה, הבין שכאן טמונה פצצה המטילה צל כבד על כל עבודת המודיעין בבחירת מטרות, וכמובן שכל עמלו ירד לטמיון. לפיכן הוא ענה שהוא קיבל הוראה לעסוק במתקן זה ואם יש טענות יש להפנותם לראש הענף. ראש הענף ששמע מה יש בפי יוסי, התקפד ואמר ליוסי כי הוא נקרא למילואים לבצע משימה פלונית ושלא יתערב בעניינים לא לו. הוא כמובן סירב לענות לשאלת יוסי מי היחידה שמתכננת את ביצוע במשימה.

  יוסי, שבטחון המדינה היה חשוב בעיניו יותר מקיום יחסים תקינים עם מפקד הענף וידע כי אם יעקוף את ראש הענף ויפנה לסרח"ט הממונה עליו, הוא עלול להיגרע משרות המילואים בענף היעדים ולהיזרק לתפקיד שולי כלשהוא במערך השדה של חיל המודיעין, החליט לעשות מעשה למרות הסיכון, וביקש להתקבל בדחיפות לראיון אצל הסרח"ט, שכן הוא ידע שלא חשוב מי היחידה שמתכננת את ביצוע המשימה, בסופו של דבר הסרח"ט הוא זה שאמור לאשר את המודיעין למבצע. הסרח"ט קיבל את יוסי לשיחה וכששמע מה בפיו, הבין שהכישלון בבחירת היעד רובץ לפתחו, שכן הוא זה שהיה צריך לבדוק את תולדותיו של יעד זה, עם הזירה הטכנית ועם ראש הענף המופקד על זירה זו. בהיותו איש של מזימות ומחשש שיוסי ילך הלאה לראש אמ"ן, הוא הודה ליוסי על ערנותו ואמר לו כי כמובן הוא יפעל לשינוי המשימה. מיד שיוסי יצא מחדרו הוא זימן אליו את מנדל ושטף אותו על האופן הרשלני בו נשמרה עבודת הכנת המבצע וכי הוא דורש מהאחראי לכך יועמד לדין. הוא כמובן לא הבין כי במצוקת החדרים ומיעוט המשרתים בענף לא ניתן לשמור כל סודיות והדרך היחידה בתנאים אלה היא "לא לעשות גלים", אלא ליצור מצג שווא של "עסקים כרגיל". הוא הוסיף ואמר כי לא יתכן מצב שכל ארחי פרחי, כלשונו, יסתובב ויעיר הערות מטופשות, שיכולות עוד להגיע לאוזני נמרוד. לפיכך הוא מצווה עליו ורואה בו את האחראי הבלעדי לכך שדברי ההבל של יוסי לא יגיעו לנמרוד וליחידתו, וכי שטויות אלו, כלשונו, עוד עלולים לפגוע במורל של "היחידה". באשר ליוסי – יש להרחיקו מיד מכל פעילות בענף. הפיתרון שלו הוא, כי יש לשולחו להשתלמות מיוחדת בארצות הברית – השתלמות שקצין אחר היה מתוכנן לה, אבל עכשיו הוא יחליף ביניהם. לעת עתה, עד לצאת יוסי לארה"ב – יש להפסיק כל פעילות הכנת תיק היעד; ולהודות לו, כמו שהוא אישית עשה, על ערנותו, שתודות לה בוטל הטיפול בנושא.

יוסי נשלח לארה"ב לעבור השתלמות שממש לא הייתה נחוצה לו, מה עוד שמה שנלמד בקורס היה ברמה נמוכה מאוד ולא הלמה את הכשרתו ולמעשה היה זה בזבוז זמן. ייתכן כי קורס זה היה מתאים לקצין צעיר שחפצים להעניק לו "סוכריה" של נסיעה לחו"ל, אבל לא לקצין ותיק ברמתו של יוסי. כשחזר מההשתלמות בארה"ב הוא התייצב בענף ושם נמסר לו כי עקב קיצוץ חריף בהקצאת אנשי מילואים לענף, בוטל הפרוייקט הגדול עליו החל לעבוד לפני צאתו לארה"ב וכי ימתין בביתו עד לשינוי רוע הגזרה. יוסי ישב בביתו שנים מספר בצפייה לטלפון, לבסוף הבין כי למעשה הוא הודח משרות המילואים. 

  הסגן, יואב בן צרויה, נשפט על התרשלות בשמירה על סודות המדינה, וקיבל נזיפה. לאחר צאת יוסי לחו"ל השלים את תיק היעד "שמים בהירים" ולאחר מכן סיים את תפקידו בענף היעדים וקיבל תפקיד של עוזר קמ"ן באוגדת מילואים – תפקיד שהכשירו לקבלת סא"ל.

  נמרוד מונה למפקד מבצע "שמים בהירים". המבצע יצא לפועל ואנשיו שהגיעו ליעד על מנת להטמין במחסני מטילים פצצות המופעלות בשליטה מרחוק, ביצעו את המשימה בקלות שכן היעד נראה כעומד פני נטישה וחלק ניכר ממבני האחסון היו ריקים. נמרוד קיבל כמובן אות הצטיינות גבוה על הביצוע המושלם של המשימה. הוא קיבל דרגה אישית המקבילה לזו של מפקד היחידה וסוף סוף הוא זכה להגשים את חלומו ולהיכנס לפנתיאון של מבצעי המבצעים הגדולים.

  מנדל סיים במפתיע את שירותו בצה"ל זמן קצר לאחר ביצוע "שמים בהירים". לאיש לא ברור מה הייתה הסיבה לכך, במערכת התרוצצו שמועות שונת לסיום השרות, מפאת כבודו אנו נמנע מלפרטן. 

  דב בר לביא, הסרח"ט נקרא לראש אמ"ן ולאחר שבירכו על הביצוע החלק והמודיעין המדויק שנמסר לכוח המבצע, הוא גילה לדב, כי בעת מינויו לסרח"ט היה מי שהתנגד למינוי בטענה כי דב מעולם לא שירת בחטיבת המחקר ומן הראוי יהיה למנות לתפקיד זה אדם מנוסה יותר. עתה, לאחר הביצוע המוצלח של "שמים בהירים", הוא שמח שלא שמע לעצה, ולהיפך הוא בהחלט רואה בדב מועמד ראוי לקידום לדרגת תא"ל.

  תשאלו: ומה קרה לבטלן לאחר שערוות בורותו התגלתה? 

  התשובה היא: לא קרה לו מאומה, שכן מפקדו מנדל סיים כאמור את תפקידו במפתיע, ועם מחליפו בתפקיד, סא"ל יורם שאגת־ארי, המכונה "ישה", הוא ביצע "חפיפה" קצרה בת מספר שעות, ובהן הוא לא הספיק כמובן לעבור על מצבת כוח האדם ותכונותיהם. כשנכנס ישה לתפקיד, הוא לא גילה כל עניין בנושא כוח האדם, שכן הובטח לו כי זהו תפקיד לזמן קצר, עד שיתפנה התקן לתפקיד באג"ת אליו הוא נשא את עיניו. לפיכך ידידינו הבטלן ושאר הבורים ועמי הארצות בענף היעדים המשיכו בתפקידם כימים ימימה.

  והעיקר, מדינת תוגרמא מכרה אל כל טילי ה"ציפופו" שברשותה למדינה במזרח הרחוק, שרכשה טילים אלה במחירים מצחיקים. היא הכניסה לטיל מספר שיפורים שהאריכו את הטווח ובעיקר יצרה לו ראש נפץ עם פצצונות מושעות ובכך יצרה למעשה טיל חדש שאמנם אינו מדויק כקודמו, אבל ראש הנפץ החדש הפך אותו לנשק מסוכן. הטיל, ששינה את שמו – נמכר כיום לכל מי שהיה מוכן לשלם כסף טוב. מדינת תוגרמא רכשה טילים מתקדמים יותר ועקב היותם גדולים מן הראשונים הם אוחסנו באתר אחסון חדש, כמו שיוסי העריך. לפיכך אתר האחסון עומד כעת בשיממונו. מי יודע? אולי בעתיד יאחסנו שם משהו שיצדיק את מבצע "שמים בהירים".