לפניכם פרק מתוך הספר "לוחמי הסתר של הקריה". הספר הוא רומן היסטורי העוסק בעיקר באגף המודיעין במטה הכללי של צה"ל. מובן שכל האירועים והאנשים הם פרי דמיון, לא היו ולא נבראו אלא משל היו.  

ירמיהו שדה, שכולם הכירו בשם ג'רי, נולד בארה"ב בשנת 1941. כבר בהיותו בן שמונה התייתם מאביו, ואמו עלתה ארצה בתקווה שמשפחתו של בעלה המנוח תסייע בידה לגדל את בנה יחידה. אמו של ג'רי הייתה אישה משכילה ושלטה בכמה שפות. לפרנסתה עסקה בהוראת השפה האנגלית. ג'רי, למרות האווירה התרבותית שספג בבית אמו, החליט עם סיום בית הספר היסודי לצאת לעבודה. הוא היה נער רגיש ולא רצה ליפול למעמסה על אמו שגם כך התקשתה לתפקד עקב חוליים שונים. 

   "אמי עובדת מספיק קשה", חשב לעצמו. "אני יכול לוותר על הלימודים בתיכון עיוני רגיל, אני אצא לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית, ואת תעודת הבגרות אעשה בלימודי ערב". בפועל ג'רי אמנם למד בערבים בבית ספר תיכון אקסטרני אבל מסיבות שונות לא הצליח להשלים את חוק לימודיו ולקבל תעודת בגרות. בשנת 1959, בהגיע מועד גיוסו לצה"ל, ביקש לשרת קרוב לביתו כך שיוכל לטפל באמו. כמו תמיד, הרגיש אחראי לאמו, שבלעדיו כמעט לא היה לה איש. ג'רי התקבל לחיל המודיעין ובתום הטירונות הוצב לשרת במחלקת המחקר באגף המודיעין במדור הדיווח והפצת המודיעין (מד"ת). תפקידו היה למעשה תפקיד של דוור. הוא קיבל ילקוט עם מסמכים אותם נדרש להפיץ בין משרדי המטכ"ל השונים.

   הרעיון ששירותו בצה"ל יעבור עליו בחלוקת דואר, לא מצא חן בעיניו ולמרות תנאי השירות הנוחים מאוד של תפקיד זה, החליט לבקש העברה לתפקיד פקידותי כלשהו. בקשתו נדחתה ולא נותרה לו בררה אלא לבקש לצאת לקורס קצינים. היה לו ברור שהיציאה לקורס משמעותה פגיעה באמו אבל גם לבן נאמן כמו ג'רי יש זמנים שהצורך "לעשות לביתו" גובר על המחויבות למשפחה וג'רי הגיש בקשה להתקבל לקורס קצינים. 

   הימים היו לאחר מלחמת קדש, הייתה התרופפות במתח הביטחוני. הנוער לא מיהר להתנדב לתפקידי קצונה, ובצה"ל נוצר מחסור חריף בקצינים שימלאו את השורות. קצין כוח האדם החילי קפץ על המציאה וזאת למרות חוסר השכלתו של ג'רי, הכישורים הנמוכים שגילה בעת מבדקי הקצונה וליקויי בריאות שונים מהם סבל.

"אני כל כך גאה בך, ג'רי", לחשה לו אמו בשעה שחיבקה אותו ביום צאתו לקורס. "גם אני גאה בעצמי", גיחך ג'רי שכמעט לא האמין שהוא אכן יוצא לקורס קצינים. הוא כבר דמיין לעצמו את החזרה לשכונת מגוריו, נושא בגאווה את דרגות סג"ם הנוצצות על כתפיו. 

"הו, הו, איך שהבנות יתלהבו ממני", חשב בסיפוק ובתקווה.

   בשנת 1960 יצא ג'רי לקורס קצינים בסיסי. אמנם הוא סיימו‍ אך בקושי, אך למרות זאת הופנה לקורס הקמ"נים. גם שם הוא לא הצטיין, אך כדרכו, הצליח לחצות אף מכשול זה. ג'רי ביקש לשרת קל"ב (קרוב לבית), כדי שיוכל להיות קרוב לאמו החולנית ולעזור לה בכל הזדמנות. דבר אחד אפשר לומר בביטחון גמור על ג'רי: הוא היה בן טוב, מסור ואוהב. ג'רי הוצב בענף המצרי בחטיבת המחקר באמ"ן. הימים היו לאחר מבצע קדש. כזכור, במלחמת קדש, כבש צה"ל את סיני וארצות הברית כפתה על מדינת ישראל נסיגה מלאה מהשטח שכבשה. בתמורה הבטיחו המצרים כי ישמרו על שקט לאורך הגבול וכן הסכימו שכוח משקיפים של האו"ם יפקח על כך. המצרים שמרו בקפידה על ההסכם ובשנים 1956–1967 היה הגבול בין המדינות שקט, למעט שנת 1960, שאז הכניסו המצרים כוחות צבא גדולים לקדמת סיני (מבצע "רותם"). אבל גם תקרית בודדה זו הסתיימה ללא חילופי אש בין הצדדים. העדר פעילות צבאית לאורך הגבול המצרי (לעומת הגבול הסורי שרתח בעקבות הניסיון הסורי להטות את מקורות הירדן), גרם לכך כי כל גופי המחקר שעסקו מול הזירה המצרית נכנסו לתרדמת והכול התנהל בהם על מי מנוחות. 

   בראש הענף המצרי שאליו הצטרף ג'רי, עמד קצין בדרגת סגן אלוף והיו בו שני מדורים בראשות רב-סרן. מדור אחד היה מדור מדיני שעקב אחר הפעילות המדינית של מצרים והאחר - מדור צבאי שעקב אחרי צבא מצרים. המדור הצבאי המצרי היה מחולק לחוליות שבראש כל אחת מהן עמד קצין בדרגת סגן או סרן, או אזרח עובד צבא במעמד של קצין (בח"ק). חוליית פעילות שעקבה אחר השינויים בהיערכות ובכוננות של יחידות צבא יבשה; חוליית סדר כוחות (סד"כ) והיערכות שעקבה אחרי הקמת יחידות בצבא מצרים, המבנה והחימוש שלהן וחוליה בסיסית שבראשה הוצב ג'רי. חוליה זו אספה מידע על תשתיות שונות של צבא מצרים ועסקה, בין היתר, בניהול כרטסת מעקב אחרי הקצינים המשרתים בצבא המצרי. לכל קצין ששמו אוזכר אי פעם נפתח כרטיס מעקב שהתחקה אחרי מהלכיו של האיש, קידומו בצבא ואם אפשר היה - גם על אופיו. מידע זה יכול להית לעזר רב אם אותו קצין הוא בעל עמדה בכירה ואזי חשוב לצה"ל לדעת מי בדיוק עומד מולו. האם הוא זהיר, האם הוא קריזיונר ויכול לנקוט פעולות לא צפויות וכיוצא באלה. בנוסף לכל אלה נוהלו גם כרטסות של מוצבי פיקוד ושליטה, וכרטסות של מתקנים לוגיסטיים ושל מתקני תשתית שונים של צבא מצרים. 

    באותם ימים היו עיקר מעייניו של ראש ענף מצרים נתונים לנושא המדיני ולניסיונותיו של מנהיג מצרים, גמאל עבד אל נאצר, להפוך למנהיג העולם הערבי בסיועה הפעיל של ברית המועצות. זו ניסתה, בעזרתו ועם לא מעט הצלחות, לדחוק את רגליהן של ארצות המערב מהמזרח התיכון. השקט לאורך הגבול המצרי וחוסר התעניינותו של ראש הענף בנושא הצבאי גרמה לכך שהשלווה הייתה המאפיין המרכזי בעבודת המדור הצבאי בכלל ובחולייה הבסיסית בפרט. 

   העבודה בחוליה הבסיסית, מטבע בריאתה, הייתה עבודה שלווה, מה עוד שחלק ניכר מצבא מצרים נשלח לתימן לסייע במהפכות הפנימיות שם. רק לעתים רחוקות הגיעה ידיעה שכדי להבינה היה צורך להסתייע במידע שבידי החוליה. תפקידו של ג'רי היה בדרך כלל לעבור על הידיעות הנכנסות ולנסות לדלות מתוכן מידע בתחום אחריותו. 

   "הנה, זה נשמע מעניין", מלמל לעצמו כאשר נתקבל בידיעה שהעלתה מעט את סף השעמום. הידיעה נגעה לאחד מאנשי הצבא הבכירים של נאצר. כמו בכל פעם שמצא מידע כגון זה, הוא סימן אותו כדי שהחיילים הזוטרים שעבדו אתו בחוליה יכרטסו אותו במקום המיועד לכך. מה קרה אחר כך לידיעה הזאת, האם כורטסה כיאות, זאת הוא לא ידע, ולמען האמת גם לא התעניין במיוחד. ג'רי היה, מה שהיום מכנים "ראש קטן" הוא עשה את עבודתו, כפי שהוסברה לו על ידי קודמו בתפקיד שהיה אזרח עובד צבא שפרש לגמלאות. הוא לא חרג מכך אפילו לא מילימטר אחד. יום אחרי יום, שבוע אחר שבוע, ישב במשרדו הקטן ועבר על ידיעות מודפסות. לעתים נדירות השתתף בתחקור אנשים שהיה להם מידע כלשהו. 

 חודשים מספר לאחר שג'רי "התברג" בתפקידו, הוא החליט שהגיעה השעה להשלים את לימודיו לקראת הוצאת תעודת בגרות. הוא פנה למפקדו בבקשה רשמית שצה"ל יאפשר לו ללמוד בבית ספר ערב את לימודי הבגרות, ולשם כך ישחרר אותו מתפקידו כמה ימים בשבוע עוד לפני השעה 17:00, השעה שבה רוב שוכני מחנה הקריה מסיימים את תפקידם. מפקדו הישיר, ראש המדור הצבאי, אישר את הבקשה. למען האמת, מעייניו היו נתונים רק להתעצמות הצבא המצרי ולמעשיו בתימן. כל נושא התשתיות בצבא מצרים היה רחוק ממנו והוא אפשר לג'רי לעשות ככל העולה על רוחו. האמת צריכה להיאמר שג'רי ידע עוד לפני שהוצב לשרת בחוליית התשתית, שיהיה לו זמן פנוי רב. ההחלטה שלו להשלים את לימודי הבגרות לא הייתה נדירה במחלקת המחקר של אותם הימים. האווירה הכללית במחלקה לא מחתה ולעתים אף עודדה את המשרתים בה, כולל קצינים בכירים יותר, ללמוד. היה ברור לכול כי הלימודים הם גם על חשבון שעות העבודה. התוצאה כמובן הייתה שמשלם המיסים שילם להם שכר מלא, בעוד אותם חיילים וקצינים השקיעו בעבודתם רק שני שליש מהזמן שבו שהו במשרד. שאר הזמן הוקדש ללימודים – אם ביציאה פיזית ללימודים, או בניצול השעות ה"מתות" והלא כל כך מתות במשרד כדי לעבור על החומר, להכין שיעורים ואפילו להתכונן למבחנים ולכתוב עבודות. את זה עוד אפשר איכשהו לבלוע. הבעיה הגדולה הייתה שדעתם של הלומדים תוך כדי השירות, נתונה להצלחה בלימודים, וגם כשהם משתתפים בדיון לכיבוש קהיר, דעתם מרחפת על כתיבת עבודה סמינריונית זו או אחרת. יתרה מכך, הלימודים במקביל לשירות הצבאי גרמו בהכרח לכך שבעלי התפקידים עשו רק את המינימום בעת מילוי תפקידם. הם לא התאמצו לחפש מקורות אפשריים להרחבת המידע וכמובן המעיטו מאוד לפרסם מידע שיהיה לעזר לגופים המקבילים להם.

ברומא התנהג כרומאי, וג'רי הבין מהר מאוד את רוח הדברים וזרם אִתה. זה התאים לו ולתכניות שלו. הוא רק סרק את הדואר, שהופנה אליו על ידי מרכז מיון המידע של אמ"ן, ולא יזם כל פעולה שתעשיר את מסד נתוני היסוד על צבא מצרים, שעל ליקוטם הופקד. לאחר ארבע שנות שירות בתפקיד ראש חוליית תשתית צבא מצרים, והוא כבר קצין בדרגן סרן, נכנס לחדרו סרן בני, ששירת ביחידת איסוף מסווגת העוסקת "בבישול מבצעים מיוחדים", וביקש לשוחח עמו ביחידות. ג'רי הכיר את בני עוד מקורס הקמ"נים. בני היה טיפוס של "משקיען", ששאף למצוינות. הוא סיים את קורס הקמ"נים כחניך מצטיין ו"נחטף" לשרת ביחידה המסווגת. במהלך קורס הקמ"נים סייע בני רבות לג'רי לצלוח את הקורס וג'רי הכיר לו תודה על כך.

   לאחר שציפי, המש"קית של ג'רי, התבקשה לעזוב את החדר התחיל בני לספר לג'רי את מטרת ביקורו. כידוע לך, אמר לג'רי, לפני חמש שנים הפתיע צבא מצרים את צה"ל, הוא חצה בהיחבא את תעלת סואץ, ונכנס עם כוחות רבים לסיני. חיל המודיעין גילה זאת רק ב"דקה התשעים", כשהכוחות המצריים כבר היו ערוכים סמוך לגבול ישראל. ג'רי הכיר כמובן פרשיה זו, שנודעה בכינויה "פרשת רותם" והנהן בראשו לבני. בני המשיך בדבריו ואמר, שפרשה זו גרמה לטלטלה בחיל המודיעין והוחלט לעשות בדק בית רציני, על מנת שהפתעות מעין אלו לא יחזרו. אנו במחלקת האיסוף האחראית על ליקוט הידיעות עבור חיל המודיעין, עובדים עכשיו על מבצע, שישפר את יכולות האיסוף של צה"ל. כאן הנמיך בני את קולו, וכממתיק סוד אמר לג'רי: "אני כמובן לא יכול לספר לך מה בדיוק מה אנו עומדים לעשות, ואני רוצה שתדע, שמה שאני מבקש ממך חשוב מאוד להצלחת הפעולה". ג'רי שהסתקרן מאוד שאל: "אז מה אתה רוצה לדעת?" מה שמעניין אותי, ענה בני , הוא מערכת מתקני הפיקוד והשליטה של צבא מצרים בסיני. אני מבקש לקבל כל פרט הידוע לך על מוצבי הפיקוד והשליטה בסיני, על מערכת קווי הקשר הקווי והאלחוטי, ופרטים על מתקני קשר כגון עמודי אנטנות ומרכזיות טלפון. כמו כן אני מבקש, שתידלה עבורי מכרטסת הקצונה בצבא מצרים את שמות קציני הקשר המשרתים בצבא המצרי. הנושא דחוף, ומתי אתה חושב שתהיה מוכן עם תשובות?. ג'רי שהיה וותיק בתפקידו והכיר את המידע המצוי בענף המצרי בנושא, ענה לו שהחומר בנושא זה הוא דל, ולכן כבר למחרת היום הוא יוכל לספק לו את מבוקשו. הם סיכמו, שלמחרת בשעה 09:00 הם יפגשו שוב. לפני שהם נפרדו, אמר בני לג'רי כי בשל החשיבות וגם עקב סודיות העניין הוא מבקש, שג'רי אישית יבצע את העבודה. ג'רי, שמעולם לא היה שותף לפעילות מבצעית לפני כן, ענה שהוא ימלא את בקשתו של בני בנפש חפצה. ג'רי התפנה מכל עיסוקיו השוטפים והחל לחפש מענה לשאלות של בני. הוא סרק את הכרטסות הנושאיות, שבהן רוכז מידע בנושאים שונים. הוא לא התעצל וסרק אף את התיקים הרלוונטיים שבהם תויקו הידיעות המקוריות, לאחר שעברו את תהליך הכרטוס, וזאת בתקווה למצוא מידע, שמשום מה לא כורטס. למחרת בשעה הנקובה פרס ג'רי בפני בני את ממצאיו הדלים, שהסתכמו בכמה שברי ידיעות על מפקדות טקטיות, הוא מצא ידיעה המצביעה על כך שבאל עריש פועלת מרכזת טלפונים אזרחית, וכן איתר מספר זעום של שמות קצינים המשרתים בחיל הקשר המצרי. בני ששמע את הדיווח של ג'רי אמר "אני לא זוכר אותך כבדחן, מה פתאום אתה עושה ממני צחוק? זה מה שאתה יודע על צבא מצרים? אתה לא יודע היכן מוצב הפיקוד והשליטה של צבא מצרים בסיני? אתה לא מכיר שום מרכזת טלפונים מלבד מרכזת הטלפונים האזרחית באל עריש?" ג'רי ענה לו ברצינות גמורה "האל לא חנן אותי בחוש הומור, מאז אתמול אני חופר בארכיון הענף המצרי, ותאמין לי זה מה שצה"ל מנפק" בני התפרץ לעבר ג'רי "אתה לא יודע כלום על צבא מצרים, מה שהכנת שווה לתחת!" 

   לאחר שבני נרגע מעט והבין, שג'רי לא התעצל ובאמת זה מה שידוע בענף מצרים בנושאי הפיקוד והשליטה בסיני, הוא סיפר לג'רי, כי את השאלות, שהפנה לג'רי, הוא הפנה גם לגופים אחרים בחיל המודיעין העוסקים בצבא מצרים. "ותתפלא לדעת שהידיעות שלהם עולות על שלך פי עשר". כאן סיפר בני לג'רי על מקצת מהמידע שליקט, הוא סיפר לו למשל, שבחוליית המערך הקטנטנה במחלקת המודיעין בפיקוד דרום (בפיקודים המרחביים בצה"ל בימים ההם, התקיים מעקב מודיעיני, המקביל בחלקו למעקב המודיעיני, שמקיים אגף המודיעין במטכ"ל. המעקב בפיקודים נערך רק אחרי כוחות צבאות ערב הסמוכים לגבול , בעוד שבמטכ"ל התקיים מעקב מלא על כלל הצבא). יש מידע, כי המצרים שיקמו את קו הטלפון העילי אל עריש – קנטרה, שנפגע קשות במלחמת קדש. אני לא מדבר כלל על שפע המידע, שמצאתי ביחידת האזנה המרכזית של אמ"ן בכל הקשור לשמות ותפקידי קציני קשר בצבא מצרים, זה מובן מאליו. אפילו אצלכם במחלקת מחקר גיליתי, שיש ענפים, שיודעים על צבא מצרים יותר ממך, לדוגמא; בענף היעדים מתקיים מעקב אחר מוצבי פיקוד ותקשורת בצבא מצרים; בענף הטכני (ענף במחלקת מחקר העוקב אחר אמצעי לחימה של צבאות ערב והיכולות הטכניות של אמצעים אלה) הקצין שעוסק בקשר אף סיפק לי צילום קרקע של אנטנה, שמוצבת ביישוב הבדואי נח'ל שבסיני. בני, שהיה אדם בוטה, סיים את דבריו באומרו: "אני מציע לך, שתוציא את האצבע מהתחת ותתחיל לעבוד וללקט מידע מכול גורם אפשרי. אתה לא יכול לשבת במשרד ולחכות לידיעות שיגיעו לשולחנך. אתה צריך להצטייד במעדר ולשוטט ולחפור ולגלות את המידע הספון ביחידות אמ"ן השונות. אתה הוא הגוף המרכזי באגף המודיעין העוסק בצבא מצרים ועליך לדעת כל רסיס מידע שהגיע לחיל המודיעין בנושא המצרי".

   לאחר הנאום התקיף החליט בני לפייס את ג'רי והזמין אותו להצטרף אליו לשק"ם קצינים. שם על בקבוק מיץ תפוזים וכריך נקניק המכיל פרוסה דקיקה של נקניק, טבעת יחידה של מלפפון וממרח חרדל, ניסו שניהם לנתח מדוע בענף מצרים יודעים כה מעט על צבא מצרים. בשיחתם הם הסכימו על הגורמים הבאים: 

• ראשית, בחיל המודיעין לא חושבים שעבודת המחקר בחטיבת המחקר היא מקצוע הדורש לימוד כמו מקצועות אחרים (פענוח צילומי אוויר, בינה רשתית) ואין שום קורס להכשרת המשרתים במחלקת מחקר. הידע לביצוע התפקיד נרכש "תוך כדי תנועה", ולעיתים קרובות קורה, שאף אין חפיפה בעת העברת תפקיד מדור אחד למשנהו, כך שהדור החדש מתחיל ממש מאפס.

• שנית, בחיל המודיעין יש חוסר מוחלט בתרבות דיווח לרוחב בין העוסקים במלאכה. רוב רובם של פרסומי המודיעין נועדו לשמש את הצרכים המבצעיים או את המפקדים לצורך קבלת החלטות. כמעט אין פרסומים לרוחב, שנועדו להרחיב את בסיס הנתונים של חוקרי המודיעין. כך למשל ענף מצרים לא מפיץ שום פרסום תקופתי של שמות ובעלי התפקיד בצבא המצרי, רשימה תקופתית שכזו יכולה לסייע רבות לכול מי ש"קורא חומר מודיעני מקורי". ניתן לעקוף מכשלה זו של חוסר יסודי בתרבות דיווח לרוחב על ידי ביקורים הדדיים, שבהם תתבצע שאיבת מידע". אבל גם זה כמעט לא מתקיים, משום שגופי המודיעין השונים אינם ששים לשתף פעולה זה עם זה. יש לכך כמה סיבות. האחת היא, שמידע זה הוא מקור כוחם, והם מעניקים אותו בידיים קפוצות בלבד. השנייה, היא מערכת היחסים הסבוכה והפגומה בין הגופים או האישים העומדים בראשיהם. אלה לעתים היו מסוכסכים זה עם זה עד כדי כך, שלפעמים אפילו לא דיברו כלל ביניהם, גם לא לצורכי עבודה.

• הסיבה השלישית, היא תופעת "הקצינים המשוטטים". אלה אותם קצינים, שבאים "לעשות תפקיד" למשך שנתיים, מקסימום שלוש שנים, ואחר כך משוטטים ברחבי החיל בתפקידים, שאין להם כל קשר, למה שעשו קודם. למשל, רב סרן שמילא תפקיד של ראש מדור ביחידת ההאזנה המרכזית, ממונה לתפקיד מפקד יחידת פענוח צילומי האוויר, אף שלא עבר כל קורס פענוח טרם כניסתו לתפקיד. הקצינים המשוטטים בזים לכל דבר הדורש התמחות של שנים. "הקצינים המשוטטים" עוסקים רק "בכאן ועכשיו" ואינם חשים צורך לפתח ולשכלל נתוני מודיעין בסיסיים, שישמשו את צה"ל בעתיד. הם יודעים שממילא הם לא יישארו בתפקיד הנוכחי לאורך זמן, ולכן לא כדאי להם להשקיע. 

   כמובן ששיחה קצרה זו בין בני לג'רי, לא מיצתה את כל הכשלים הגורמים לכך, שכל בעל תפקיד באמ"ן/חמ"ן חושב עצמו לסוליסט, העומד ומנגן את המנגינה המוכרת לו, מבלי שיהיה לכל המנגנים בתזמורת מנצח, שימנע צרימות ואיבוד משאבים. מן הראוי להקדיש לרעה חולה זו מחשבה מעמיקה. 

    כך עברו על ידידנו שנתיים בהן אמנם הוא לא תרם רבות לצה"ל, אבל אין להאשימו בכך. חוליה המידע הבסיסי מטבע ברייתה אינה עוסקת בהתרחשויות השוטפות, אלא משמשת ככלי לאגירת מידע שמראש ידוע כי רק לחלק מזערי ממנו יעשה בו אי פעם שימוש כלשהוא. בזמן שחלף הוא הצליח לעבור את רוב בחינות הבגרות ואף החל לגלות עניין בלימודי המשך לתואר ראשון באוניברסיטה. בעת ההיא הגיע העת לקדמו לתפקיד בכיר יותר. לכאורה המקום המתאים הוא הענף בו שרת ולהחליף את מפקדו בתפקיד ראש המדור הצבאי, אלא מה, הנושא תפקיד זה צריך להתאמץ יותר ומה שגרוע מכל, לעתים, אמנם רחוקות, הוא עלול להתחייב להישאר אפילו מעבר לשעות הפעילות הרגילות (באותם ימים – יום העבודה הרשמי הסתיים בשעה 17.00, אבל הרבה נהגו שכבר בשעה 16.00 לסיים את עבודתם בתירוץ השחוק - יש לי סידורים....). ג'רי אמנם לא היה בטלן אבל המחשבה שקידומו לתפקיד, עלול לפגוע בלימודיו לא נשא חן מלפניו והוא ביקש ראיון עם ראש מחלקת מחקר. בראיון הוא אמר לרמ"ח את האמת, שעם כל רצונו להתקדם לתפקיד ראש מדור, אבל ראש מדור צבאי בענף מצרים הוא תפקיד המחייב הקדשת זמן רב יותר וזה עלול לפגוע בלימודיו. ג'רי המשיך ואמר כי הוא רואה את השרות בצבא הקבע כדרך חיים והוא יודע שכדי להתקדם בצבא ולשאת תפקידים בכירים יש לרכוש השכלה אקדמית. ולכן הוא מבקש ראשית כמובן להתקדם לתפקיד ראש מדור אבל בענף אחר בו הוא יוכל לשלב לימודים גם בתפקיד ראש מדור

    רמ"ח מחקר ניסה לשכנעו לקבל בכל זאת את תפקיד ראש המדור הצבאי, בין היתר הוא אמר לו, כי זהו תפקיד המשך למה שהוא עושה כיום, וכי הוא לא יצטרך להקדיש זמן ללימוד התפקיד החדש כי הוא מוכר לו, ולבסוף הוא העלה לפניו רשימה ארוכה של קצינים שמילאו תפקיד זה בעבר ושילבו את הלימודים באוניברסיטה תוך כדי זאת – מה עוד שהצבא המצרי "תקוע" בתימן ולפי כל התחזיות, הוא יישאר שם בשנים הקרובות – כך שסכנת התלקחות מלחמה היא נמוכה ויהיה לו די זמן לשלב בין הלימודים למילוי התפקיד.

    הכרת פניו של ג'רי הצביעה כי הוא אינו נלהב להצעה, ומשהבחין בכך הרמ"ח, הוא סיכם כי יימצא לו תפקיד "שלו" של ראש מדור. לא חלף זמן רב וג'רי נקרא לראיון אצל מפקד יחידת המיפוי. כמה מילים על יחידת המיפוי הצבאי. אספקת מפות עדכניות ללוחמים היא אבן הראשה בעשייה של המודיעין לטובת הדרג המסתער, ואכן בימים של טרום צה"ל בהם עבודת המודיעין רוכזה בידי הש"י (שרות הידיעות) של ה"הגנה" פעל בש"י גוף גדול יחסית בו רוכזו בעיקר יוצאי "פלוגה 524" של הצבא הבריטי המלכותי. הייתה זו יחידה של מתנדבים יהודים שהתגייסה כדי לסייע לבריטים במלחמתם מול גרמניה. עם תום מלחמת העולם השנייה הקים הש"י גוף שנקרא "שמו"ץ" (שרות מפות וצילומים) היה זה גוף גדול יחסית בו שרובו יוצאי היחידה הבריטית "פלוגה 524" והוא אסף מפות וצילומי אוויר בכל מיני דרכים חלקם דרכים עלומות, וגם "ייצר" עבור הש"י את המפות הדרושות לפעילות המבצעית של ההגנה. עם הקמת צה"ל סיפק גוף זה את כל צרכי המפות והצילומים של צה"ל.

    ביוני 1949 בוצע רה-ארגון כללי במערך המודיעין ובמסגרתו הוחלט, בין היתר, להעביר את האחריות הכוללת להכנת מפות מצה"ל לגוף אזרחי שנקרא "מחלקת המדידות" בגוף זה רוכזו אמצעי הייצור קרי: מודדים, פוטוגרמטרים, וקרטוגרפים, ומתקני הדפוס הנלווים להם. מחלקת המדידות שוכנה משטרת הטיגארט "שרונה" שהותירו אחריהם הבריטים. נותרה יחידת המיפוי צבאי קטנה, שמרבית סמכויותיה ניטלו ממנה וכמובן שגם כוח האדם בה קוצץ, גוף זה הפך מגוף יצרני של מפות לגוף זעיר שעיקר עיסוקו שרותי תיווך בין צה"ל, צרכן המפות, לבין מחלקת המדידות היצרנית. בפועל רובה של יחידת המיפוי עסק בהפצת מפות ליחידות צה"ל. מעט העיסוק המודיעיני שנותר לה לעסוק היה לרכז את ספרית המפות שאספו גורמי האיסוף של חיל המודיעין וכן לדאוג שנתוני מודיעין שנאספו ושנחקרו על ידי אגף המודיעין או במחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים יבואו לידי ביטוי במפות המוכנות להדפסה. כך למשל אם הייתה כוונה להוציא מפה חדשה על בירות אזי יחידת המיפוי הייתה מפיצה לאמ"ן מחקר ולפיקוד צפון את טיוטת המפה. גופי מודיעין אלה הוסיפו כל אחד בתחומו מידע שנאסף על האזור כגון כבישים ודרכים חדשות וזיהוי מתקנים שונים והוספת כתובית במפה כגון; מסגד, בית חולים, מחנה צבאי וכיו"ב.

    מפקד יחידת המיפוי הצבאי, אליו נקרא ג'רי לראיון היה "דינוזאור" ששרת עוד ביחידת המיפוי הצבאי הבריטי והיה מהקצינים המעטים ששרדו בצה"ל מאז אותם ימים. בראיון הסביר המפקד לג'רי את החשיבות של אספקת המפות לצה"ל, וכי ניסיון העבר מלמד, כי גם כשהיו במחסני יחידות המיפוי מפות הולמות, אז בחלק מדאיג מן המקרים הן לא הגיעו לידי הלוחמים והם מאלצו ללחום "בידיים חשופות". התפקיד המוצע לגרי היה "ראש מדור אספקת מפות לעת חרום לצה"ל". במסגרת תפקידו הוא יצטרך לערוך סקר של צריכת המפות בתוכניות המבצעיות השונות של צה"ל ובהתאם לתקציב שאמ"ן יקצה לנושא, הוא יצטרך לקבוע תקני המפות לשעת חרום וכמובן לוודא שהמפות תודפסנה ותחולקנה הן במחסני החרום בפיקודים ובעוצבות והן לנהל את מחסן המפות שיישאר כעתודה ביחידה. המפקד הדגיש בפני ג'רי כי בתפקידו זה הוא לא יעסוק באספקה המפות השוטפת - אותה ימשיך לעסוק סגנו וכל עיסוקו יהיה בנושא מלאי החרום. בסיום הראיון סוכם כי לאור אופי התפקיד, בו יצטרך ג'רי לנסוע לפיקודים ולעוצבות, יקבל ג'רי מכונית תנאי שרות שתעמוד כולה לרשותו - זאת הייתה סוכרייה גדולה באותם ימים, שבהם רק סגני אלופים הועמד לרשותם רכב, ואילו הנושאים תואר של ראש מדור נאלצו להתחלק ברכב עם עוד שני שותפים. עוד סוכם כי המועד הצפוי יהיה במהלך החצי השנה הקרובה – עת יושלמו תהליכי התקינה של התפקיד החדש. 

    ג'רי יצא מן הראיון מאוד מרוצה. הן מהאופי העצמאי והשלו של התפקיד ללא ההמולה המלווה את העשייה של מחלקת מחקר, שכל איתור מעבר גבול, או דיווח הזוי של סוכן על מלחמה בשער, מקפיצה אותה וטורדת את מנוחת הקצינים שכל חפצם הוא מעט שלווה. במיוחד נשא חן מלפניו הרעיון כי יהיה לו רכב צמוד, כך שלא יצטרך להיטלטל בטרמפים ובאוטובוסים ללימודיו באוניברסיטה אתם תכנן להתחיל בקרוב.

    את הזמן שנותר עד לקבלת התפקיד ביחידת המיפוי, ניצל ג'רי להשלמת בחינות הבגרות. הוא אף נרשם לאוניברסיטת בר אילן לחוג לגיאוגרפיה. הבחירה על חוג זה נפלה משום שהלימודים בחוג זה נחשבו באותם ימים כקלים יחסית, וכקרובים איכשהו לעיסוק הצבאי. רבים מחבריו של ג'רי למדו בחוג זה כך שיקל עליו "להשיג חומר" (שם מכובס להעתקת עבודות) ללימודים. 

    לאחר שעברו כמה חודשים בהם לא שמע ג'רי מאומה מיחידת המיפוי, הוא התקשר למפקדה ושאל מדוע בושש המנוי להתבצע. הוא נענה כי חלו קשיים בירוקרטים בלתי צפויים בקבלת התקן לתפקיד ויתכן שהמינוי לתפקיד יתעכב אפילו לשנה. לימים, ג'רי חקר את נושא העיכובים המתמשכים, והתברר לו כי קצין בכיר בחיל המודיעין חשק ברל"ש בתקן רס"ן וכשהדבר לא ניתן לו (רק לראש אמ"ן יש רל"ש בדרגה זו) "גנב" הקצין הבכיר את התקן של יחידת המיפוי לצרכיו. 

   ג'רי, שנפגע מאוד מתשובת מפקד יחידת המיפוי, שלא טרח לידע אותו ב"עיכובים", פנה בבקשה דחופה לראיון בפני ראש מחלקת ארגון וכוח האדם באמ"ן (אוכ"ה). כשהגיע לראיון, סיפר כי נודע לו כי תפקיד, ראש מדור מלאי מפות לשעת חרום, אשר סוכם עמו אינו קיים. ג'רי הבהיר כי הוא אכן מעוניין בתפקיד זה, אך אם השמועה נכונה, הוא מוכן למלא תפקיד אחר ובלבד שקידומו לא יפגע, מה עוד שהוא נשא אישה לאחרונה והמשכורת של רס"ן בהחלט עשויה לסייע. רמ"ח אוכ"ה הרגיש ככל הנראה בעוול שנגרם לקצין (הוא הרי ידע את האמת בפרשה), והחליט לפצות את ג'רי ואמר לו שאכן יש קשיים בלתי צפויים ומכיוון שאין כיום תפקיד ראש מדור פנוי, הוא מציע לו "סוכרייה" בדמות שנת לימודים באוניברסיטה העברית. הוא הסביר לו כי חיל המודיעין מעוניין בהשכלתם של המשרתים בו, ובנה תוכנית, ניסיונית בשלב זה, לממן לקצינים שהחיל מעוניין בהמשך שרותם, שנת לימודים ע"ח צה"ל. בשנה זו הקצינים עם בני זוגם משוכנים במחנה אלנבי והלימודים בעיקרם נעשים באוניברסיטה העברית, עם לימודי העשרה נוספים המיועדים במיוחד לבוחרים במסלול זה. קצינים שיבחרו בתוכנית זו יצטרכו להתחייב לשרות קבע של לפחות 4 שנים. רמ"ח אוכ"ה הוסיף ואמר לג'רי כי אמנם קידומו ידחה בשנה אבל למרות זאת הוא ממליץ לו לחטוף את ההצעה בשתי ידיים כי בצה"ל של אותם ימים לא היה קיים מסלול שאפשר לקצונה הזוטרה לצאת ללימודים אקדמיים במהלך השרות. 

    ג'רי קיבל את הצעת רמ"ח אוכ"ה, ובתחילת שנת בלימודים 1967 לקח ג'רי את זוגתו הצעירה, ועברו להתגורר בצריפים הישנים שהותירו אחריהם הבריטים במחנה הגנרל אלנבי בירושלים. חלקו של מחנה זה הוכשר לקליטת מגורי קציני צה"ל ששולבו בתוכנית "השכלה זה כוח" של צה"ל. ג'רי השתלב עד מהרה בלימודים באוניברסיטה העברית ואשתו פתחה בביתם מעין משפחתון לשמירת ילדי הקצינים שנשותיהם מצאו עבודה וחיפשו פתרון לזאטוטים.

    ימי השלווה לא ארכו ובמאי 1967 החלה מצרים לרכז כוחות בסיני, מה שהתפתח עד מהרה למלחמת ששת הימים. בימים שקדמו למלחמת ששת הימים היה צה"ל בכוננות שכונתה אז "תקופת ההמתנה" במסגרת כוננות זו החל צה"ל לפזר קורסים, וביניהם פוזר הקורס לרכישת השכלה אקדמית בצה"ל: שבו השתתף ג'רי.

    ג'רי שובץ שוב למחלקת מחקר למדור הצבאי המצרי במחלקת המחקר באמ"ן. תפקיד ראש החוליה הבסיסית, שאותו מילא לפני צאתו ללימודים , נתפס על־ידי מר משה מזרחי. משה היה אזרח עובד צה"ל, ששימש שנים רבות כמתורגמן ביחידת אמ"ן "חצב" העוסקת בליקוט מידע ממקורות גלויים. עם צאתו של ג'רי ללימודים, הוצע למר מזרחי למלא את מקומו, וזה הסכים לכך ברצון, משום שזה זמן רב רצה לשרת במחלקת מחקר. בחוליה הבסיסית אין מקום לשני קצינים, ולכן מונה ג'רי לעוזרו הכללי של ראש המדור יפתח. המלחמה הייתה קצרה, והניצחון של צה"ל הדהים את כל עמי תבל, ולכאורה אחרי המלחמה ניתן היה לשחרר ג'רי ללימודיו אבל לא כך היה. צה"ל אמנם הכה את הצבא המצרי מכה גדולה, וכבש את כל סיני, אבל הסתפק בהפסקת האש ולא דרש כניעה. ואכן זמן קצר מאוד לאחר תום המלחמה החל הצבא המצרי, בסיוע הנדיב של ברית המועצות, לשקם את עצמו, ולפנטז על סיבוב מלחמה נוסף, או כמו שארצות ערב הגדירו זאת "מה שנלקח בכוח, יוחזר בכוח". עד מהרה החל הצבא המצרי לכרסם בהסכם הפסקת האש ולפגע בכוחותינו מה שהתפתח עד מהרה למלחמת התשה. 

   בימים שקדמו למלחמת ששת הימים, היה הענף המצרי השלו מכל ענפי מחלקת מחקר, שכן המצרים שמרו בקפידה רבה על הפסקת האש שהושגה לאחר מלחמת קדש (1965). לפתע הפך הענף למקום סואן מלא רחש בחש של פעילות. על כל הפגזה או הפרה אחרת של הסכם הפסקת האש נדרש צה"ל לתגובה. אם זה ירי ארטילרי, או פשיטות עמוק בתוך שטח המצרי ואם זאת הפצצת יעדים מסוגים שונים. כל זה דרש מעורבות רבה של הענף המצרי במתן מודיעין לצה"ל. הפעילות הרבה דרשה מהמשרתים בענף שעות פעילות רבות, שלעתים הסתיימו בשעות הקטנות של הלילה, שלא לדבר על תורנויות מסוגים שונים. בנוסף לכל הבעיות צה"ל הרחיב את שורותיו ובנה מסגרות חדשות. כך שראש הדור הצבאי יפתח, שג'רי היה פקודו, נקרא לשמש כקצין מודיעין של חטיבה שהוקמה זה עתה, וג'רי שהיה הוותיק והמנוסה מבין קציני המדור המצרי מונה להיות ראש המדור הצבאי המצרי.

   לכאורה קבלת תפקיד במרכז הפעילות של צה"ל, הייתה צריכה למנוע מג'רי את המשך לימודיו או לפחות לגרום להפסקתם לתקופה ממושכת, אבל גרי חשב אחרת, וזאת משני טעמים. ראשית אשתו, שאותה נשא זה לא מכבר הייתה אישה תובענית, שלא הייתה מוכנה לכך "שהצבא ייקח לה את בעלה", או כדבריה, .."אני לא התחתנתי אתך כדי שתבלה את הלילות בלהרוג ערבים, אני רוצה אותך לצידי". ושנית, העיסוק הצבאי לא ממש עניין את ג'רי. בעיני רוחו הוא ראה את עצמו פרופסור באוניברסיטה מכובדת, שבה הוא יוכל לקרוא ספרים האהובים עליו ולנהל שיחות תרבותיות עם חבריו המרצים. כל העיסוק הצבאי שעניינו מלחמה, היה זר לרוחו, והוא עסק בו, רק משום שלרוע מזלו הוא נולד בבית חסר אמצעים כספיים, והשרות במחלקת המחקר באמ"ן אפשר לו להקדיש את דעתו ואת רוב עתותיו ללימודים. את כל שאר העשייה שלו הוא ראה כורח, שנגזר עליו. 

    עקב הסיבות שמניתי לעיל חשב ג'רי על פתרון שיאפשר לו, להמשיך בלימודיו למרות המצב הצבאי המתוח בין ישראל למצרים. הפתרון המבריק מכונה בצה"ל "האצלת סמכויות" זהו למעשה פתרון עתיק יומין וכבר במקרא אנו מוצאים את יתרו כהן מדיין יועץ למשה רבנו לא לשאת לבדו בנטל השיפוט של העם, שכבר אז הירבה להתדיין בבתי משפט, ומייעץ לו למנות שופטים נוספים, שיתחלקו עמו במלאכה. המקרא מספר לנו, שמשה קיבל את העצה הנבונה. ג'רי פיתח את נושא האצלת הסמכויות לדרגת אומנות. הוא ניתח את אופי תפקידו, תוך ניתוח מדוקדק היכן מצויים המוקשים, שבהם הוא עלול להיכשל אם לא יזהר. עיקרו של הניתוח סבב סביב מה מפקדיו ידרשו ממנו במצבים שונים. לעומת זאת, נושאים כמו מה חשוב לצבא לדעת, וכיצד צה"ל יוכל להתמודד ביתר קלות עם אויביו לא העסיקו אותו. בקיצור הוא חשש לעורו ורצה למנוע מצב שמפקדו, ראש ענף מצרים "יתקיל" אותו במשימה או בשאלה, שאין ביכולתו לתת לה מענה. 

   אפשר לכנות את ג'רי בכינויים שונים, אבל טיפש הוא לא היה. הוא הגיע למסקנה שהמוקש העיקרי שעליו לנטרל הוא מפקדו הישיר סא"ל יורם בכר. כל עשייתו הייתה צריכה להיות מכוונת לכך שיהא בידו לתת מענה לשאלותיו הצפויות של מפקדו. במילים אחרות, צבא מצרים, התעצמותו ותוכניות המלחמה שלו, אינם מעניינים את ג'רי, אותו מעניין נושא אחד בלבד והוא לשרוד בהצלחה את המשימות הצפויות של מפקדו 

    מהניתוח שג'רי ביצע באישיות מפקדו עלתה התמונה הבאה. מפקדו נולד באלכסנדריה, כבן למשפחה יהודית יוונית, שהיגרה למצרים ובנתה באלכסנדריה עסק משגשג מאוד של עמילות מכס ותיווך בעסקאות יבוא ויצוא. יורם יליד 1935 למד במיטב בתי הספר הנוצריים באלכסנדריה ושלט בשפות הצרפתית ואנגלית. הוריו היו יהודים מסורתיים. הם שכרו לו מורה פרטי, בחור משכיל מליאון שבצרפת, והוא לימדו עברית ועשה לו היכרות מעמיקה עם סופרי ההשכלה בעת החדשה. משפחתו עזבה את מצרים בראשית שנות החמישים לאחר שהמשטר החל להצר את רגלי היהודים. הם הותירו מאחוריהם את רוב נכסיהם שכלל מחסני ערובה גדולים בנמלי אלכסנדריה ופורט סעיד. 

    יורם עלה ארצה, לאחר שסיים בהצלחה יתרה את לימודי התיכון באלכסנדריה, התגייס לצה"ל ועקב מגבלות גופניות קלות הוא שובץ לחיל המודיעין. משום מה לא ניצל חיל המודיעין את השכלתו ושיבצו ביחידה טכנית כמחסנאי. את קורותיו של יורם נספר במקום אחר, לענייננו נציין, שאמנם יורם שרת בעבר באמ"ן, אבל היו אלה תפקידים טכניים ביסודם – כך שלמעשה בקבלת התפקיד הנחשק של ראש ענף מצרים במחלקת מחקר הוא זכה, לראשונה להתחכך בתוקף תפקידו עם הצמרת הצבאית והביטחונית של מדינת ישראל.  

  

    ג'רי החל לחקור את התנהלותו של יורם בתפקידיו הקודמים. הוא הגיע למסקנה כי כל עשייתו של יורם מונעת מהצורך לרצות את משאלות מפקדו. הוא החל לבצע ניתוח מעמיק של אישיותו של מפקדו החדש יורם. האמת היא שניתוח אישיות של קצונה בכירה היה לחם חוקו של ג'רי בתפקידו הקודם כאחראי על כרטסת הקצונה וההנהגה המדינית במצרים. אבל אז הוא עשה את עבודתו כלאחר יד, וכפי שציינתי מקודם הוא כלל לא התאמץ ללקט את המידע הצפון באמ"ן בנושא זה. רק כקוריוז המצביע על ההתנהלות "החפיפית" של ג'רי ותוצאותיה העגומות אספר כי, ג'רי היה הראשון שפרסם מסמך על עוזרו של נאצר אנואר א־סאדאת. המסר במסמך היה כי סאדאת הוא נמושה, חדל אישים, שכל תפקידו היה להתרפס בפני נאצר ולהשמיע באוזניו את קולות ההן הן, שאהובות על מנהיגים בכל אתר. המסמך של ג'רי קיבע את דמותו של סאדאת בעיני צמרת אמ"ן כאיש חדל אישים. כאן נקדים את המאוחר ונציין, שעם מותו ללא עת של נאצר, ומינוי סאדאת לנשיא מצרים, נדרש אמ"ן שוב להוציא פרופיל של סאדאת. לצורך זה גויס למילואים פרופסור נכבד שיבצע את העבודה. כשהפרופסור החל בעבודתו, הוא נפגש עם ג'רי וזה העביר לידיו את הכרטסת הדלה בתוכן על סאדאת שהוא ליקט בזמנו, מתברר שגם יורשו של ג'רי בתפקיד לא ליקט שום מידע המשנה מהותית את תדמית הדמות הנלעגת של סאדאת. הפרופסור שסיכם את הנושא, חזר למעשה על הקביעה הבסיסית, שסאדאת הוא לא יוצלח, שעלה לגדולה עקב לשונו הארוכה שהייתה תחובה בישבנו של נאצר, ועקב היותו חסר אישיות עצמית שעלולה להדאיג את אדונו נאצר. לימים כשהתברר שסאדאת הוא הוא האדריכל, שדחף וביצע את מלחמת יום הכיפורים, נדרש הפרופסור לעניין המסמך שגימד את סאדאת, ותשובת הפרופסור הייתה: את הערכתי זו ביססתי על המידע שנצבר באמ"ן על האיש. ולמען ההגינות נאמר, שאכן עקב בטלנותו של ג'רי ויורשיו זה היה המצב.  

 

    נחזור עתה לתחקיר של ג'רי על יורם מפקדו. הפעם ביצע ג'רי תחקיר מקיף על תולדות חייו של יורם תוך דגש מיוחד על חולשותיו של האיש. את ממצאי המחקר אספר במקום אחר, ועתה אציין רק את המסקנות האופרטיביות העולות ממנו. ובכן התברר לג'רי כי יורם הוא איש נהנתן, רודף שמלות, שפסגת הנאותיו בחיים היא ל"התחכך עם גדולים", בין אם אלה ראשי ממשלה אלופים או כל מי ששמו מוכר בציבור הישראלי. מניתוח התנהלותו של יורם בעבר עלה, כי הוא רמס ברגל גסה את הסובבים אותו, על מנת לזכות לשמש איזה שהוא אדם חשוב, או לפחות לשהות בדלת אמותיו לשעה קלה. מאידך גיסא את השווים לו במעמדו או את הזוטרים הוא כלל לא החשיב.  

    על פי ניתוח זה בנה ג'רי את האסטרטגיה הבאה. מעתה והלך יושם בעבודה השוטפת של המדור הצבאי דגש רב על איסוף פרטים פיקנטיים על ההנהגה הצבאית והמדינית במצרים. כך ג'רי יוכל לספק למפקדו מידע, שיאפשר לו להופיע ב"חלונות הגבוהים" כידען הבקי במתרחש בין הסדינים של צמרת ההנהגה במצרים. אצל ג'רי במדור הצבאי שירתה חיילת טובת מראה, וג'רי שהיה נשוא טרי ושמר אמונים לאשתו, החליט להקריב ו"לתרום" אותה כמזכירה למפקד החדש שאהב שנערות חן תסובבנה אותו. בתמורה לכך הוא ביקש וקיבל בשמחה את המזכירה, שירש יורם מקודמו בתפקיד. היא הייתה מכוערת ולא גילתה כל עניין במין השני. אך הייתה זו בחורה משכילה, נבונה ומה שחשוב בעיקר אחראית, כזאת שאפשר לסמוך עליה.

 

    כזכור לכם מתחילת הסיפור, בענף מצרים בראשות יורם היו שני מדורים: המדור הצבאי בראשות ג'רי והמדור המדיני בראשות אזרח עובד צה"ל בשם יחזקאל גרינבוים, יחזקאל היה מהדינוזאורים של מחלקת מחקר. 

   את שירותו במודיעין הוא החל עוד בתקופת הש"י (שרות הידיעות של ההגנה). במהלך שירותו הממושך הוא צבר ידע רב על המזרח התיכון ונחשב לאורים ותומים בנושא זה. לעומת אווירת תחנת הרכבת בה הקצינים מתחלפים בתפקידם כל שנתיים שלוש, יחזקאל היה צוק איתן של יציבות. לא רק שהוא צבר ידע רב במהלך השנים, עד שהפך לאגדה מהלכת. הוא היה גם בעל יכולת כתיבה יוצאת דופן. תוך מספר לא רב של שעות היה ביכולתו להוציא מתחת ידו מסמך ארוך ומנומק על כל נושא מדיני שבתחום אחריותו. המסמכים, שהוציא מתחת ידו, היו כתובים בשפה בהירה וקולחת ולא נזקקו לעריכה. במהלך שירותו הוא שילב גם לימודים אקדמיים, ובעת בה מתרחש סיפורנו, הוא עמל על כתיבת הדוקטורט בנושא "חידושים ותמורות במזרח התיכון בעקבות השתלטות ברית המועצות על המזרח התיכון". בעת ההיא רוב ארצות ערב נהו אחר ברית המועצות, שהיוותה את ספק הנשק העיקרי והייתה הדומיננטית מבין המעצמות אשר השפיעו על המתרחש ברוב ארצות ערב. לעומת ארצות הברית שנאלצה להסתפק במדינת ישראל, סעודיה ועוד כמה פירורים. 

    מטבע הדברים בכל גוף ארגוני קיימת תחרות, לעתים פרועה, בין המשרתים בארגון הנאבקים על הקשב של מנהל הארגון. תופעה אנושית זו לא פסחה גם על זירות המחקר באמ"ן שבהן היה מאבק מתמיד בין ראש הדסק המדיני לראש הדסק הצבאי על הקשב של ראש הענף. אבל כאן קרה תהליך פלאי. ג'רי שחיפש דרכים לצמצם את עול תפקידו בצה"ל, על מנת שיוכל להמשיך בלימודיו לקראת חלומו להצטרף לקהילה האקדמית, לא התמודד כלל מול יחזקאל על תשומת הלב של יורם בנושא הצבאי. להיפך, בכל הזדמנות הוא דחק ביורם, שיקדיש את עתותיו לנושאים המדיניים. ג'רי הגדיל לעשות, והחל לטפטף לראשו של יורם, כי העיסוק בנושא המדיני הוא זה שמעסיק את צמרת אמ"ן וההנהגה בישראל, מה עוד, שעיסוק אינטנסיבי בנושא זה מקנה לעוסקים בו כנסים וועידות בכל רחבי הגלובוס המלווים בארוחות במלונות פאר... 

    דברי ג'רי חלחלו עמוק לראשו של יורם, שהפנים תובנות אלה בנפש חפצה. מלחמת ההתשה החלה להתרחש במלוא עוזה בחזית התעלה, ולכאורה זה היה צריך להיות העיסוק העיקרי של העומד בראש הענף המצרי, אבל יורם הפקיד את הנושא הצבאי כמעט כולו בידיו של ג'רי, ואילו הוא בעזרת יחזקאל עסק בכתיבת ניירות עמדה, על הזדמנויות להסדר מדיני וזאת בעקבות כל שליח זוטר שהעביר מסרים מקהיר שמשמעותם כאילו "יש על מה לדבר". יורם נשבה אט אט בקסמי הנוסחה, שתכליתם של כל המהלכים הצבאיים היא בסופו של דבר להגיע להסדרים כאלה ואחרים עם ישראל, הסדרים שישיבו את הכבוד הערבי שנרמס במלחמת ששת הימים. במסגרת ההסדרים יוחזרו לערבים השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, ובתמורה יסכימו הערבים לשלום או לפחות להפסקת אש. לא רק שהוא החל להאמין בכך אלא הוא הציג עמדה נחרצת זו בפני מפקדיו בראשות אגף המודיעין, וגם הם, בסיוע אנשי מילואים מהאקדמיה, ושרותי מודיעין של מדינות שונות שעמן מקיימת ישראל מפגשים להחלפת מידע, שכנעו את צמרת המודיעין, כי הפתרון מצוי בהסדרים מדיניים, וכל אשר ישראל צריכה לעשות הוא להיות קשובה לאיתותים מצד "הערבים המתונים". 

    כמובן שמלחמת ההתשה, שהתחוללה ברוב עוז בחזית התעלה לא אפשרה לג'רי לשקוע בספריו, והוא נאלץ להפנות משאבים גם לנושא הצבאי שעליו הוא היה מופקד. לכאורה בעת פעילות צבאית מואצת ראש המדור הצבאי הוא דמות המתרוצצת בדיונים שונים בראשות אמ"ן מחקר ובאג"ם מבצעים בהם בוחנים את צעדי האויב ומתכננים צעדי תגובה שלנו. אבל ג'רי היה ככל הנראה בעל מזל גדול שכן באותם ימים כיהן כרמטכ"ל רב אלוף חיים בר־לב, והוא ציווה כי לפניו ובדיונים אשר באג"ם מבצעים יופיעו קצינים לפחות בדרגת סא"ל. המשמעות של צעד זה הייתה, שג'רי נשאר רוב הזמן במשרדו, ורק יורם מפקדו התרוצץ בדיונים השונים. ג'רי, שידע עד כמה זה חשוב ליורם "לדפוק הופעה" ב"פני הגדולים", פיתח מפת מודיעין מיטלטלת מהודרת, שבה יוכל מפקדו לפרוש את משנתו. למי שדרכי עבודת המטה בצה"ל באותם ימים לא נהירות לו, אסביר כי קציני המודיעין באותם ימים היו מצוידים במפה המחוברת לסרגל עץ (כל מנת לאפשר את תלייתה על קירות חדרי הדיונים). המפה הייתה מצופה פוליאתילן שעליו, שרטטת שרטטה בסימנים מוסכמים את היערכותו של צבא האויב. כאשר האויב שינה את היערכותו היה צורך למחוק את הכתוב על שקף הפוליאתילן ולסמן את ההיערכות החדשה. מטבע הדברים מרוב מחיקות איבד הפוליאתילן את שקיפותו והצגת נתוני האויב נעשתה לעתים על מפה בלויה, שמרוב מחיקות קשה היה להבחין בפרטים שבה. ג'רי יזם וקנה (מכיסו!) מוט עץ מהודר המשמש בד"כ לתליית וילונות. את המפה הוא ציפה בצלולואיד, שהוא חומר בעל שקיפות של זכוכית. הבעיה שחומר זה יקר יחסית ואינו מסופק ע"י האפסנאות בצה"ל, וג'רי השיגו באמצעות חבר העוסק בצילומי אויר - שם הצלולואיד מצוי. במקום להילחץ כל פעם שהאויב משנה את היערכותו ולהזדקק לשירותי שרטטת הוא הזמין, שוב מכיסו, מדבקות שקופות, שעליהן היו מודפסים סימנים טקטיים מוסכמים, וכאשר האויב שינה את היערכותו כל אשר היה עליו לעשות זה להסיר את המדבקה של יחידת האויב ממקומה ולהדביקה במקום ההיערכות החדש. בכל פעם שחל איזשהו שינוי בהיערכות, הוא צירף למפה פתק קצר ובו הסבר על השינוי ועל היסוד המודיעיני עליו הוא מתבסס. לדוגמא: ..."בתאריך X יצאה חטיבה Y משטח היערכותה הקבוע במקום Z ויצאה לשטיחי האימון בגבעות W – כל זאת במסגרת האימון השנתי. מקור המידע הוא "נעל הזהב". ל"מפת ההצגות" של ראש הענף יורם נקבע מקום קבוע, וכאשר הוא היה נדרש לדיון הוא היה עובר דרך המדור של ג'רי ומתעדכן בשינויי ההערכות בעזרת הפתק המוצמד למפה. בדרך כלל זה היה מספיק כדי להתעדכן, והוא לא היה צריך להטריד את ג'רי בשאלות נוספות. "מפת ההצגות" של יורם עשתה רושם רב בכל אשר פנה, וכל יתר ראשי הענפים קינאו בו על ראש המדור הצבאי המוצלח.

    עתה כשהסיר מעליו את עולו של מפקדו, פנה ג'רי לטפל בתוך ממלכתו פנימה. תחת פיקודו שירתו: שני קצינים בקבע, קצין נוסף בשרות חובה, אזרח עובד צה"ל, שני מש"קים ופקידה. עבודת המדור התבצעה בשלוש חוליות: חולית הפעילות בפיקודו של סרן יצחק שמעוני, שבה שרת גם סג"ם משה, שסיים זה עתה את קורס הקצינים שלו. חולית סד"כ והיערכות בפיקודו של סגן יוסי (יוסף) צביאלי וחוליה בסיסית בראשות מר משה מזרחי. החוליה העיקרית, ששימשה כציר המרכזי במדור המצרי הייתה חוליית הפעילות. מפקד החוליה נשא בנטל המרכזי בעבודת המדור. ג'רי זכה, שיצחק שמעוני הוא זה שעמד בראש החוליה. היה זה קצין נמרץ, שעשה לילות כימים במעקב אחר הפעילות בצבא מצרים. יצחק שהגיע למדור המצרי לאחר שרות חובה ממושך כמש"ק ביחידת ההאזנה המרכזית, ידע ערבית על בוריה, וידע להפיק את המירב מכל ידיעת האזנה שהגיעה לידיו. הוא היה למעשה ממניחי היסוד לעבודת ה"בינה הרשתית" בחיל המודיעין. עבודת הבינה הרשתית היא למעשה ניתוח מושכל של כל מידע שמגיע ממקורות האזנה. הניתוח כולל הכרה מעמיקה של השפה הערבית הנהוגה בפי קציני הצבא המצרי, והצבעה על הדקויות, שבין צורות הביטוי השונות, הכרה של מערכת הקשר המצרית והפקת משמעויות מעצם העובדה שפלוני מדבר עם אלמוני. יצחק החל בפיתוח תורת "הבינה הרשתית" בימים, שקדמו למלחמת ששת הימים. הוא פיתח תורה זו על־ידי חקירת אלפי השבויים, שנפלו בידינו במלחמה, והוא הפך לבר־הסמכא העיקרי בחיל המודיעין לתורת "הבינה הרשתית". יצחק שמעוני היה קצין, שכל מפקד היה שמח שאדם כמותו יהיה לצידו. 

    זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד ראש המדור כינס ג'רי את הכפופים לו ונשא נאום חוצב להבות על האחריות האישית של כל אחד ואחת לתוצר המודיעיני. ..."אנו נמצאים במצב מלחמה וכל אחד נדרש לתת את המקסימום". הוא הבהיר לפקודיו, כי הוא מאמין ביכולותיהם, והוא מבקשם שייקחו אחריות ויהיו בעלי "ראש גדול" או במילים אחרות, שיפתרו את בעיותיהם המקצועיות בעצמם ולא יבלבלו לו את המוח. את פקידתו ציפי הוא מינה למעין רלש"ית – תפקיד השמור בדרך כלל לקצינים בדרגת תא"ל - שתפקידה היה לסנן את כל הפונים אליו בטלפון או המנסים להיכנס לחדרו של "ראש המדור!". בהיותה נערה נבונה היא הצליחה אכן לסנן חלק ניכר מהטרחנים שמשום מה רצו לקבל נתוני מודיעין על צבא מצרים. כמו כן הוא קרא לשיחה את המש"ק נחמיה לחוביץ, שעמד בפני שחרורו מצה"ל ותכנן להצטרף לעסקי הבשר של משפחתו העשירה. הוא שכנע את נחמיה כי עכשיו יש לעשות למען עם ישראל, ועסקי הבשר לא יברחו. נחמיה היה בחור נמרץ וידען גדול בכל המידע הצבור בארכיון המדור, וצירופו לקבע היווה בלי ספק תרומה למדור הצבאי. כשנחמיה השתכנע, פנה ג'רי להשיג לו תקן, שכן כל תקני המדור היו מאוישים זה מכבר ולמעשה אחד מקציני בקבע במדור היה כבר מעל התקן. מלחמת ההתשה יצרה בכל צה"ל בעיה כללית של כוח אדם ולא היה פשוט לקבל תקן נוסף, בייחוד כשביחידות אחרות היה לעתים חוסר של 30% בין התקן לאיוש בפועל, שכן עם ישראל לא בא בהמוניו לשרת בצבא הקבע. בנוסף טענו אנשי כוח האדם, די בצדק, כי נחמיה הוא בעל פרופיל רפואי נמוך ולא עבר כל הכשרה צבאית מימיו וחבל לבזבז תקן, על שבר כלי כמוהו. ג'רי לא ניכנע, ולבסוף בשלישות החילית "לקחו" בהשאלה תקן ממדור אחר. התופעה הזו של תקנים הנודדים בין ענפי המחקר הייתה נפוצה מאוד באותם ימים, ורבים מהמשרתים במחלקת מחקר "ישבו" על תקנים של גופים אחרים. למעשה נוצר מצב, שכמעט ולא היה קשר בין כתב המינוי, שקיבל הקצין מהשלישות הראשית בצה"ל לבין עיסוקו של הקצין בפועל. 

   בימים של שגרה סוגר מחנה המטכ"ל בקריה בתל אביב, את שעריו לקראת השעה 17.00. אבל במלחמת ההתשה נעור מחנה המטכ"ל לחיים, ואפילו אגפי מטה, שאינם קשורים במישרים לפעילות המבצעית של צה"ל, נדרשו לעבוד מעבר לשעות הפעילות הרגילות, ומובן שגופים כמו אמ"ן ואג"ם/מבצעים נדרשו לא אחת אף לעבוד "מסביב לשעון". בכל הרחש בחש שהקיף את כל מחלקת מחקר סביב מלחמת ההתשה, היו כמה איים של שלווה ורוגע, אחד מהם היה משרדו של ג'רי. בעוד המדור הצבאי מאויש 24 שעות ביממה ומרבית המשרתים בו עבדו במשמרות של 13 שעות כל אחת, הצליח ג'רי, למרות המהומה ומבולקה, להישאר רגוע, ולהקדיש חלק לא מבוטל מזמנו ללימודיו האהובים. תשאלו כמובן כיצד הוא עשה זאת 

 

 והתשובה היא, תכנון מדויק של צעדיו והתאמתם ללוח הזמנים של מפקדיו. ועכשיו נסיר את הלוט מהתנהלותו של ג'רי. ג'רי שהיה אדם מתוכנן, רכש קטנוע משומש ובאמצעותו הוא הקפיד להגיע כל יום לקראת השעה 07:00 כלומר לפני תום משמרת הלילה של פקודיו. מהמשמרת היוצאת הוא קיבל עדכון על שהתרחש מבחינת מידע, שזרם למדור ומבחינת הפעילות המבצעית של כוחותינו. הוא עבר על המידע וסימן לעצמו את אותן הידיעות שיתכן שישאל עליהן במהלך היום. על ידיעות אלה הוא יבקש השלמות מהמשמרת שתתחיל לפעול בשעה 08.00. ואז הוא הכין ראשי פרקים לפיהם הוא יעדכן את מפקדו, שהיה מגיע למשרדו בד"כ אחרי השעה 08.00. עתה היה לו זמן מספיק כדי לאכול ארוחת בוקר בחדר אוכל הקצינים, כך שבשעה 08.30 הוא התייצב בפני יורם ועדכן אותו במתרחש. בשעה 09.00 הוא כינס את המשמרת הנכנסת והטיל עליהם משימות שונות לברור המידע, שהגיע במהלך הלילה. לאחר מכן הוא פנה לחדרו וביקש שלא להפריע לו. פקודיו ידעו כי כל הפרעה מצידם תתקל בשאלה, מדוע אינך פותר זאת לבד? בשביל מה צה"ל הכשיר אותך להיות קצין? וכיו"ב. עתה יכול היה להתפנות ללימודיו האהובים. מובן שלעתים הפריע רמ"ח מחקר את שלוותו בשאלה או בהנחיה כזו או אחרת, אבל ג'רי התגבר על כך במהירות וחזר לתלמודו. 

    לקראת שעת הצהרים מחנה המטכ"ל מתרוקן מיושביו, שכן רק החיילים העניים בשרות חובה ומעט קצינים חסכניים, אכלו ממטעמי המטבח הצבאי. החיילים שהפרוטה מצויה בכיס הוריהם, התפזרו במסעדות ובמזנונים שמסביב לקריה ושם סעדו את ליבם. הייתה קבוצה של קצינים נהנתנים, וביניהם יורם, מפקדו של ג'רי, שהקפידו לנסוע למסעדות יוקרה ושם "פתחו שולחן" כיד המלך. ג'רי שידע על חולשותיו של מפקדו ועל רצונו האובססיבי להתחכך בצמרת צה"ל, ידע שבשעות הצהרים איש לא יתקיל אותו בשאלות על הצבא המצרי, משום שדעת מפקדיו הייתה נתונה בעיקר לשאלה, מה להזמין למנה הראשונה. לפיכך לקראת שעת הצהרים נהג ג'רי לצאת להפסקה ממושכת. אותה ניצל, תודות לקטנועו, כדי לנסוע לאוניברסיטה וללקט חומרים בספריה. לעתים הוא אף היה מספיק להגיע לביתו שהיה סמוך לקריה, ושם אכל ארוחת צהרים עם זוגתו. לקראת השעה 16.00 הוא היה חוזר למשרדו, מתעדכן בנעשה ושוהה בו עד לשעות הערב. בערב היה אוכל שוב בחדר האוכל הצבאי (ארוחות הבוקר והערב בחדר האוכל לקצינים, היו בהחלט ברמה סבירה, מה עוד שג'רי לא היה מפונק, וגם לחם מרוח בממרח שוקולד נחשב עיניו כמזון סביר). 

    אחר ארוחת הערב הוא היה נוסע שוב לאוניברסיטה "לחטוף" שיעור ובעיקר לקבל עדכון מחבריו לספסל הלימודים על החומר שנלמד, ומשם לביתו. מדי מספר ימים היה טורח לחזור למשרדו בשעות הלילה המאוחרות כדי להפגין נוכחות ורצון לשאת בעול עם פקודיו ואז היה מברכם לשלום וחוזר לביתו.

סיפורנו מתחיל ביום שלישי ה־16 לאוקטובר 1969 שעה 02.00 . בבסיס "בבל" (ג'בל אום חשיבה) של יחידת ההאזנה המרכזית, נקלטה הקמת קשר (יצירת קשר אלחוטי בין שתי יחידות צבאיות) באחת מיחידות הצבא המצרי שהיו ערוכות בגדה המערבית של תעלת סואץ. התדר ואותות הקריאה בקשר לא היו מוכרים לקצין המשמרת ואז במקביל להקלטת התשדורת הוא ביקש מיחידת המשנה שלהם שהייתה ערוכה בג'בל קרת אל מורה (בדרום חזית התעלה מול העיר סואץ). שתאזין אף היא לתקשורת, כך שיוכלו לאכן את מקום השידור (כדי לאכן מיקום משדרים יש להאזין לתקשורת משני אתרים שונים ואז מבצעים הצלבה המאפשרת לאתר את המיקום המקורב של נקודת השידור). הידיעה הוקלטה ותורגמה בו במקום על־ידי קצין המשמרת ב"בבל" ושודרה באמצעות מכשיר הטלפרינטר המוצפן, בו זמנית, הן למפקדה הראשית של יחידת ההאזנה לצורך עיבוד והפקות תובנות נוספות ובמקביל, בשל החשיבות, הועברה הידיעה למנמ"ת (מרכז ניתוב מידע ותיעוד של אמ"ן) ששכן במטכ"ל. 

 קצין המיון של מנמ"ת החליט להפיץ את הידיעה בדחיפות למדור הצבאי המצרי בחטיבת המחקר באמ"ן ולמחלקת המודיעין בפיקוד הדרום. לשאר הנמענים האפשריים של מידע מסוג זה, החליט קצין המשמרת להפיץ את המידע רק בבוקר. בשעה 02.20 העיר צלצול הטלפון את קצין המשמרת במדור הצבאי שבענף מצרים. היה זה רס"ן מיל' שמעון צימברוביץ. כמה מילים על שמעון: שמעון שירת בשירות סדיר במחלקת המודיעין של פיקוד דרום. לאחר שהשתחרר, פנה ללימודים, וכיום הוא עורך דין מצליח. מצוקת כוח האדם הסדיר במלחמת ההתשה חייבה להיעזר בימי מילואים לעתים עד 60 יום בשנה. כמעט כל אנשי המילואים קיבלו זאת בהבנה וללא טרוניות. שמעון ביקש לשרת במשמרת הלילה, כדי שביום יוכל לעסוק בדברים הדחופים שבמשרדו, ומבוקשו ניתן לו.

נחזור לענייננו. שמעון התעורר מהתנומה, שניסה לתפוס. על הקו היה קצין המשמרת במנמ"ת והוא הודיע כי הגיע "נר" (כינוי למידע המופץ באמצעות הטלפרינטר) דחוף, והוא מתבקש לשלוח מישהו לבוא לקבלו. שמעון שלח את המש"ק ולאחר דקות מספר היה ה"נר" על שולחנו. וזה היה לשון הידיעה:

 שמעון, שהיה בעל ניסיון רב בעבודת המודיעין, "הריח" שבידיעה הסתמית הזו יש משהו מעניין. ראשית שעת הלילה המאוחרת שבה הוקם הקשר. שנית עניין הים, על איזה ים מדובר? ים סוף? הים התיכון? האם המצרים פועלים לביצוע פשיטה מהים?. לפיכך התקשר שמעון לקצין התורן במחלקת המודיעין של חיל הים והסב את תשומת ליבו לידיעה. הנ"ל הודה לו, שכן משום מה הידיעה לא הופצה אליו, והוא הבטיח לעדכן את שמעון בתוצאות הבדיקה שלו בנושא. לאחר מכן פנה שמעון לקב"ר (קצין הבינה הרשתית) ביחידת ההאזנה המרכזית ושאלו, אם הם ביצעו שקלוט חוזר של הידיעה, ואם יש איכון מאין היא שודרה. הקב"ר ענה לו, שכרגע עובדים על זה, ומה שהוא יכול לומר כרגע הוא שדובר א (סג"ם לוטפי) אוכן באזור ג'בל עויבד כ- 45 ק"מ ממערב לסואץ. באשר לדובר ב (סרן ג'ורג') היחידה לא הצליחה לאכנו במדויק, אבל אין ספק, כי ג'ורג נמצא הרחק ממערב ללוטפי – כלומר קרוב יותר לקהיר. הקב"ר הבטיח לשמעון, כי יעדכן אותו אם יהיו לו פרטים נוספים. עתה, לאחר האיכון, כשסר החשש שמדובר בפעילות מבצעית ימית נגד צה"ל החליט שמעון, שעשה את כל אשר לאל ידו, וחזר לנמנם עד הבוקר. 

    בשעה 07:00 הגיע ג'רי כהרגלו למשרד. שמעון עדכן אותו שעבר עליו לילה שקט, למעט הידיעה המוזרה, שבה דובר על ביצוע משימה כלשהיא במדבר שבין קהיר לסואץ, ולא מובן מה עושה הים בתוך המדבר. שמעון עדכן את ג'רי בפעולות שנקט ומליץ לו לטפל בנושא, כי זה לא "מריח" טוב.

   בשעה 08.30 נכנס ג'רי למשרד מפקדו יורם, עדכן אותו בקצרה על המידע שזרם בלילה. הוא סיפר לו על הפעילות המוזרה של הצבא המצרי בשעות הקטנות של הלילה, ואמר לו, כי בדעתו לבדוק את הנושא לעומק. בשעה 09:00 הוא כינס את משמרת היום, והטיל על קצין הפעילות יצחק שמעוני לטפל בדחיפות בפתרון חידת הפעילות המצרית שהתרחשה בלילה, ולדווח לו מיד כשימצא הפתרון. לאחר שג'רי ניקה את שולחן עבודתו, הוא פנה לעסוק בעבודה הסמינריונית, שעליו להגיש בנושא "השפעת בניית הסכר הגבוה באסואן על הגעת חולות נודדים לחופי ארץ ישראל".

    יצחק קרא שוב ושוב את הידיעה המוזרה, וניסה למצוא דרך לפתור את כתב החידה. ראשית הוא ביקש מראש החוליה הבסיסית מר משה מזרחי, שיסרוק את כרטסת הקצינים בצבא מצרים ויחפש אנשים ששמם ג'ורג'. השם אינו שם נפוץ בקרב האוכלוסייה המוסלמית במצרים וסביר כי מדובר באדם נוצרי או קופטי. כמו כן הוא ביקש ממשה, שיבדוק את כרטסת המתקנים, אולי יש במצרים מחנות או מתקנים צבאיים הנושאים את המספרים 12, 65, 70, או 75. את השאלות האלה הוא היפנה גם לראש חוליית סד"כ והיערכות יוסי צביאלי. בו במקום ענה לו יוסי, שהוא נתקל כבר במספר 12 ואם הוא אינו טועה, דובר שם על איזה שהוא כביש חדש. הוא הבטיח לבדוק את הנושא. עתה פנה יצחק לקצין המשמרת ביחידת ההאזנה המרכזית ושאל, אם יש תוצאות לשיקלוט החוזר של הידיעה. וזה ענה לו, שלא חל כל שינוי בתוכן הידיעה וזאת גם לאחר שעוד שני קב"רים האזינו לה. הם הסכימו עם יצחק שנושא הים הוא מוזר, אבל כרגע אין להם פתרון, שכן המומחה שלהם לערבית מצרית מדוברת לא נמצא כרגע ביחידה, וכשיגיע הם ישאלו אותו.

   יצחק, שטובת העניין עמדה לנגד עיניו, החליט, לשתף בלבטיו את חברו יונה, ששרת בענף השטח והיעדים במחלקת מחקר (ענף 1). ליונה יצא שם של מומחה לגיאוגרפיה של מצרים המכיר את מתקני התשתית הצבאית והאזרחית בארץ זו. יש לציין, כי בדרך כלל שיתוף הפעולה בין הענפים במחלקת מחקר לא היה רווח, אבל במקרה זה יצחק הכיר את יונה בעת שהם עברו יחד קורס קמנ"ים, ובגלל ידידותם המתחים הבין ענפיים התגמדו. יצוין גם כי התנהלותו הכללית של ג'רי, שהעדיף את לימודיו על התכתשות ומאבקי כוח עם הסובבים אותו, תרמה לקשר הבין ענפי. יצחק, ששיער שהידיעה לא הופצה לענף השטח, צילם העתק ממנה ושלח ליונה, שיחווה דעתו. לאחר זמן לא רב התקשר יונה ואמר, שהוא חושב, שיש לו פתרון חלקי לנאמר בידיעה. 

   ראשית המצרים נוהגים לכנות גם את נהר הנילוס ים, בערבית המדוברת "בחר אל ניל" כלומר הים של הנילוס. שנית ידוע לו, כי לאחר מפלת המצרים במלחמת ששת הימים והיערכות צבא מצרים בגדה המערבית של התעלה, הם החלו לסלול כביש נוסף מצפון לכביש קהיר סואץ, כדי לאפשר לארמיה 3 הערוכה, בחלק הדרומי של החזית מול ישראל, שני צירי תנועה. למיטב ידיעתו הכביש החדש נקרא "דרך 12". יונה הוסיף ואמר, כי באבן הקילומטר ה- 70 של כביש זה, למרגלות ג'בל עויבד, מצוי מרכז לוגיסטי של ארמיה 3, יתכן שסג"מ לוטפי נשלח לשם, כדי לקבל מים ומזון. לעומת זאת המספרים 65 ו-75 לא אומרים לו מאומה. יצחק, בהברקה של הרגע, שאל את יונה מה יש בק"מ ה-65 וה-75 בכביש קהיר סואץ, יונה השיב כי הוא הולך לבדוק זאת. לאחר דקות מספר השיב לו יונה שהק"מ ה-75 הוא למעשה צומת של הכבישים כביש קהיר סואץ עם הכביש המחבר את כביש קהיר סואץ עם ביר עדיב שבמפרץ סואץ. כביש זה עובר בצמוד לאפיקו של ואדי חגול ועוקף למעשה את ג'בל עתקה, ומאפשר גישה ממפרץ סואץ לכביש קהיר סואץ, מבלי לחצות את העיר סואץ. באשר לק"מ ה־65 אין שם מאומה למעט ריכוז גדול של דיפונים, שאותרו במקום לפני כשנה, אבל מאז לא אותרה פעילות בקרבתם. יצחק הודה ליונה, וחזר לבסיס 8200, כדי לוודא שקיימת אפשרות, שגם נהר הנילוס קרוי בערבית ים. לעת עתה הגיע המומחה לערבית מצרית מדוברת ליחידה, והוא אישר את דברי יונה כי פשוטי העם המצרי, אלה שלא ראו ים מימיהם, נוהגים לכנות את נהר הנילוס רחב הידיים – ים.

   בעוד יצחק מדבר עם הערביסט ב-8200, נכנס לחדרו משה ובידו רשימה של 4 אנשים במצרים ששמם ג'ורג. ברשימה זו בלט שמו של סג"מ ג'ורג' אל אסיוטי, אשר סיים את האקדמיה לקצינים לפני כשלוש שנים, כך שבהחלט יתכן, כי כיום הוא כבר סרן. בכרטיס של ג'ורג אל אסיוטי נכתב, כי עם סיום האקדמיה לקצינים הוא הוצב לשרת בפלוגת המשטרה הצבאית בדיביזיה הממוכנת מספר 6, שמחנות הקבע שלה נמצאים בקרבת פירמידת דהשור. פירמידת דהשור נמצאת כ־10 ק"מ ממערב לנילוס וכ - 15 ק"מ מדרום לפירמידת גיזה והספינקס הידועים.

   כשהתמונה החלה להתבהר, האיץ יצחק ביוסי שיסיים את בדיקתו. לאחר כשעה הודיע יוסי כי לצערו הוא אינו מוצא את הידיעה הקושרת את המספר 12 לכביש חדש. גם באשר ליתר המספרים שהוזכרו בידיעה הוא לא יודע למה הכוונה.

   בשעה 12.00 כינס יצחק את חבריו ראשי החוליות, הוא פרס בפניהם את המידע, שליקט בענף 1 וביחידה 8200 ואמר, שלדעתו סרן ג'ורג' משמש כיום כמפקד פלוגת המשטרה הצבאית של דיביזיה 6 ובתוקף תפקידו הוא אחראי לפריסת נקודות פיקוח על הכבישים בעת תנועת הדיביזיה. כאן ציטט להם יצחק קטע ממסמך שלל העוסק במבנה דיביזיה ממוכנה. הוא הקריא בפניהם את תפקיד המשטרה הצבאית בדיביזיה לאמור:..."פלוגת משטרה צבאית. תספק שרותי ארגון מפקדות, שליטה על התנועה והמשמעת ושמירה על שנויים. הרכב הפלוגה: א). מחלקת מפקדה. ב). מחלקת תנועה. ג). כיתת חקירות. ד). כיתת תיקון כלי רכב".

   אם אני צודק, אמר יצחק, מדובר כאן בידיעה ראשונית, המצביעה על כך כי שדיביזיה 6 עומדת לשנות את היערכותה ממערב לנילוס ולעבור לחזית התעלה. כאן התערב יוסי בשיחה ואמר, שלפני כשנה תורגלה דיביזיה 6 במעבר מבסיס הקבע למקום היערכותה בשעת חרום, ואכן אז עיקרה של הדיביזיה נערך להגנה בציר ואדי חגול, אותו ציר המסתעף מכביש סואץ קהיר בק"מ ה- 75. באשר לק"מ ה-65, יתכן ששם יערך הדרג השני של הדיביזיה. יוסי ציין, כי לפני כשנה צולמה היערכות של הדיביזיה אבל החלק העורפי בק"מ ה-65 לא נתפס בצילום. לגבי השאלה כיצד טבע רכב האספקה במימי הנילוס, הועלתה הסברה כי מחלקת המשטרה הצבאית בדרכה מדהשור לתעלה חצתה את הנילוס באמצעות מעבורת מבית הספר לצליחה המצוי במעדי, על חוף הנילוס. בבית הספר לצליחה יש תמיד מספר מעבורות המאפשרות חציית הנילוס ממחנות דהשור לעבר כביש קהיר סואץ. (ניתן לחצות כמובן באחד מגשרי הנילוס, אבל זה מחייב לעשות קפנדריא של מספר קילומטרים).

    יצחק הודה לחבריו על חלקם במציאת הפתרון האפשרי לידיעה המוזרה, ואמר להם: "בואו ניכנס לג'רי ונראה לו מה העלינו בחכתנו". ג'רי שמע מהם והשתכנע, כי הפתרון המוצע שלהם לידיעה הסתומה הוא בהחלט אפשרי. ואז הוא העלה לדיון שתי שאלות הקשורות זו בזו. ראשית אם נניח, שהניתוח נכון, מה המשמעות לכך? ומה עושים עם המידע הזה הלאה?. בדיון שהתפתח בנושא הגיעו כולם להסכמה, כי דיביזיה 6 כולה או חלקה יוצאת ממחנות הקבע שלה לכיוון התעלה לצורכי אימונים. היה מוסכם על כל הנוכחים, כי הפעילות בשאר חלקי צבא מצרים הינה שגרתית, ואין שום סימן אחר של הכנות למלחמה. זאת למרות ידיעה ממקור הצמרת "הזמיר הכחול", שבישר לפני מספר חודשים כי נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל נאצר, הנחה את צמרת צבא מצרים להיות נכונים למלחמה בתאריך יולי 1970 וכי כיום אנו קרובים מאוד לתאריך זה. 

  לגבי השאלה השנייה, שהעלה ג'רי, "מה עושים עם המידע הזה" התעורר וויכוח עתיק יומין בין כל מי שעסק אי פעם במודיעין. עבודת המודיעין ביסודה היא הבנת המציאות שסביבך. הבעיה היא שבדרך כלל המידע, שמאפשר לך להבין את הסובב אותך, הוא חלקי וקיימת דילמה תמידית מתי ועל סמך איזה מידע אני מעדכן את הממונים עלי, שחל שינוי במציאות שסביבי. תמיד ימצאו אנשי המודיעין שיבקשו להמתין למידע נוסף, שיאשש את הערכותינו ולא נהיה אלרמיסטים המצלצלים בפעמון "זאב זאב" ולבסוף מתברר כי היה זה סך הכל אוושת משק כנפי הפרפר. מנגד יש תמיד כאלה שסוברים, כי ניסיון החיים שלהם מצביע על כך, שהסיכוי לקבלת מידע נוסף אינו רב, ואם נחמיץ את ההזדמנות, אנו לא ממלאים יעודנו להתריע בפני צה"ל על שינויים אפשריים במצב.

    גם במדור של ג'רי התעורר ויכוח דומה. משה טען כי, למרות שהוא סבור שהניתוח שלהם לידיעה הוא נכון, אי אפשר להחריד את צה"ל ממנוחתו על סמך ניתוח ספקולטיבי של ידיעה בודדת. יוסי תמך בעמדת משה והוסיף, כי מכיוון שאנו מעריכים שמדובר בפעילות אימונים, מוטב שנמתין למידע נוסף. מי שהתנגד בתוקף, לדברים שנשמעו, היה יצחק. הוא אמר שפריסת נקודות הפיקוח של המשטרה הצבאית בלילה מצביעה על כך, שבסבירות גבוהה דיביזיה 6 חלקה או כולה נמצאת כבר בתנועה לעבר התעלה. אם לא נצא עכשיו בלקט מידי, אנו יכולים ולחזור ולהיות מופתעים כמו במבצע "רותם"[1] וכמו שהחמצנו את מעבר דיביזיה 6 לחזית לפני כשנה (היה זה רמז עבה לחברו משה, שהחמיץ בזמנו ידיעות על הגעת הדיביזיה, הפרשה טואטאה מתחת לשולחן ומעולם לא נחקרה) וגילינו זאת במקרה בגיחת צילום שגרתית תודות לערנות של המפענח האגדתי של ענף 1, משה תאומים. יצחק הוסיף ואמר, שרק אם נתריע, יש סיכוי שנקבל מידע נוסף, שכן הרמטכ"ל לא מאשר סתם גיחות צילום וגם יחידת ההאזנה המרכזית ויתר גורמי האיסוף לא ירכזו מאמץ איסופי. הוא מסכים, שאין כרגע אינדיקציות נוספות, אבל הוא חושב שלא צריך לקחת סיכונים. הוא אישית מוכן לקחת על עצמו את הסיכון, שיתברר שכל הניתוח שלו אינו נכון. הוא סיים דבריו באומרו שכישלונות הם חלק מובנה בעבודת המודיעין ועדיף להיכשל בעודף התרעה מאשר לשבת ולחכות ל"ידיעת זהב" שמצויה רק בחלומותיהם של הנמנעים מעשייה. 

   ג'רי, שביסודו לא היה איש מדון, החליט לגלגל את הבעיה לפתחו של מפקדו יורם בכר. הוא אותת ליורם במכשיר האינטרקום אבל מחדרו של יורם לא נשמעה תשובה. ג'רי צלצל למזכירתו של יורם וזו אמרה לו, שיורם יצא לאכול ויחזור רק לקראת השעה 15.00. ג'רי שהיה אדם יעיל, החליט לא לבזבז זמן ולכתוב לקט, אך לא להפיצו עד לקבלת אישור מיורם. הלקט שנכתב היה קצר, והמסר היה: שמידיעה בודדת הדורשת אימות נוסף, עולה האפשרות כי חלק לא ברור מדיביזיה 6 הערוכה ממערב לנילוס, נמצא בדרכו לעבר התעלה באזור ג'בל עויבד. ההערכה היא כי פעילות זו קשורה לפעילות האימונים השגרתית בצבא מצרים, שבמסגרתם דיביזיה 6 מתאמנת בהיערכות החרום שלה בעת מלחמה. 

   בשעה 15.00 הגיע יורם, וכשנודע לו שג'רי מחפשו בדחיפות הוא זימנו אליו. כששמע את סיפור המעשה הוא הבין את עומק הבעיה. מחד גיסא הוא החמיץ בעבר את הגעת דיביזיה 6 לחזית וזכורים לו היטב כל המאמצים לטשטש זאת. מאידך גיסא כל הניתוח, שעשה ג'רי עם אנשיו הוא אוסף של הסתברויות בלבד ללא כל "מידע מוצק" האומר זאת מפורשות. אם יש משהו שהפחיד את יורם עד מוות, היה זה להצטייר כאלרמיסט, המצלצל בפעמון ללא צורך. יורם היה קובר בכיף גם ידיעה זו, אך חשש שקמ"ן דרום יעלה על התובנות של ג'רי ויתקיל אותו אצל ראש אמ"ן בנושא. לפיכך הוא ביקש מג'רי שיגשש בפיקוד דרום, כדי לדעת מה דעתם בנושא. ג'רי עשה כמצוותו וחזר ליורם עם אמירה של קצין המערך של מודיעין דרום, שהם בפיקוד לא מתייחסים כלל לידיעה מבולבלת זו, מה עוד שהדוברים בשיחה הם שני קצינים זוטרים.  

  

    לאחר שיורם נרגע מהאפשרות שקמ"ן דרום יתקיל אותו, הוא החליט להתייעץ בנושא עם מפקדו, ראש מחלקת המחקר. כשהתברר לו שמפקדו נמצא כרגע בסיור הוא החליט לדחות את הנושא ליום המחרת. לכאורה הוא היה יכול להתייעץ עם סגנו של רמ"ח מחקר לענייני מבצעים, אבל יורם לא העריך אותו ולא רצה לתת לו איזו שהיא תחושה, שהוא מקבל את מרותו (תפקיד זה של עוזר רמ"ח מחקר למבצעים, היה תפקיד חדש, ורוב ראשי הענפים לא הסכימו לקבל סמכותו עליהם, לדעתם הלה צריך לעסוק רק בתאום בין אמ"ן לאגף המבצעים, ותו לא).  

    למחרת, ביום רביעי, כשחזר רמ"ח מחקר, הציג לפניו יורם את הידיעה בצורה מינורית, ורמ"ח מחקר, שהיה איש זהיר הנמנע מלהריע בחצוצרות, החליט שהידיעה והפרשנות של ענף מצרים עליה, ישולבו רק במסגרת הסיכום השבועי. הסיכום השבועי היה מסמך עב כרס המסכם את כל המידע שזרם לאמ"ן בשבוע שחלף. בהיותו מסמך המקיף תחומים רבים, רובם טפלים (אם כי לעיתים, נבלעו בו כמשתמע לענייננו, גם אירועים ראויים לציון), המעיטו קוראיו להתעמק בו והוא שימש כמסמך הכס"תח האולטימטיבי. מסמך הנועד להגן אל אמ"ן מפני האשמה "למה לא אמרתם". 

    סוף דבר. בשבוע שלאחר האירוע לא צולמה חזית התעלה עקב בעיות אובך ומצלמה לא תקינה. לאחר מכן נקלטה שיחה בין ראש עניני המבצעים בארמיה 3 לבין המטכ"ל ומתוכה עולה בבירור, כי מפקדת הדיביזיה עם חטיבת השריון שלה, ביצעו בשבוע החולף אימון תנועה בדממת אלחוט. האימון הסתיים בהצלחה והדיביזיה חזרה למחנות הקבע שלה. איש מצמרת צה"ל לא שאל את אמ"ן מדוע המידע על כך הופיע רק בעמוד 63 של הסיכום השבועי... 

עם ייסוד צה"ל, כשהחלה להתגבש תורת ההפעלה של מערך המודיעין במדינת ישראל, נקבעו הדפוסים שלפיהם פועל מערך המודיעין. הציר המרכזי שנקבע היה, כי מערך המודיעין יפעל בשלושה מעגלים: המעגל הראשון היה מערך האיסוף, כלומר, אנשים שתפקידם ללקט את המידע הדרוש לצה"ל ולהנהגת המדינה. לצורך כך הוקמו גופים שונים, שהתמחו באמצעים השונים של ליקוט מידע. כך למשל הוקמה יחידה לליקוט מידע מהפרסומים הגלויים של העיתונות והרדיו; יחידה אחרת התמחתה באיסוף מידע מתוך צילומי אוויר; יחידה נוספת עסקה בהאזנה לתשדורות החסויות של מדינות ערב, וכמובן היה ה"מוסד", שהתמחה בגיוס סוכנים ובהפעלתם. המעגל השני, אחרי האיסוף, היה העיבוד. כלומר, ריכוז חומר הגלם, שהגיע בצינורות האיסוף השונים, הצלבת המידע ועיבודו לטובת הצרכנים. הגוף המרכזי לעיבוד החומר לכלל תוצר מודיעיני היה מחלקת המחקר באמ"ן (לימים חטיבת המחקר באמ"ן). לאחר עיבוד החומר עסק גוף זה גם במעגל השלישי, שהוא הפצת מוצרי המודיעין השונים לידי הצרכנים, תוך שמירה על ביטחון המקורות שמהם בושל התבשיל הקרוי "מודיעין". מחלקת המחקר הפיצה במישרין את המידע לגופי המטכ"ל ולדרג המדיני. ההפצה לגייסות נעשתה באמצעות קבלני משנה, שהם מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים.

       ברבות השנים קמו גופי איסוף מתוסכלים וערערו על השיטה. טענתם הייתה שהם עובדים ללא לאות, לעיתים תוך סיכון חייהם, וכשהם מוסרים את פרי עבודתם ל"פקידים" במחלקת המחקר, אלה האחרונים גורפים את כל התהילה; אותם "פקידים" עוטפים את הידיעות של יחידות האיסוף באצטלה של מחקר, ומגישים אותו, לעיתים ללא כל שינוי או עבודת מחשב כלשהיא, לצמרת צה"ל והמדינה, ומקבלים על כך שבחים שאינם מגיעים להם. ואכן, לאחר מספר פעמים שבהם מידע, שנאסף בדי עמל על ידי גורמי האיסוף, בסופו של דבר לא הגיע לתעודתו, החלו להיווצר סדקים בחלוקה שבין האיסוף למחקר. גופי איסוף שונים החלו לטפטף מידע ממקורותיהם ישירות לצמרת צה"ל. כך למשל, בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת, ראש ה"מוסד", צבי זמיר, ניהל קרב איתנים בסוגיה זו מול ראש אמ"ן באותם ימים, האלוף אליהו זעירא. בסוגיה זו ניצח בקרב צבי זמיר, שהחל להפיץ ידיעות גולמיות שהשיג ארגונו ישירות לראש הממשלה ולצמרת צה"ל, מבלי להזדקק למחלקת המחקר שתעבד או תפרש את המידע. במאמר מוסגר אציין, כי שבירת מסגרות הדיווח לא עזרה לצמרת המדינה להשכיל ולהבין כי מלחמה בפתח, ולמרות הדיווח הישיר ממלקט המידע לצרכן, הופתעה מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים. 

  נחזור לענייננו, שאירע בעת שמלחמת ההתשה התחוללה כבר בכל עוזה. לכוחותינו היו נפגעים לא מעטים, והם "הסירו את הכפפות" ופגעו באויב גם במטרות המצויות עמוק בשטחו. בעת ההיא עוד הקפידו מרבית גורמי האיסוף להעביר את דיווחיהם למחלקת המחקר, כדי שזו תעבדם ותפיצם. באחד הימים הגיע קצין, סרן י',[2] ששירת באחת מהיחידות המלקטות מידע עבור מחלקת מחקר, למשרדו של ג'רי, וביקש להיפגש עימו בדחיפות. כזכור, לג'רי הייתה פקידה בשם ציפי, ששמרה בקנאות על כך שמפקדה לא יופרע ממלאכתו, והיא ניסתה לחסום את דרכו של סרן י' בתואנה, שמפקדה עסוק, וכל המבקש להיכנס למשרדו צריך להירשם אצלה, וכי התור ארוך. סרן י', שבז לנהלים, התעלם ממנה והתפרץ לחדרו של ג'רי. ג'רי, שהיה טרוד מאוד בשינון חומר לקראת מבחן באוניברסיטה, הופתע מאוד מהמהלך, וניסה להעמיד את סרן י' על מקומו. סרן י' השיב לו שהדבר שבפיו דחוף, וכי את הנהלים של קיום פגישות בתיאום עם המזכירה הוא יכול להשליך לפח הקרוב. יש עתה מלחמה ולכן ראשית הוא יאמר את שבפיו, ולאחר מכן יוכל ג'רי להגיש נגדו תלונה על התפרצות. ג'רי, שהכיר את סרן י' כאחד שאינו מוותר, נעתר לו לבסוף, ושמע מה שבפיו. י' סיפר לו על מידע, שמתוכו ניתן היה להבין כי מלחמת ההתשה פוגעת במצרים פגיעה קשה. כשניסה ג'רי להבין כיצד הגיע י' למסקנה זו, פתח י' בדרשה מסובכת, שדמתה לדיון תלמודי, ותיאר כיצד הגיע למסקנה זו. ג'רי, שדעתו לא הייתה פנויה להבין את הדיווח, וכחוקר בכיר במחלקת המחקר חש עליונות על י', קטע את דבריו באומרו: "אין זה בית מדרש שבו עוסקים בפלפולים. כאן עוסקים "בתכלס". ואם אין לך "מידע קשה" בנושא אז תרד ממנו". י', שנפגע קשה מהתגובה השחצנית של ג'רי, גמר אומר בליבו שהפעם לא יוותר, וידאג שהמידע שבידו יגיע לצמרת צה"ל. יש לציין, כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שי' עלה על מידע חשוב, והמערכת של אמ"ן מחקר מוססה את המידע הזה בתירוצים שונים, שעיקרם היה "בוא ונקבל לכך אישור ממקור נוסף". ולבסוף, כשהגיע האימות, איש כבר לא זכר או לא רצה לזכור שי' הוא אבי המידע. י' עזב את חדרו של ג'רי כשהוא ממלמל:..."אני חושב שזה כן חשוב ואדאג שזה יגיע למעלה". ג'רי השיב לו, שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה במידע בלתי מבוסס, ואם חשקה נפשו הוא יכול ללכת עם מידע זה לראש אמ"ן. בזאת הסתיימה השיחה. 

     לסרן י' היו מלתעות של תנין; ברגע שהשיג טרף הוא לא הירפה. ולכן החליט לתחבל תחבולה כיצד יגיע דברו של סרן, ביחידת איסוף שכוחת אל, לצמרת צה"ל, ויעקוף את כל מנגנוני הסינון הבירוקרטיים שבדרך. הדרך שמצא הייתה באמצעות מסמך הקרוי "לקט". מסמכים אלה נועדו להפיץ את חידושיו של אמ"ן בקרב צמרת צה"ל והנהגת המדינה. עקב חשיבותם הם עוברים בקרה הן של ראש הענף שבו חובר הלקט, והן של ראש הענף הזירתי ובסופו של התהליך רק עוזר ראש אמ"ן למחקר או אחד מסגניו רשאים לאשר את פרסומו של הלקט. המכשול הראשון שי' צריך היה לצלוח היה לקבל את אישור ראש הענף הממונה עליו. דא עקא שראש הענף יכול ל"תקוע" את הלקט בבקשה שהוא יתואם עם הענף של ג'רי, וי' לא רצה שג'רי יטיל על כך וטו או יקטוף לעצמו את פירות התגלית. לפיכך החליט י' לנהוג בעורמה. הוא ידע כי ראש הענף, כמו רבים מצמרת אמ"ן באותם ימים, נוהג לסעוד את ארוחות הצהריים שלו באחת מהמסעדות בתל אביב, ואינו נזקק למעדני המטבח הצבאי. ארוחה כזו, שהתקיימה תמיד בנוכחות חבורה של קצינים עולזים, הייתה מתמשכת כשעתיים. י' עקב אחר ראש הענף ווידא שהוא יצא לסעודתו. אז ניגש י' לסגנו של ראש הענף, ששימש למעשה בתפקיד של רס"ר בכיר הדואג לענייני המנהלה והאפסנאות של היחידה, ולא היה לו שמץ של מושג או עניין בעבודת הענף, והגיש לו את המסמך. הוא ציין בפניו, כי שהנושא אינו סובל דיחוי.  

  הסגן עלעל במסמך, וכצפוי לא שם לב למוקשים הטמונים בו, ואישר את הפצתו. י' לא היסס, ורץ למשרדי עוזר ראש אמ"ן למחקר, העוזר היה עסוק באותו יום בסיור עם הרמטכ"ל בפיקוד הצפון. סגנו יצא גם הוא לסעוד את ליבו. ועל פי הנוהל יש "ראש ענף תורן" המחליף את צמרת המחקר בהיעדרם. הרע"נ המחליף היה ראש ענף המעצמות והוא אישר את הפצת הלקט מבלי לרדת לדקויות של תיאום עם ראש הזירה המצרית. וכך הלקט הודפס ופורסם. 

    המסר שהשתמע מהלקט היה, שמצרים מוכה קשות עקב מלחמת ההתשה. הלקט עבר כאש בשדה קוצים, וכל צמרת אמ"ן וצה"ל דיברה בו נכבדות. ראש אמ"ן ביקש לזמן אליו את כותב הלקט ועשה לו "מי שברך" גדול, וכן כתב מכתב שבח וקילוסין וביקש, שיצורף לתיקו האישי של הקצין. בכל החגיגה הגדולה היה אדם אחד עצוב, היה זה מפקדו של ג'רי, יורם בכר. כאשר ראש אמ"ן הרעיף שבחים על י' ועל יחידתו, הוא ציין שהתגלית של סרן י' מנעה בנס בושה גדולה מקהילת המודיעין, שהוא עומד בראשה. הוא סיפר לפורום ראשי הענפים שישב אצלו בדיון, כי על שולחנו הייתה מונחת לדיון סקירתו של יורם בכר שנשאה את הכותרת "מנקודת מבטם של המצרים – מלחמת ההתשה היא הישג למצרים" כותרת המשנה בסקירה הייתה "מעוט האבדות מחזק את ההנהגה המצרית להמשיך במלחמת ההתשה ולהעצימה אף יותר". דברי ראש אמ"ן באו כמדקרת חרב בלבו של יורם. עם צאתו מראש אמ"ן, אבל וחפוי ראש, אמר לו אחד מעמיתיו, ספק בצחוק ספק ברצינות, שגם ראש הממשלה, הגברת מאיר, שיבחה את מפקדו של סרן י' על עבודת המודיעין הנפלאה המתבצעת ביחידתו. נזעם חזר יורם ללשכתו וערך מיד תחקיר פנימי מקיף. במהרה התברר לו כי מידע הזהב עבר אצל ג'רי – אך זה, עקב רשלנותו, החמיץ את הידיעה והתהילה עברה ליחידה איסוף טכנית, שאיש מעולם לא החשיב אותה קודם לכן. חמתו של יורם עלתה בו להשחית. הוא זימן את ג'רי, נזף בו במילים קשות על ההחמצה, והודיע לו שיתחיל לחפש תפקיד אחר שכן, הוא יורם אינו חפץ בו עוד.

באותם ימים מקובל היה לחשוב (די בצדק למען האמת), כי כל קצין מטה החפץ לעלות לגדולה, מן הראוי שימלא תפקיד במערך השדה, על מנת שייטיב להכיר את צה"ל וצרכיו. אולם היו רבים וטובים שקודמו לתפקידים של תתי אלופים, גם בלי שייאלצו להתפלש באבק במערך של מודיעין השדה. ייתכן שגם ג'רי, אילולא התקרית המבישה שבה נתפש בקלקלתו, היה עולה מעלה מעלה בסולם הדרגות, מבלי להזדקק לחותמת שדה שתוטבע במדיו..., אבל לאחר שקרה מה שקרה הופנה ג'רי למחלקת ארגון וכוח אדם (אוכ"ה), כדי שאלה ימצאו עבורו תפקיד במערך מודיעין השדה. ג'רי ביקש תפקיד במחלקת המודיעין של פיקוד מרכז, משום שקיווה בסתר ליבו שיוכל לשלב את עבודתו בפיקוד עם לימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. אבל לצערו, לא היה עבורו תפקיד פנוי. מה עוד שג'רי התמחה בזירה המצרית, והידע שצבר בזירה זו לא יועיל לפיקוד המרכז. לבסוף הוצע לו, כמו לרבים מחבריו שנקלעו לסיטואציה דומה, מינוי של עוזר לקצין המודיעין באוגדת סיני. היה זה תפקיד מנהלתי, שעיקרו הכנה טכנית של עזרי מודיעין, כגון הדבקת מפות וניהול שוטף של מחלקת המודיעין האוגדתית, בעת שהקמ"ן נמצא עם מפקד האוגדה.  

    קצין המודיעין של האוגדה, סא"ל דב בר־לביא היה קצין חמור סבר, שתיעב את "הפקידים של הקריה" (כך הוא קרא לכל מי שלא צמח במודיעין השדה). הוא התנגד נחרצות לבואו של ג'רי, אבל מאוכ"ה הסבירו לו, שלאחר שהוא גירש בבושת פנים שני קצינים שנשלחו אליו, הוא חייב לקבל את ג'רי. כשג'רי התייצב בפניו, הסביר לו דב, כי אין לו חפץ בחכמולוגים של הקריה, שיפטפטו על צבא מצרים. הוא אמר שהוא מכיר את צבא מצרים לא מהספרים אלא ממגע שוטף איתם במשך שנים ארוכות, ולפיכך הוא מצפה מג'רי שיתמקד בעבודות הארגון והמנהלה. הוא הבטיח לו חגיגית, כי עבודות מסוג זה לא תחסרנה. בתום שיחה קצרה זו הורה לו דב ללכת לאפסנאות, להצטייד בחגור ובנשק, ולצאת למעוז "פורקן" שעל שפת התעלה, על מנת להביא לתצפיתן של האוגדה עזרי מודיעין עדכניים. הוא ביקש מג'רי לעלות בהזדמנות זו למגדל התצפית שבמעוז, ולראות במו עיניו את המצרים ואת הפוטנציאל המודיעיני מתצפית זו. 

    ג'רי עשה כמצווה עליו. כשהגיע למעוז ונפגש עם התצפיתן התברר לו, שאמנם הוא הכיר כל עץ בגזרתו, אך הידע שלו על צבא מצרים היה דל להחריד. ובכלל, מאימת הצלפים המצריים, הוא המעיט לעלות למגדל התצפית והסתפק בתצפית מאחת העמדות המבוצרות של המעוז. הידע הדל של התצפיתן הכה את ג'רי בתדהמה. הוא חש שעד עתה הוא חי בבועה, שעיקר עיסוקה היה בשיווק מודיעין לצמרת צה"ל, ולא היה לה מושג עד כמה מעט מהידע הזה חלחל לדרגי השדה. ג'רי החליט שלמרות קבלת הפנים הצוננת של מפקדו, הוא ינסה לשוחח עימו; אולי ניתן לשפר את המצב. 

    כשחזר, פלט דב לעברו, שהוא יוצא לדיון עם מפקד האוגדה במטה הפיקוד, והוא רוצה שעד שהוא יחזור, יטפל ג'רי בהכנות לקראת ביקור של חניכי פו"ם בגזרת האוגדה. מפקד האוגדה יקבל את פניהם בדברים קצרים, ולאחר מכן יועברו החניכים לאחריות מודיעין האוגדה. שם הם יקבלו סקירה על הגזרה מפי קמ"ן האוגדה, ומשם הם ייצאו לסיור בקו. ג'רי הצטווה להתכונן לבואם, ולהכין עבורם כיבוד קל ושתייה. כמו כן הוא נדרש להכין את מבנה השק"ם להרצאת הקמ"ן, על כל עזרי המודיעין הכרוכים בכך, וכן להכין "סדיני מפות" שיחולקו לחניכים כזמן הסיור בקו. מטלה דחופה זו של הקמ"ן, מחקה את תוכניתו של ג'רי ללכת לחדרו ולנוח מסיור הקו, והוא נאלץ לעסוק בכל עבודות הארגון לקראת הביקור שפרטיו נחתו עליו זה עתה. הוא ארגן את מש"קי מחלקת המודיעין של האוגדה להדביק את 10 "סדיני" מפות הקוד של גזרת האוגדה, ובסיוע קצין המערך וקצין השטח הם פנו למתקן השק"ם כדי להכין את העזרים להרצאת הקמ"ן בפני האורחים. כל הפעילות הזו נמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה, ואז חזר דב מפגישתו עם מפקד האוגדה. ג'רי ניסה לדווח לו על סיורו וממצאיו בקו, אך דב קטע אותו ואמר שהמצרים יכולים לחכות, כי כרגע הוא מתמקד בהכנת הביקור. הוא נבח כמה הערות, ופרש לחדרו כשהוא מנחה את ג'רי שבבוקר ידאג למלא את הצידנית בג'יפ הקמ"ן מכל הטוב שיש במטבח. דב הוסיף, שככלל, צריך לדאוג שג'יפ הקמ"ן והצידנית יהיו תמיד בכוננות ליציאה לשטח, ולכן בכל יום יש כמובן להחליף את תכולת הצידנית באוכל ובפירות טריים. כך הסתיים יומו הראשון והגדוש של ג'רי. 

למחרת הגיעו חניכי פו"ם לבקר באוגדה, וכמתוכנן, לאחר הרצאה של מפקד האוגדה והקמ"ן במטה האוגדה ברפידים, יצאו החניכים לסיור בקו מעוזי התעלה. הימים היו סוף ימי מלחמת ההתשה, והמצרים נהגו להפגיז את הגזרה כמעט מדי יום. כאשר הגיעו החניכים לצפות על גזרת התעלה מתעוז "נוזל",[3] פתחו המצרים בהפגזת הגזרה כמנהגם. עיקר האש שלהם כוונה למוצבים שעל שפת התעלה, ולמעשה האש המצרית לא פגעה כלל בתעוז. ג'רי, שההיכרות היחידה שלו עם קולות מלחמה נבעה מסרטי קולנוע ומהתרגילים בקורס הקצינים, נדהם מעוצמת האש, ולמרות שהאש לא כוונה למעשה לתעוז שבו שהה, הוא קיבל סוג של הלם קרב. הוא איבד את עשתונותיו, ורץ לבונקר התחמושת, ונחבא בין הזבילים של פגזי הטנקים במקום. מששככה האש המצרית, חיפש אותו דב מפקדו, אך הוא כמובן לא העלה על דעתו שג'רי מתחבא בבונקר התחמושת המרוחק. לבסוף, כשג'רי התעשת ויצא ממחבואו, הוא סיפר לדב שבהפצצה המצרית הוא איבד את משקפיו, החיוניים לתיפקודו השוטף, ולכן התעכב בניסיון למוצאם. דב "לא קנה" את הסיפור, אך נאלץ לשחרר את ג'רי כדי שייסע לבאר שבע לקנות לו משקפיים חדשים. וכך, לאחר שהות של יממה באוגדה, מצא ג'רי את עצמו חוזר לעורף. המעבר החד מההפגזה המצרית לרחובות באר שבע השוקקים חיים גרם לג'רי להחליט, שהשירות בשדה לא נועד לאנשים כמותו, וכי עליו לעשות ככל אשר לאל ידו כדי לסיים את תפקידו באוגדה. ואם לא יהיה מנוס, אף להפסיק את שירותו בצה"ל. 

    באותם ימים שכנה מפקדת פיקוד דרום בבאר שבע, וג'רי החליט לנצל את החופשה שהשיג לעצמו בסיפור המשקפיים שאבדו, כדי לבקר את קצין המודיעין של פיקוד הדרום, סא"ל יוסף נבו, ששימש כמדריכו של ג'רי בקורס קציני המודיעין הבסיסי שלאחר קורס הקצינים. במהלך הקורס נוצרו ביניהם יחסי אמון והערכה הדדית, שנוצלו על ידי הקמ"ן כשבא להתעדכן במטכ"ל במידע המודיעיני האחרון. הקמ"ן העדיף לשמוע את העדכונים דווקא מדרג זוטר כמו ג'רי, ולא להסתמך רק על העדכונים הקצרים של ראש ענף מצרים, יורם בכר. יורם ראה בשיחות העדכון של קמ"ני יחידות השדה משימה טרחנית שיש לקצרה ככל האפשר, כי ממילא עולם התוכן של קמ"ני יחידות השדה הצטמצם רק למה שמצוי מעבר לגבעה, ואילו הוא, יורם בכר, התעניין לדעת מה התרחש מעבר לאוקיינוס, במסדרונות האו"ם ובתככים שבין המעצמות הבוחשות באזור.

    קמ"ן דרום קיבל את ג'רי בלבביות, וביקש ממנו לשוחח ישר על "תכלית" ביקורו. ג'רי סיפר לו בקצרה על פגישתו הטראומטית עם מפקדו באוגדה, ועל חששו שיחסים אלה עוד יתדרדרו לעימות חזיתי (את פרשת מנוסתו בעת ההפגזה המצרית הוא לא טרח לציין). ג'רי אמר גם שהוא סבור כי שירות במחלקת המודיעין של הפיקוד הוא יוכל לתרום לה מניסיונו הרב שצבר במטכ"ל. הקמ"ן, שהוא עצמו "נולד" במודיעין השדה, חש בזלזול של ג'רי באנשי מערך מודיעין השדה, ואמר לו, שאם הוא רואה את עתידו בצה"ל הוא חייב להתאמץ ולעשות שירות בשדה. מה עוד שהוא, הקמ"ן, עומד לסיים את תפקידו בפיקוד הדרום, ובנושא השיבוצים במחלקת המודיעין הפיקודית הוא צריך לבוא בדברים עם מחליפו. לקראת סיום פגישתם נכנס לחדר ראש חוליית מערך צבא מצרים, ובפיו מידע ממקור אמין, שמצרים ביקשה מברית המועצות להשיג עבורה הפסקת אש. 

    המידע הטרי היכה בתדהמה את ג'רי, שלא היה מודע, כמו יתר צמרת אמ"ן, עד כמה כואבות המכות שספגה מצרים במלחמת ההתשה המטופשת, שהיא יזמה לאחר מלחמת ששת הימים. ג'רי הכיר את המבוע של הידיעה, וידע כי הוא מקור אמין. לפיכך הוא הבין שכל מנוסתו לבאר שבע, וניסיונו לחפש לעצמו תפקיד בעורף, התבררו כמיותרים. ג'רי העריך כי צה"ל ייענה בלב חפץ להצעה של הפסקת האש, ולכן התפוגג הפחד שלו מפני אש מצרית. באשר לאישיות הבעייתית של מפקדו דב בר לביא וזלזולו בנערי משרד, ג'רי היה בטוח שהוא ידע להסתדר. מקסימום, הוא חשב לעצמו, במקרה הגרוע ביותר, אלמד להדביק מפות ואולי כך ארכוש מקצוע של דקורטור ומדביק טפטים...

    עם המידע הכמוס על הפסקת האש הצפויה, שאותו התבקש שלא להעביר הלאה, חזר ג'רי למטה האוגדה ברפידים. אפילו מפקדו דב חש בשינוי שג'רי עבר, אבל הוא ייחס זו בטעות למשקפיים החדשים ששיוו לו מראה של טייס, להבדיל ממראה הפרופסור, ששיוו לו המשקפיים הקודמים. ג'רי גמר אומר בליבו שלא להתכתש עוד עם דב. הוא חש כי דב סבור שהשירות בשדה מקנה לו ידע מעמיק על צבא מצרים, שאותו הוא רואה מבעד למשקפת מזה כעשור שנים. ג'רי החליט שלא לנסות כלל להפנות את תשומת ליבו של דב לבורותו של קצין התצפית של האוגדה, שלא ידע בין ימינו לשמאלו. מעתה ואילך שימש ג'רי למעשה כרס"פ בכיר הדואג לביצוע הפקודות שהוריד עליו מפקדו, וכל מבוקשו היה שעוד יום שירות באוגדה יעבור עליו בשלום. 

    במחלקת המודיעין האוגדתית שירת סמל יואב עין מור. יואב היה למעשה מפקד טנק, שהיה מיועד לקורס קצינים, אך בשל נסיבות עלומות הוא הודח מתפקיד לוחם בשריון. לכאורה הוא היה צריך להיות מוצב בתפקיד מנהלתי כל שהוא, כגון אפסנאי, אך עקב מהלכים שהיו לבני משפחתו בצמרת הפיקוד של השריון, הוא סופח למחלקת המודיעין של האוגדה. למרות שהוא לא עבר כל הכשרה מודיעינית, השתלב יואב היטב בין החיילים המשרתים במחלקת המודיעין, ונשא חן במיוחד בעיני הבנות שהיוו את רוב כוח האדם במחלקה זו. יואב היה בחור פיקח, והוא הרגיש במתח שבין הקמ"ן הדורסני לעוזרו החנון. הוא חש סלידה מהתנהגותו של הקמ"ן דב, ששידרה "אני ואפסי עוד", ולעומת זאת הוא חש חמלה לג'רי והחליט לעזור לו. גם ג'רי הבחין שיואב הוא המנהיג הטבעי של החיילים במחלקת המודיעין. הוא שוחח עימו, ומצא שיואב יוכל לעזור לו לצלוח את תפקיד הע.קמ"ן בשלום. הוא מינה את יואב לרס"פ, ששימש למעשה כמנהל העבודה. בשעת הצורך שימש גם כחבר המשמיע לו עצה טובה, כיצד לנהוג בעבד שעלה לגדולה דב, שגדולתו נבעה בעיקרה משירות ממושך בשדה ויכולתו לשמש כנווט של מפקד האוגדה, וכנושא כליו. 

    לא עבר זמן רב ולג'רי התברר שהמידע הכמוס בדבר הפסקת האש עם המצרים נכון. מצרים וישראל בתיווך ארה"ב סיכמו כי בתאריך 07/08/1970 תופסק האש. בתחילה חשדו בצה"ל כי זו הפסקה זמנית. שכן, בחסות הפסקת האש קידמו המצרים את מערך טילי הקרקע-אוויר לאורך התעלה, ויצרו מצב חדש המקנה להם יתרונות צבאיים רבים. בצמרת צה"ל חשבו כי זו סיבה טובה שלא לכבד את הפסקת האש. אך בעקבות התחמקות ארצות הברית, שושבינת ההסכם, מכל ניסיון לכפות על המצרים לעמוד בתנאי ההסכם, התקפלה ממשלת ישראל והשלימה עם המחטף המצרי.

   לא ארכו הימים והאוגדה, שעסקה עד עתה בלחימה, התפנתה לעיסוק של צבאות מאז ומעולם; אימונים וכיופים. מעתה הוקדש חלק ניכר מזמנם של קציני המטה באוגדה לאירוח צמרת צה"ל, שבאה בהמוניה לסייר בוואדיות המהממים של סיני. מובן שאירוח צמרת צה"ל לווה לעיתים במבצעים מיוחדים, כגון: אספקת דגים חיים מנחל ים וצלייתם לרגלי מנזר סנטה קתרינה, או שינוע עוגות "סברינה" ממאפיה ידועה בתל אביב, במבצע הטסה מיוחד לרגל מסיבה שנערכה בסיני לאחד מקציני צה"ל הבכירים. 

   אווירת השלום שאפפה את האוגדה השפיעה כמובן גם על מחלקת המודיעין. העבודה הפכה רגועה יותר. הקמ"ן ומטה האוגדה נעלמו לשעות רבות לדיונים אי שם בתל אביב או בבאר שבע, והותירו את פקודיהם בסיני ללא הרבה מעש. אפילו דב, חמור הסבר, הצליח באותם ימים להעלות מדי פעם הבעה על פניו, שהתפרשה כחיוך. הוא אף לקח את מחלקת המודיעין לסיור ממושך בדרום סיני על חופיו המשגעים והריו עוטי הוד הקדומים. כל המתעניין בקורותיו של דב בר־לביא ימצאם בהרחבה בסיפור "קצין חדש בא למטכ"ל".

במחצית שנת 1971 סיים מפקד האוגדה את תפקידו, ועם לכתו התחלף למעשה גם כל מטה האוגדה. הקמ"ן דב, מונה לתפקיד כמדריך בפו"ם, ומחליפו יונתן בית הלחמי לא חפץ בג'רי כסגנו. בכך סיים ג'רי את תפקידו באוגדה וחזר למחלקת הארגון של חיל המודיעין, כדי שזו תשבצו בתפקיד חדש. כזכור, הימים היו ימי הפסקת האש, ובצה"ל לא צפו מלחמה בשנים הקרובות. לכן החליטו בצמרת אמ"ן לנצל את תקופת השקט לבניין הכוח. עשרות קצינים יצאו ללימודים שונים, וגם לג'רי הוצע לצאת ללימודים. בעת ההיא התחילו לדבר בצה"ל על נושא המִחשוב. מובן שגם באמ"ן הקדישו לכך מחשבה. קצין השיבוץ החילי, שידע על רצונו העז של ג'רי להתקדם בלימודיו, הציע לו הצעה מפתה: עקב שליטתו בשפה האנגלית ייצא ג'רי לארה"ב ללמוד את נושא המחשבים על בוריו, בתקווה שיסיים בהצלחה תואר שני במקצוע זה. כאשר יחזור ארצה, הוא ימונה לסגן מפקד יחידת המחשב, שהוקמה זה עתה. בראיון הובטח לג'רי כי בבוא העת הוא ימונה למפקד היחידה (המפקד הנוכחי היה אמנם איש עתיר זכויות, ו"ידיו רב לו" בעשייה בחיל המודיעין, אך הידע התיאורטי שלו בנושא המחשוב היה זעום).

    לקראת סוף שנת 1971 יצא ג'רי עם אשתו ושני ילדיו ללימודים באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב. ג'רי, שביסודו היה איש ספר, נרתם ללמוד את מדעי המחשב, והגה בהם יומם ולילה. ההשקעה נשאה פרי, וג'רי, שהפך לסטודנט מצטיין, קיבל מלגה מיוחדת ונדיבה מהנהלת האוניברסיטה, שתאפשר לו להמשיך לקראת תואר הדוקטור. הנהלת האוניברסיטה אף הסכימה, שנושא המחקר של הדוקטורט ייבחר בשיתוף שגרירות ישראל, כדי שמחקרו של ג'רי יתרום גם למדינת ישראל. הנספחות הצבאית בשגרירות ישראל תמכה מאוד בנושא, ובתיאום עם מחלקת הארגון באגף המודיעין הוחלט לאשר לג'רי שנה נוספת של שהייה בארה"ב כך היה ג'רי צריך לשוב ארצה במחצית השנייה של שנת 1974. 

    באוקטובר 1973 פתחו המצרים כזכור במלחמת יום הכיפורים. מיד כשפרצה המלחמה התייצב ג'רי בשגרירות והוחזר ארצה, כמו רבים מקציני צה"ל ששהו בחו"ל בתקופה ההיא. עם הגעתו ארצה חיפשו לו תפקיד, לכאורה הוא יכול היה להיות לעזר בענף מצרים, כי שם גדל ושם צבר את עיקר הידע שלו על צבאות ערב. אבל הענף המצרי היה כבר "מפוצץ" בקצינים, כולל קצינים בכירים באמ"ן, שהתנדבו לסייע לו, ואז הוחלט לשלוח את ג'רי כעוזר נוסף לקמ"ן באחת האוגדות בסיני. האוגדה הייתה ערוכה במרכז סיני וניסתה לבלום, תוך אבדות כבדות, את המתקפה המצרית. הקמ"ן לא הכיר את ג'רי, ולמען האמת לא היה לו צורך בעוזר נוסף. הסיבה העיקרית לכך הייתה שמפקד האוגדה לא התעניין במודיעין, ואת החלטותיו קיבל בעיקר בהתייעצות עם סגנו, שהיה חברו עוד מתקופת היותו קצין זוטר. מפקד האוגדה בחל גם בעבודת מטה סדורה, וכמעט בכל ימי מלחמת יום הכיפורים לא קיים אף דיון שבו התחשבו בדעת הקמ"ן. יתרה מזו, הוא המעיט מאוד לשמוע מה בפי הקמ"ן, ואת החלטותיו קיבל על סמך הדיווחים של מפקדי החטיבות הכפופים לו.

    הקמ"ן, שחש מיותר, החליט בדלית ברירה לעסוק בעיבוד מידע מודיעיני ובחלוקתו לחטיבות האוגדה. דא עקא שלא היה לו הרבה מה לחלק, כי גדוד הסיור האוגדתי הפך לגדוד לוחם מן המניין, ולא עסק כלל בייעודו המקורי בהשגת מודיעין קרבי משדה הקרב. המודיעין בפיקוד דרום "פשט את הרגל" וכמעט שלא ייצר מודיעין לגייסות הלוחמים. לכן החליט הקמ"ן שג'רי יהיה קצין בתצפית שלו, והוא ציוות לו מספר חיילים מצוידים במשקפת 120X20[4] שנצטוו לצפות על מערכי האויב ולאתרם. כזכור היה ג'רי ביסודו "עכבר משרד", וכנראה שגם לא ניחן באומץ לב, כך שהוא שוטט בשטח מבלי להביא תועלת רבה. מיד כשהגיע צה"ל להסכם הפסקת אש עם המצרים, מיהר הקמ"ן להיפטר ממנו ולשולחו למטכ"ל. שם החליטו שעדיף שיחזור לארה"ב וכך היה.

   לקראת מחצית שנת 1974 חזרו ג'רי ומשפחתו ארצה. בסתר ליבו הוא קיווה כי נציג של החיל יקבל את פניו בשדה התעופה, יסייע בידיו להתגבר על הפרוצדורה הסבוכה של שלטונות המכס הנוהגת כלפי תושבים חוזרים, וידאג להסעתו יחד עם בני משפחתו חזרה לביתם. אולם איש לא קיבל את פניו, וג'רי המאוכזב נאלץ לטפל בעצמו בכל נפתולי הבירוקרטיה. לאחר שסיימם שכר מונית שתסיעו לביתו. למחרת התקשר ג'רי למחלקת הארגון של חיל המודיעין. מן העבר השני של קו הטלפון הייתה רב סמל, אורית מירון, ששימשה כמנהלת משרדו של ראש מחלקת הארגון, אל"מ צפריר בן שחר. ג'רי הודיע להם שחזר ארצה וכי הוא מבקש להתקבל לראיון אצל אל"מ צפריר. אורית שאלה אותו אם הוא מוכן לומר לה שוב את שמו, והודיעה לו:..."אני לא מוצאת אותך ברשימת החוזרים ארצה והמחכים לשיבוץ". ג'רי, נרגז, חזר שוב על שמו ומספרו האישי וביקש כי אורית תקשר אותו ללא שהיות עם מפקדה. אורית ענתה לו, שמפקדה הוא אדם עמוס ואינו משוחח עם איש לפני שקיבל ממנה מידע על המבקש ועל הבעיה שעליה הוא חפץ לשוחח עימו. מכיוון שלא מצאה את שמו היא מבקשת לברר את העניין, ואזי היא תקשר ביניהם. לג'רי לא נותרה ברירה, והוא סגר את הטלפון בכעס. 

    מהבירור שערכה אורית עלה, כי חיל המודיעין אכן שלח את רס"ן ג'רי ללימודים בחו"ל, ואכן סוכם עימו, כי לאחר שיסיים את חוק לימודיו הוא יקודם לדרגת סא"ל, ויתמנה לתפקיד סגן מפקד יחידת המחשב המרכזית של אמ"ן. מה שקרה הוא, שכל דור המפקדים שסיכם עם ג'רי את מסלול השירות עבר לתפקידים אחרים, והתפקיד שסוכם עם ג'רי, הובטח לקמ"ן חטיבת שריון שלחמה קשות בחזית הסורית. הקמ"ן הזה מילא את תפקידו בהצטיינות במלחמת יום הכיפורים, והובטח לו קידום ומינוי לתפקיד שסוכם בזמנו עם ג'רי. לא זו בלבד, אלא שהובטח לו כי הוא יהיה זה שימונה בבוא העת לתפקיד מפקד יחידת המחשוב. כך שכל מה שסוכם עם ג'רי נותר לא רלוונטי; הרעיון שבראש יחידת המחשב יעמוד אדם בעל השכלה שמתאימה לתפקיד נדחה מפני הצורך לתגמל קצינים שהצטיינו בשדה הקרב. את האמור לעיל סיפרה אורית למפקדה צפריר, ורק אז קישרה בינו לבין ג'רי. צפריר, שראה שנקלע לסיטואציה מביכה שבישלו לו קודמיו בתפקיד, החליט שהפעם, בניגוד להתנהלותו הדורסנית בדרך כלל, הוא ישחק את תפקיד האב הרחמן. את שיחתו עם ג'רי הוא פתח בהתנצלות על השיבוש שחל בקבלת הפנים השדה התעופה. לדבריו הוא הורה לראש ענף שיבוץ וכוח אדם לעשות זאת, אלא שמפאת תאונה מבצעית ב"יחידה"[5] הוא נאלץ לשנות את לוח הזמנים, ולא היה סיפק בידו לשלוח מחליף לשדה התעופה. צפריר הוסיף ואמר, שמן הראוי שאדם שנעדר מהארץ למשך שלוש שנים (העובדה שג'רי חזר ארצה בעת מלחמת יום הכיפורים, נשכחה ממנו) יקבל חופשה של שבועיים, ואז הוא יקבלו לראיון בקשר לשיבוצו בעתיד.

    ג'רי "הריח" כי המינוי ביחידת המחשב מוטל בספק, אבל לא נותר לו אלא להמתין שבועיים עד לקיום הראיון. השבועיים חלפו ביעף ושום זימון לראיון לא הגיע. ניסיונותיו לברר עם אורית המזכירה של צפריר מה קורה זכו לתשובה לקונית: צפריר עסוק וברגע שיתפנה הוא יזומן. לבסוף, לאחר כחודש של המתנה קיבל צפריר את ג'רי לראיון. הפעם צפריר כבר לא היה נחמד, ומיד עם כניסתו לחדר נבח עליו, כי נודע לו שג'רי לא עבר הכשרה בפו"ם, וחבל לבזבז את זמנו היקר על ראיונות לשיבוצים, כל עוד הקצינים המיועדים לשיבוץ לא עברו את הסף המינימלי בהכשרתם הצבאית. ג'רי ניסה למלמל שמעולם לא עלה הנושא של פו"ם, וכי בתפקיד שסוכם עימו גם אין בכך כל צורך. צפריר היסה אותו ואמר, שעם כל הכבוד להשכלתו האקדמית, בצבא מה שקובע הוא הנוהל הצבאי, ולכן לפני דיון בנושא השיבוצים צריך ג'רי לעבור קורס בפו"ם. מכיוון שהמחזור הנוכחי כבר נפתח, הציע צפריר שג'רי ישמש כממלא מקום של הקמ"ן באוגדה המרחבית בגליל, עד למועד פתיחתו של הקורס הבא. 

    דבריו של צפריר הכו את ג'רי בהלם. הוא חש כמובן שהטיפול בעניינו השתבש, אבל הוא לא העלה בדעתו, כי עתה יצטרך לשמש בתפקיד שמעולם לא הוכשר למלא אותו, ורק בתום שנה הוא ייצא לקורס בפו"ם. לפי הלו"ז הזה, רק לאחר שנתיים, במקרה הטוב, הוא יוכל לעסוק במחשבים, וגם אז הוא יהיה, כנראה, בעל ידע מיושן. לאחר שעיכל את מה שהציע לו, הוא איבד את השליטה העצמית שלו, ואמר לצפריר שאין לו חפץ להיות קמ"ן אוגדה, וגם אם יוצע לו לשמש כקמ"ן פיקוד הוא אינו חפץ בכך. אם צה"ל לא מוצא לו תפקיד בתחום המחשבים הוא מבקש להשתחרר מצה"ל. 

    צפריר היה מקבל ברצון את הרעיון שג'רי יסיים את שירותו בצה"ל, אבל חשש מפני הביקורת של ראש אמ"ן. הלה עשוי לשאול אותו, איך זה שקצין שנשלח עם משפחתו מטעם אמ"ן ללימודים בחו"ל למשך שלוש שנים, וחזר עם תעודה שסיים בהצטיינות את לימודי התואר השני ונמצא בשלב מתקדם לקראת תואר דוקטור, אינו מוצא תעסוקה, ונאלץ להתיר את חוזה שירותו בצה"ל.

    לצפריר לא היה פתרון למצב שנוצר. משום כך הוא אמר לג'רי, שכמובן אין הוא רואה בעין יפה את סירובו של ג'רי לקבל תפקיד של ממלא מקום קמ"ן אוגדה מרחבית – תפקיד שהיה מעשיר את היכרותו עם צה"ל וצרכיו – אך אין הוא כופה עליו את התפקיד. לכן הציע שג'רי ימשיך את חופשתו, עד שיתפנה לו תפקיד בתחום המחשבים.

  ג'רי חזר לחיי הבטלה לעוד מספר חודשים, עד שהוא נקרא שוב אל צפריר שבישר לו, כי השיג עבורו תקן מיוחד של פרויקטור ביחידת המחשב. מדובר היה בניסיון למחשב את מאגר צילומי הקרקע שנצבר באמ"ן עוד מימי ההגנה, כך שניתן יהיה לשלפם במהירות לצורך הצרכים המבצעיים או האיסופיים של צה"ל. ג'רי שם פעמיו ליחידת המחשב. מפקד היחידה, אל"מ יוסף צימברוביץ קיבלו בקרירות והבהיר לו כי היעד המרכזי שלו כמפקד היחידה הוא לדאוג לכלל צרכי אמ"ן במחשב, ונושא צילומי הקרקע אינו בראש סדר העדיפויות. כמו כן הוא הסביר לג'רי שהמשאבים העומדים לרשותו מצומצמים, ולכן שלא יצפה לעזרה רבה. בתום השיחה הוא ליווה את ג'רי למין כוך, שבקושי הכיל שולחן קטן וכיסא, שאמור היה להיות משרדו, ואמר שבקרוב יותקן בחדר מחשב אישי. הבעיה היא קו למכשיר טלפון, שכן יש מחסור בקווי טלפון, ולכן היה על ג'רי לחלוק קו משותף עם מדור ההדרכה והתמיכה הטכנית. יוסף סיים את השיחה ביניהם באומרו שאם תהיינה בעיות נוספות, יוכל ג'רי לפנות לסגנו. שיחה זו הייתה השיחה הראשונה והאחרונה שניהלו השניים. 

   ג'רי פנה לסגן ע"מ להשלים את סדרי קליטתו. הסגן, סא"ל דניאל הר נוף, היה למעשה קצין מודיעין ממערך מודיעין השדה. לאחר שנפצע במלחמת יום הכיפורים הוא היה זקוק לשיקום ממושך, וקיבל למעשה את התפקיד שהיה מיועד לג'רי. בהצבתו של ג'רי ביחידתו הוא ראה איום קיומי עליו, שכן ג'רי, שצמח במחלקת המחקר באמ"ן היטיב להכיר את צרכיה, שלא לדבר על השכלתו הרחבה בנושא המחשוב, לעומת הידע האפסי של סא"ל דניאל בנושא. לכן, מייד כשנודע לו על הגעתו של ג'רי, הוא החליט להכשילו ולסלקו במהירות האפשרית. עם כניסתו של ג'רי לחדרו, הוא הסביר לו, שביחידה זורם מידע מודיעיני רב ורגיש, ולכן נושא ביטחון המידע עומד בראש סולם מעייניו. הוא הבהיר לג'רי, שחל עליו איסור חמור להסתובב בחדרי היחידה, ולמעשה פרט לכוך שהוקצה לו, אין לו מה לחפש בשום חדר אחר. לאחר מכן הוא אמר את משפט המפתח: אתה לא דוחף את אפך למה שמתרחש ביחידה, ואני לא מתערב בפרויקט שלך. אבל דע לך שאין באפשרותי לסייע לך. כך לאחר כמה סידורים מנהלתיים הוא פטר את ג'רי לדרכו.

    ג'רי בחוכמתו הבין, שעם הרוח הלעומתית ששידרו מפקד היחידה וסגנו אין לו כל סיכוי להצליח במשימה שהוטלה עליו. הוא החליט להיכנע ולהשתחרר ממנה. הוא החל בכתיבת תזכיר ארוך ומנומק, המפרט את כל המכשולים הקיימים בדרך להגשמת הרעיון של שימור מידע ושליפת צילומים מהמחשב. יש לזכור כי השנה בה קרו הדברים היא שנת 1975. כל נושא המחשוב בארץ ובעולם היה בחיתוליו, כך שג'רי לא התקשה להצביע על הגורמים שאינם מאפשרים בעת הזאת לבצע את המשימה, החל מבעיות חומרה של אחסון פרטי מידע צילומי, הגוזל משאבי זיכרון רבים, וכלה בהיעדר תוכנה המסוגלת לאתר פרטים שאין להם מיקום מדויק במרחב (למרבית צילומי הקרקע אין זיהוי מדויק של עמדת הצלם, ואין פירוט לאיזה כיוון הופנתה המצלמה). ג'רי לא הזדרז בכתיבת התזכיר ואף אחד גם לא האיץ בו. כדי שהתזכיר יהיה אמין, הוא החל במסע ללימוד הידע הקיים בארץ בנושא סריקת צילומים, אגירתם במחשב ושליפתם המהירה בעת הצורך. הוא החל בסדרת פגישות עם אנשי הטכניון, ומשם באופן שיטתי סרק את הגופים היכולים לסייע לו, כגון יחידת ההאזנה המרכזית, שאת חלק ממהנדסיה הכיר עוד מתקופת שירותו בענף מצרים. במסעו הגיע ג'רי לגופים שונים במערכת הביטחון, והוא לא פסח אף על חברות מחשוב אזרחיות כמו אי. בי. אם. שיש להם נציגות בארץ. לאחר שהיה בידו חומר רב, המצביע על חוסר ההיתכנות של פרויקט "שימור ושליפת מידע צילומי מהמחשב", כתב על כך תזכיר מפורט עם אסמכתאות לרוב, כמקובל באקדמיה, אך הוא החליט שלא להגיש את התזכיר עד שתהיה בידו הצעת תפקיד רצינית. ואכן, הצעה שכזו הגיעה ממפקד יחידת ההאזנה המרכזית, שבה נושא המחשוב הקדים את אמ"ן מחקר בשנות דור. 

    לאחר שנרקמה העסקתו, הוא הגיש את תזכיר חוסר ההיתכנות, ובכך הוא סיים את הפרויקט שהוטל עליו. במקביל דרש מפקד יחידת האזנה את שיבוצו ליחידתו, וזאת ללא התניות של מעבר פו"ם ו"שאר ירקות". מאז, ואולי עד היום, ג'רי משרת ביחידת ההאזנה המרכזית, ועוסק בפרויקטים כל כך סודיים, שאסור לספר עליהם אפילו ברמז. אנו נאחל לג'רי שיצליח בתפקידו. אולי עתה, כשג'רי עוסק בתחומים האינטלקטואליים המעניינים אותו, הוא יכול להמריא ולממש את הפוטנציאל הטמון בו, ולהביא תועלת לצה"ל. 

[1]. בשנת 1960 העביר צבא מצרים חלק ניכר מצבאו שהיה ערוך ממערב לתעלה וערך את כוחותיו סמוך לגבול ישראל וחיל המודיעין הופתע לגלות זאת רק כשהכוחות המצריים סיימו את היערכותם.

[2]. אני מנוע מלפרט את שם היחידה ושמו המלא של הקצין, כי גם בסיפור דמיוני כמו סיפורנו, עדיין יש יחידות שאסור להזכיר את שמן אפילו במשל...

[3]. מערך הביצורים של צה"ל בחזית התעלה לפני מלחמת יום הכיפורים כלל שורה של מוצבים על שפת תעלת סואץ. במרחק של כ־10 ק"מ ממזרח לתעלה היה קו של מוצבים גדולים יותר, שנועדו לשמש כקו הגנה שני וכבסיס ליציאה להתקפות נגד. בתעוזים היו גם בונקרים ששימשו כמחסה לחיילים בעת הפגזות.

[4]. משקפת בעלת אורך מוקד של 1.2 מטר וביכולת הגדלה של עד פי 20. משקפות מסוג זה שימשו שנים רבות את מערך מודיעין השדה בצה"ל)

[5]. כאשר בחיל המודיעין אומרים "היחידה" מתכוונים תמיד לסיירת מטכ"ל האגדית, שעצם הזכרת שמה אמור להביע באוזני השומע כי עליו לעבור לדום ולא לחקור במופלא ממנו.