ראיון מוסרט בערוץ "באים אל הפרופסורים"

מר אלכס צייטלין מראיין את אלי דקל דליצקי

א' בניסן ה'תש"ד 09.04.2024

מר אלכס צייטלין, מנהלו של ערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים", משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים מתכננת מתקפת פתע על ישראל. בשיחה מובאים הגורמים שעלולים להביא את מצרים לתקוף את ישראל ומנותחים דרכי הפעולה לביצוע המתקפה.

פרטים נוספים על המתרחש במצרים ועל התעצמות צבא מצרים תוכלו למצוא באתר זה 

תמלול מעובד

צייטלין: טוב חברים, אני שמח מאוד לראות היום את אלי דקל המומחה שלנו מאמ"ן, לשעבר בזירה המצרית, איש מודיעין הקרקע והתשתיות. תמיד, בכל השיחות שלי בערוצי [היוטיוב] ברוסית, אני עכשיו מזכיר שזה האיש שחזה את המתקפה הרוסית על אוקראינה על פי צילומי לוויין ומניתוח מודיעין הקרקע

ובכן התכנסנו היום בשביל לדבר על האיום המצרי וכיצד יכולה להיראות מלחמה מול מצרים. אז אולי לפני שאנחנו צוללים לתרחישים אפשריים של המלחמה, לתסריטים של המלחמה כזאת, אולי תוכל בכמה משפטים להסביר בקצרה מהו האיום ומהו בכלל הגודל של צבא מצרים.

אנחנו עשינו את זה בסרטונים, אז מי שרוצה להתעמק יכול גם לראות סרטונים שכבר עשינו.

דקל: אוקיי, הצבא המצרי כולל היום 16 דיביזיות. לשם הפשטה דיביזיה - זה אוגדה למען. האמת דיביזיה מצרית גדולה הרבה יותר מאוגדה ישראלית. השוני המרכזי הוא שבאוגדה ישראלית יש גדוד נ"מ יחיד ובדיביזיה מצרית יש כמה גדודים. אבל זה לא רק זה, בדיביזיה המצרית יש גם הרבה יותר ארטילריה.

לא משנה, שיהיה פשוט, בצבא המצרי יש 16 דיביזיות. מתוכם: שלוש דיביזיות חי"ר קל המשמשות להבטחת המשטר (אמנם לא נראה אותם במלחמה איתנו, אבל הן משחררות את כל יתר הצבא למלחמה נגדנו). שלושת הדיביזיות הקלות תשארנה סביב קהיר לאבטח את המשטר.

13 הדיביזיות הנותרות: ארבע הם משוריינות ותשע הם ממוכנות. זה באופן גס כוחות היבשה.  אבל! יש כאן אבל גדול מאוד. הצבא מצרי יש לו שתי חריגים: א' בתחום כוחות היבשה יש לו הרבה מאוד כוחות עצמאים, כל מיני חטיבות עצמאיות, חטיבות צנחנים, חטיבות כוחות מיוחדים. אני לא רוצה להלאות את המאזינים, אלא אם כן אתה תרצה אז יש לי את כל הרשימה.

אם רוצים, מכל הכוחות העצמאיים אפשר לעשות עוד שתי דיביזיות בקלות. כך שצריך לראות את צבא היבשה בסדר כוחות שלמעשה מונה 15 דיביזיות [בדרג המסתער].

בנוסף לכוחות היבשה יש בצבא מצרים חיל אוויר גדול מאוד, ויש לו חיל ים שנמצא במקום השישי בגודלו בעולם. [זו אמירה שגויה. חיל הים המצרי מדורג במקום השמיני].

כמה מילים על חיל הים. חיל הים המצרי מתעצם מאוד בשנים האחרונות, כמו רוב הצבא המצרי. אבל ההתעצמות שלו היא שוברת שיאים, אפשר להגיד. היום, לרשות חיל הים המצרי עומדים בערך 50 נמלים. הרעיון הוא, שכל נמל אזרחי הוא טוב גם לצי. הפוך, זה לא עובד! כלומר נמל של צי לא טוב למסחר, בגלל שאין בו מנופים וכן הלאה. הצבא המצרי מ־2010, בערך הכפיל את בסיסי הים הצי שלו. היה לו עד אז עשרה בסיסי ים והיום יש לו 18. זה כמעט "דאבל", מה שמאפיין, בנוסף למספר הרב של הבסיסים הימיים שהוא בנה, הוא בנה בסיס ימי גדול במערב מצרים, קרוב לגבול עם לוב. במקביל הוא בונה נמל, כנראה אזרחי, היכול לשמש את הצבא באל־עריש שזה קרוב אלינו.

עכשיו לגבי סדר הכוחות [סד"כ] של כוחות היבשה בצבא מצרים. בצבא סדיר יש לפחות 3,100 טנקים ויש לפחות עוד 1,300 טנקים במחסנים. כלומר הסד"כ של צבא מצרים כולל מינימום של  4,400 טנקים. אני לא סופר את [הטנקים] ביחידות העצמאיות שחלקם מפוזרות במצרים ולא השתתפו במלחמה. יש להם כמובן תותחים לרוב, וזה אופייני לצבא המצרי מאז ומתמיד. כמו כן בצבא מצרים יש חיל אוויר גדול עם עשרות רבות של בסיסי תעופה – דבר שמאוד מקשה לפגוע בחיל האוויר המצרי [או לחזור על הפטנט של מלחמת ששת הימים כשפגענו בשדות התעופה].

עכשיו, אני בשיחה שהייתה לנו לפני שבועיים, הייתה לי טעות וזה הזמן לתקן אותה. אני גם תיקנתי אותה מיד בקובץ התגובות של המאזינים. ובכן, אני אמרתי שהצבא המצרי בשנה האחרונה פועל בשתי פעולות שמדאיגות אותי. האחת שהוא הוסיף לצבא הסדיר עוד 700 טנקים, ומזה אני לא חוזר בי, זאת לא הייתה טעות. עד כמה שאני יודע גידול של 30% בצבא בכוחות המשוריינים הסדירים וזה כמובן מעורר תמיהה, למה בשנה האחרונה או בשנתיים האחרונות הם עושים זאת?

הדבר השני שאמרתי - זאת הייתה טעות! אני אמרתי שבסיני החליפו את הטנקים מפטון לאברהמס, זה לא נכון. אני בדקתי את עצמי שוב, והתברר לי שזאת טעות. אז זו הזדמנות עוד פעם לחזור לציבור ולהגיד, שמה שאמרתי לפני חודשיים על החלפת הטנקים בסיני, איננו נכון.

עכשיו כל החייל הגדול הזה, מה הוא יכול לעשות? עד לפני שנתיים סברתי שהכי סביר שמה שהוא יעשה זה מה שנקרא "רותם". "רותם" זה מבצע או שם קוד שלנו. במבצע זה, צבא מצרים ב-1960 נערך במפתיע בסיני בניגוד להסכמות אחרי מלחמת קדש [1965]. למעשה, גם ששת הימים היה סוג של "רותם" פתאום [צבא מצרים מילא את סיני בצבא]. אלא שאנחנו ב-1967, אנחנו יזמנו ותקפנו אותו. על פי רעיון זה, מצרים מתכננת לחזור ולבצע זאת, ועד שאנחנו נתעשת, אנחנו נמצא  שש דיביזיות מצריות ערוכות על קו הגבול בין רפיח לאילת. עם העוצמה הזאת מצרים תכפה עלינו הסדרים שאנו אולי לא רוצים בהם.

ה"בונבון", או ההישג הגדול של מלחמת יום כיפור, היה שלכאורה אנחנו השגנו את פירוז סיני. [עכשיו] אין יותר פירוז סיני! לא נשאר פירור מהסכמות של הסכם השלום בנושא פירוז סיני.

[צבא מצרים), במיוחד בשנים האחרונות הוא הגדיל את כמות הגשרים והמעברים על תעלת סואץ משישה גשרים ל־60. מבין הגשרים האלה, יש כאן עכשיו חידוש ממש של הימים האחרונים,  המצרים] בקרוב עומדים לחנוך את גשר פירדן. גשר פירדן הוא גשר לרכבת. [כמות הטנקים שרכבת יכולה להעביר [רכבת עם מסילה כפולה], שום גשר ושום מנהרה לא יכולה לדמות ולשבות לכך. במלחמות העבר, ב"קדש" 1956 ובששת הימים, רוב תעבורת הטנקים לסיני, הייתה ברכבת. עכשיו הם עומדים לסיים את בניית גשר את גשר הרכבת ובם מבצעים נסיעות ניסיון לבחון אם אין תקלות או משהו כזה. [מערכת הגשרים והמנהרות בתעלת סואץ] מאפשרת לצבא המצרי להכניס תוך יממה עוד שש דיוויזיות לסיני, כשבסיני יש כיום, פחות או יותר שלוש דיוויזיות. כך שבסיני יהיו תשע דיוויזיות בסך הכול.

אני, עד לפני שנתיים סברתי שמה צבא מצרים מתכנן לעשות זה לקחת שש דיביזיות [מהגדה המערבית של התעלה] להכניס אותם במהירות לסיני ולהיערך לאורך גבול ישראל מצרים.

מבין הדיביזיות אני רוצה לציין את דיביזיית הנחתים. לצבא מצרים יש באלכסנדריה מחנה של דיוויזיה ממוכנת רגילה, המתאמת גם כדיביזיה להנחתה מהים. בסד"כ של חיל הים המצרי יש 36 נחתות, שזה פחות או יותר, לקחת את כל הדיביזיה הזו ולהנחית אותה באיזשהו מקום שרוצים. לכאורה הם יכולים לנחות בכל מקום בגלובוס. מה שמעניין במחנה הזה של הדיוויזיה הוא שפני ארבע שנים או משהו כזה, המחנה עבר מתיחת פנים והוסיפו בו כל מיני מתקני רווחה לחיילים. בין הדברים שנוספו במחנה היה שולחן חול ענק שרואים אותו גם מהאוויר. שולחן חול בונים על מנת לאפשר לקצונה להתאמן על מילוי משימות הדיביזיה בצורה חזותית. מה שמפליא  ששולחן החול אינו של גזרת הלחימה האפשרית בלוב או מפרץ אסיכנדרון בטורקיה, שולחן החול הוא של סיני ודרום ישראל. שולחן החול מעיד על כך שהמשימה העיקרית של הדיביזיה היא לנחות ברצועת עזה או בדרום ישראל. הקמת שולחן חול של סיני בתוך מחנה של דיביזיה הערוכה באלכסנדריה הינה בניגוד להערכות של אנשי מודיעין שסברו שתפקידה השל הדיביזיה הוא לקחת חלק ממערכה אפשרית מול לוב. מניתוח פרסומים גלויים עולה שצבא מצרים מקדיש אימונים רבים להנחתת כוחות מהים בסיוע רב של מסוקים ומטוסים.

[ניתוח דרכי הפעולה האפשריות של הדיביזיה המונחתת: דפ"א א' הנחתת הדיביזיה ברצועת עזה. בדרך זו, צבא מצרים זוכה ביתרון של קידום של כ־50 קילומטר לעבר מרכז ישראל, כאשר מבחינה בינלאומית ניתן לפרש צעד זה כצעד להגנת תושבי רצועת עזה. דפ"א ב' היא הנחתת הדיביזיה בדרום ישראל – מהלך שכזה העלול לסכן את המרכזים האסטרטגיים של ישראל].

עברו שנתיים מאז שפרצה מלחמת רוסיה-אוקראינה. אני למדתי ממלחמה זו שארצות הברית היא משענת קנה רצוץ. עד שהיא עזרה איכשהוא לאוקראינה, אז הצבא הסדיר של אוקראינה למעשה הושמד. וגם כיום, שנתיים  מפרוץ המלחמה ארה"ב לא הצליחה להחזיר לאוקרינה את השטחים שנכבשו על ידי רוסיה. אני גם זוכר איך ארצות הברית התנהלה כאשר סדאם חוסין כבש את כווית. לקח לאמריקאים חצי שנה לכבוש בחזרה כווית. עקב ההתנהלות הרופסת של ארצות הברית בסיוע לבנות בריתה אני חושש שזה יגביר את התיאבון המצרי לפעולות התקפיות לעבר ישראל. לא רק לבוא ולהיערך לאורך הגבול ולהגיד אני פה.

דרך אגב, אני לא אמרתי זאת מקודם, בין הדברים המיוחדים שיש בצבא זה שיש לו 1600 כלי הנדסה [כבדים] כגון שופלים, ובולדוזרים. כוח ההנדסי העצום הזה מאפשר לצבא מצרים להתבצר בקלות ובמהירות. להתחפר, לבנות בונקרים, ולשבת כך שחיל האוויר שלנו פחות יוכל לפגע בו.

כפי שאמרתי, אז כבר לפני שנתיים [התחלתי] לדבר על דפ"אות התקפיות. היום יש סיבות להגביר את החשש, אני גם אפרט למה אני חושב כך. זו לא רק משענת הקנה הרצוץ האמריקאית שהתגלתה במלחמת רוסיה אוקראינה. אלא יש עוד סיבות

אני רואה היום שתי דרכי פעולה אפשריות התקפיות:

האחת, פעולה בדרום, דרום הנגב מצפון לאילת. לחתוך את דרום הנגב מהצפון ללא כיבוש אילת.  כיבוש עיר זה דבר מסובך, ויכול לגרום הרבה אבדות, וממילא אם חותכים את אילת ממרכז הארץ, לעיר למעשה אין זכות קיום. יחסית, קל מאוד לעשות את זה מבחינה צבאית. אני מדבר על פעולה מצפון לאילת עד שדה התעופה עובדה. הפעולה כוללת  את כיבוש בית הספר לשריון, ומתקנים נוספים שיש באזור.

לדרך פעולה זו נותנת למצרים יתרון עצום, בכך שהיא מאפשרת להם לסכל את מזימת "השלום בין ישראל לסעודיה" שרוקמת ארצות הברית. [מבחינתו של סיסי] זו מזימה. מה המזימה? יתנו לפלסטינים את עזה, יהודה ושומרון, שתי מדינות לשני עמים זה בערך הרעיון, ובתמורה סעודיה תחתום על איזשהו הסכם עם ישראל. מה שמאיים על מצרים בהסכם זה הרעיון לפתוח קו סחר בין הודו לאשדוד, זה ה"בונבון". זאת אופציה שלדעתי לא תקום ולא תהיה למצרים. מבחינת מצרים הסכם בין ישראל לסעודיה, זה לא רק אובדן ההכנסות מתעלת סואץ, [כי הוא יוצר תחרות עצומה]. זה גם הכבוד המצרי. מצרים חולמת מאז הקמתה להיות המרכז של העולם הערבי, ואם הדבר הזה מתגשם ובאמת יש רכבת מהודו לאשדוד, וסעודיה היא המלכה של כל הסיפור, מצרים תהיה  מדינה זנוחה בצפון אפריקה. זה יכול להיות טריגר שלהם לפעול צבאית נגדנו. אני חושב מצרים ניצבת כעת בפני דילמה. הם לא יכולים לפעול נגד סעודיה בגלל שסעודיה משמנת אותם עם כסף, היא לא יכולה להגיד לסעודיה אל תעשי שלום עם ישראל. למצרים אין כוח השפעה על סעודיה, מי היא בכלל שהיא תגיד לסעודיה מה לעשות. הבעל הבית השני זה ארצות הברית. אז מצרים, עם כל הגדולה שלה, לא יכולה לכופף את אמריקה.

כל הרעיון הזה שכולם כולם שמחים בו, על השלום הזה עם סעודיה. לדעתי מבחינת מצרים זה מעשה, שאני לא יודע אם להגדיר אותו ייהרג ואל יעבור, אבל ל[דעתי מצרים תעשה] מאמצים רבים כדי לסכל אותו. זה לא טוב למצרים שהיא תאבד חלק מההכנסות מתעלת סואץ.

מהלך מצרי לכיבוש דרום הנגב משרת [את השאיפה המצרית לטרפוד ההסכם בין ישראל לסעודיה, ופותח בפני מצרים אפיקי סחר חדשים בין אפריקה לאסיה].

דפ"א א' היא לדעתי הסבירה, משום שהיא ניתנת ביצוע עם מעט כוחות. רוחב הגזרה בינינו לירדן באזור זה מגיע לכ־15 קילומטר.

דפ"א ב' יותר גדולה. הכוונה היא לפרוץ למרכז הנגב באיזור צאלים ולנוע לכיוון דימונה. [המשמעות] חיתוך מדינת ישראל מדרום באר שבע. הנכסים הצבאיים כמובן הרבה יותר גדולים. החשש שהעולם לא יבלע את המהלך הזה [שמשמעותו איום קיומי על מדינת ישראל].

[באשר לדרכי הפעולה ההתקפיות של מצרים] אני מבקש לחזור לדברים שאמרתי [בערוץ זה] לפני כחודשיים. שני דברים: א' הגידול הלא מוסבר, ממש לא מובן, מה פתאום עכשיו הם מגדילים את הסד"כ המשוריין ב־30%, מה קרה? והדבר השני שבשנה האחרונה הם בונים מנהרות גדולות בסיני, שלדעתי ישמשו לטילי קרקע-אוויר, כלומר להגן על הכוחות המצריים בסיני לא רק עם הנ"מ האורגני שיש לכוחות (ויש המון, כפי שאמרתי, בכל דיוויזיה מצרית יש חמישה גדודי נ"מ). [אני מעריך] שהמנהרות תשמשנה את מערך ההגנה הארצי. כלומר טילים כגון s -300 ואולי הם קיבלו גם s-400 או דברים שכאלה. כדי להגן על הטילים האלה, או על המחסנים של הטילים, אני מוצא [בסיני]  30 מנהרות ענק. כשאני אומר מנהרות ענק, אני מתכוון למנהרות שקוטר כניסה 7-8 מטר ועומק משוער של 40 מטר.

ההסברים האלה ש[מניתי] הם צבאיים, ואני דיברתי עליהם בעבר. בנוסף, יש סדרה של דברים שקורים בתוך מצרים, שעלולים לדחוף את סיסי לאיזשהו למהלך לא מחושב. העם המצרי נמצא היום בתהליך של התפקחות מהחלום של "סיסי המושיע". כשסיסי תפס את השלטון הוא היה נמרץ מאוד ועשה כל מיני פרויקטים. המצרים התחילו לחלום שהנה גמרנו עם הנשיא המנומנם מובארק, שלא עושה הרבה למען מצרים, וכל הזמן מטפל באירופה בכל מיני מחלות [וביתר הזמן] נמצא בשארם, ובכלל מי רואה אותו [בקהיר]?

פתאום, בא נשיא שממש עובד כמעט 24/7 משקיע ובונה ועושה. עכשיו יש התפקחות גדולה מכל הפרויקטים שלו, כמעט כולם או מדשדשים או כישלון מוחלט. [המיזם הכושל] הראשון זה תעלת סואץ החדשה. אלמלא המלחמה ברוסיה זה היה הפסד מהקרן, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה וניתוק אירופה ממשאבי הדלק הרוסיים, קצת יש פריחה בהכנסות מתעלת סואץ, אפילו קצת רווח. אבל בסך הכל העסק הזה שנקרא תעלת סואץ החדשה, שהיה אמור להיגמר תוך שנה, אז עד היום עוד עובדים עליו. כמובן שפיגור [בהשלמת העבודה] עולה כסף.

כשסיסי עלה לשלטון יצא בפרויקט ענק של שמונה חוות ענק לגידול ירקות ליצוא. העסק הזה מתמוטט והולך, חווה אחת פורקה לגמרי, ובאחרים כל הניילונים [של החממות] או רוב הניילונים מתבדרים ברוח.

הוא יצא גם במיזם ענק של גידול דגים ושרצים (המוסלמים שומרים על כשרות מבחינת לא לאכול חזיר אבל הם אוכלים שרצים, כל מיני שרימפסים וכל מיני כאלה. הרעיון היה לבנות שני חוות ענק לגידול דגים ושרצים. כנראה העסק הזה לא מצליח.

היה לו עוד איזה רעיון גאוני, לאסוף את כל הנגרים. [הרעיון] שכל נגר שיש לו איזה נגריה באלכסנדריה [יבוא לעיר הנגרים] להביא את הכל למקום אחד. שמה יהיו  מחסני הקרשים שמה יהיו מהנדסים, ויהיה [שדרוג] של הענף. מה לעשות ,וזה לא עובד להביא את כל הנגרים לדמייט, והעיר הזו לפי מקורות מצרים לא מתרוממת.

סיסי חלם על עיר בירה חדשה. חלקים רבים בעיר נבנו אבל עדיין אין בה חתולים! הוא בונה אותה כבר שמונה שנים ואין אף תושב. ריק, חוץ מהפועלים. בתקשורת המצרית וגם העולמית מדברים על זה שזה פרויקט שכנראה זריקה לפח של מיליארדי דולרים - זה לא ממריא.

הוא בנה עיר חדשה איסמעיליה בסיני. גם זה לא ממריא

בקיצור העסק לא עובד, העם מרגיש שהמנהיג הזה קצת חולמני מדי, שלא להגיד פנטזיונר, שלא להגיד שהולך בגדולות. כל זה יכול להביא אותו להחלטות לא מבוססות. כרגע מה שהוא עושה זה הוא הגדיל את השב"כ ב־100% - "דבל"! דבל בשנתיים, הוא הגדיל את השב"כ לאבטח את הראש שלו והגדיל ב־300%  את בתי הסוהר. זה נכון  שאפשר לחיות על כידונים הרבה שנים. אבל זה קשה, וזה יכול להביא אותו לקבלת החלטות לא שקולות

צייטלין: זהו, זה מה שאני רואה מבחינת האפשרויות שלו. כן עכשיו בצד שלנו אין לנו כוחות שיכולים לעצור כנראה כניסה כזאת של צבא המצרי [לסיני]. יש לנו אוגדה אחת מינוס שיושבת בדרך קבע על כל השטח מאילת עד רפיח, כן שהיא יכולה בגדול לאבטח את הגבול [בבט"ש], אבל היא לא יכולה להדוף צבא מצרי

דקל: אני מציע לא התעסק עם צה"ל. אני לא עוקב אחרי צה"ל, אבל אני יודע מניסיון שלי של שרות בצה"ל, כשבצה"ל אומרים אוגדה, באופן מעשי זה לא תמיד אוגדה. זה יכול להיות: חצי, שליש ורבע. [משום] שזה איננו וזה לא קיים ואת זה צריך להשלים. כשאני אומר אוגדה מצרית, אני רואה מסדרים שלהם, אם [התקן בגדוד הוא 41 טנקים, אז בפועל יש 41 טנקים בגדוד].

הרעיון הוא לעשות את זה [מעבר הכוחות לסיני] תוך יממה, תוך יממה! הם לוקחים את שלושת הדיביזיות שיש בסיני ממילא ומביאים עוד שש דיביזיות מהצד השני [של תעלת סואץ]. הם נעזרים בגשר הרכבת וב־60 גשרים שלהם, ועד שאתה מתעשת, אילת מנותקת.  או כפי שאמרתי הדפ"א של "רותם.

צייטלין: זה היה ברור, ברור. עכשיו מבחנת המוכנות של הצבא המצרי, לא רק המספרים ומספר חיילים היחידות וכדומה, אתה חושב שיש להם מוכנות קרבית גבוהה? מה הכושר הקרבי שלהם?

דקל: לא, כאן יש בעיות. אמנם זה צבא סדיר שאין לו בעיה של [השלמות מילואים] אבל הצבא היום עסוק בכל מיני פרויקטים אזרחיים, למשל: כל החוות האלה לגידול ירקות. כמעט כל דיוויזיה קיבלה חווה. זו מגדלת מלפפונים וזו מגדלת עגבניות, כל מיני דברים שכאלה. במילים אחרות הצבא לא עסוק ב־100% מזמנו באימונים וגם עסוק בעזרה בכל מיני פרויקטים שיש לנשיא, מה שבא לו באותו שבוע. זה יכול להתחלף, התחילו עם החוות לגידול מלפפונים וירקות, ועכשיו הרסו את זה, והם עובדים על פיתוח החקלאות. לנשיא יש עכשיו שיגעון חדש. הרעיון שלו שמצרים תהיה אסם התבואה של אירופה. אסם התבואה לא פחות! היום מצרים את רוב החיטה היא קונה מבחוץ, הנשיא הולך להכפיל את הדלתא. כל הבכיות של מצרים בתקשורת שאין מים, והסכר באתיופיה לקח את המים, למרות זאת הוא הולך להכפיל את הדלתא. להכפיל זה כמובן קצת מוגזם, מדובר הפרחת אדמות מדבר בהיקף של 20 מיליון דונם, זה פי שלוש מכל השטחים המעובדים של ארץ ישראל. הצבא, אני מניח שעוזר בזה, כלומר כל מיני פרויקטים. לכן אני מניח שלצבא יש לו חיים כפולים, מצד אחד הוא מתאמן ואנחנו רואים את האימונים שלו וכן הלאה. מצד שני הוא מגויס הרבה ל נקרא לזה להגשמת מיזמי פיתוח של הנשיא. אני לא יודע להגיד לך עד כמה זה פוגע, אבל בוודאי הזמן של החיילים לא מוקדש 100% לצבא

צייטלין: ועוד שאלה לגבי חיל אוויר. חיל אוויר הוא מאוד גדול, זה מבחינת המספרים הוא עצום. כן, אנחנו מדברים אלפים שם כן, במונחים כאלה, אבל מה מבחינת הכושר שלו להתמודד עם חיל האוויר הישראלי? הרי אתה יודע גודל זה לא הכל, מספר המטוסים זה גם לא הכל,

דקל: תראה, הוא משתדל לגוון מאוד את הרכש שלו. הוא לא יהיה במצב שיש איזה שליט בארצות הברית שיסגור לו את הברז, ואז הוא עומד עם הלשון בחוץ. ולכן, חיל האוויר המצרי בנוי מהמטוסים אמריקאים כמונו. אמנם אין לו את ה־f 35, אבל יש לו f 35 רוסי מקביל. עכשיו, אני לא יודע להגיד כמה זה באמת מקביל, אבל יש [בחיל האוור המצרי] מטוסים רוסיים הכי חדישים שיש, וכן הוא רכש 24 מטוסי רפאל [מצרפת] ועכשיו הוא הולך להכפיל את זה ל-48.

גם אם האיכות של [חיל האוויר המצרי] קצת ירודה לעומת חיל האוויר שלנו בעיקר בנושא חימוש כנראה,

דרך אגב, לא יודע מה הוא מסתיר. ביום כיפור לתדהמת כולם, מי שהיה הצבא הכי מודרני במזרח התיכון זה לא היה צה"ל שמתהדר בחדשנות שלו, מי שהיה חדשני מבחינת אמצעי לחימה ביום כיפור זה היה צבא מצרים! היה לו אז את [טילי הנ.ט סאגר] שלנו לא היה. היו לו טילי נ"מ שלנו היה מעט מאוד. והיו לו טילי שיוט "שגר ושכח" ולנו לא היה אין דבר כזה. פעם עשינו שיחה על הדברים האלה, מי שירצה יחפש בארכיון. כיום אני לא יודע מה הוא מסתיר בשרוול שלו, אבל מה שאני כן יודע מהמלחמה של החצי השנה האחרונה בעזה, שלצה"ל כנראה אין מה להסתיר בשרוול.

אני לא יודע מה סיסי מסתיר, בדבר אחד אין ספק יש לו לפחות 2,000 טילי קרקע־קרקע. אני לא אני לא יודע מה יש לצה"ל, והאם לצה"ל יש 2,000 טילי קרקע־קרקע

[למצרים] יש 100 סוללות טילי קרקע אוויר, אני לא בטוח שלצה"ל  יש [כמות שכזו].

צייטלין: לצה"ל אין הרבה נ"מ, זה ידוע בסדר, יש לנו נ"מ מאוד מוגבל אבל בסדר.

בוא עוד משהו שהכי מדאיג אותי בכל הסיפור הזה, זה חיל הים המצרי. כן, שפה יש לו באמת יתרון, אני לא יודע אפילו אם זה יתרון [זה מונח נכון], יש לו שליטה מוחלטת. שליטה מוחלטת, כן, אין לנו שום יכולת לענות לחיל הים המצרי, כי חיל הים שלנו באמת קטן לעומת חיל הים המצרי הוא לא קיים. כן, אז השאלה פה הוא למעשה [האם המצרים] יצליחו לבודד אותנו מבחינה ימית, כן להטיל עלינו סוג של מצור?

דקל: זה מה שהוא בונה! זו המטרה שלהם. הוא בונה את עצמו [לחזור ולהצליח יותר ממה שהוא הכין את עצמו ביום כיפור. כבר אז הוא הצליח בים סוף למנוע אספקת הדלק למדינת ישראל למשך חודשים. הוא סגל לנו את מיצרי באב אל מנדב. הוא ניסה לעשות אותו דבר כבר ביום כיפור [גם בים התיכון] באזור כרתים, כלומר רחוק מחיל האוויר שלנו שעוצמתו ידועה. הם העדיפו לפעול רחוק שאז המטוסים שלנו פחות יעילים.

חיל הים המצרי מצהיר כיום בגלוי ואומר שהיעד המרכזי שלו הוא: א' לחסום את השיט אלינו ו־ב' להגן על שדות הנפט והגז. לגבי שדות הנפט והגז שלו, לדעתי אין לו סיבה להשקיע כוח, בגלל שאין לו כמעט שדות נפט גז פעילים ששווה להגן עליהם. זה נכון שמצרים טוענת שיש לה עתודות נפט בקרקעית של הים שלא לא מפיקים אותם. אז בשל לשמור על משהו שנמצא בעומק 1000 מטר מתחת לים, לא צריך חיל ים. בפועל, אנחנו מספקים גז למצרים, ולא היינו נותנים להם  גז, היה עכשיו חושך בקהיר. גם עכשיו כבר יש חושך חלקי ברחובות בעיר, עקב מחסור בגז ועקב רצון לזכות בדולרים [על יצוא הגז] אין תאורה רצופה בשעות הלילה בקהיר.

אז אין לו גז, והרעיון שלו שהוא עבד עליו, הוא בנה את הנמל  ממערב אלכסנדריה, או ליתר דיוק במערב מצרים ליד הגבול עם לוב. אין שום סיבה הגיונית לבניית הנמל זה מאשר לפעול רחוק מחיל האוויר [הישראלי] ולחסום לנו את נתיבי השיט. אותו דבר הוא יכול לעשות דרך אגב עם טילים שלו, יש לו טילי חוף ים כמו [שהמחבלים] השתמשו במלחמת לבנון השנייה ופגעו לנו באוניית הדגל של חיל הים שלנו. שכחתי את השם של הטיל.

צייטלין: זה טיל יאחונט

דקל: כן, יאחונט משהו כזה. גם היום מאיפה שהוא יושב כרגע באל־עריש, הוא סוגר לנו את נמל אשדוד. אבל עדיין יש לנו את [נמל] חיפה. אבל אם הוא יעשה גם את המהלך של להנחית דיביזיית נחתים בעזה, לכאורה בכדי להגן על העזתים מפני ישראל, הוא עלול לסכן את הכניסות והיציאות גם לנמלים שלנו [וליעדים אסטרטגיים נוספים].

בוודאי [פעולה שלו] במערב ובמרכז הים התיכון מאזורי כרתים משם הוא יכול לפעול. פעולה כזו עלולה לאיים על המלאים שלנו, לא רק בתחמושת ודלק, אלא גם במזון, כל המלאים שלנו

צייטלין: כן, [אתה] מראה ממש תמונה של איום אסטרטגי. אנו כל הזמן מעלים את זה, וזה מאוד חשוב לדעתי, כי אני לא בטוח שמקשיבים לך אנשים מבינים את הגודל האיום המצרי שקיים ממש לידינו. עוד פעם, התממש לא התממש זה כבר שאלה גיאופוליטית, אבל אני חושב שהטיעונים שלך יש בהחלט [מקום לדאגה] וצריך לקחת בחשבון. איך הוא יגיב להסדרים עם סעודיה אם יהיו כאלו? אחרי השביעי באוקטובר אנחנו צריכים להתייחס ליכולות. יש פה יכולות עצומות! שאין לנו לדעתי לתת להם תשובה צבאית.

דקל: ברשותך, אני הייתי מתקן את [הנוסחה]. אם נגיד יכולות, אז אנחנו צריכים לבנות את עצמנו מול אפשרות של איטליה תכבוש אותנו, זה סיסמה. אנחנו לא יכולים [את עצמנו מול יכולות]. [אני מציע נוסחה מדויקת יותר], הקונץ בנוסחה המדויקת זה "יכולות ביחס להכשרות תשתיות בשטח" אם אתה לוקח את המרכיב של היכולות כבר שדיברנו עליו ורואה שרוב המשאבים שלו בתשתיות הם בסיני הוא לא בונה שום תשתיות לעשות משהוא רע לאתיופיה עם הסכר שלה, כלום, שום דבר אין בדרום. גם כל הסיפורים על המריבות שלו עם לוב, בפועל לא נוספה אף פלוגה בגבול עם לוב. אבל בסיני עוד מנהרות ועוד בונקרים ועוד גשרים ועוד במוצב מכ"ם ושלושה שדות תעופה, ו־140 מיליון ליטר דלק של צבא מצרים תת קרקעי.

כלומר הנוסחה האמיתית זה "יכולות בשילוב תשתיות". וזה מה שקורה [בסיני] יש בניה מואצת של תשתיות בסיני, סלילת הצירים שמוליכים מתעלת סואץ לעבר ה"קו הירוק". סיסי, כבר מיום עלותו לשלטון, דבר ראשון שהוא עשה היה להפוך אותו לאוטוסטרדה. הוא סלל את האוטוסטרדה הראשונה מאיסמעיליה, דרך רפידים, עבור דרך ג'בל ליבני לעבר קציעות. [אילו הוא היה דואג לפיתוח סיני] האוטוסטרדה הייתה צריכה להסתיים באל־עריש בירת סיני. אבל [סיסי] בחר לסיים את האוטוסטרדה בקציימה, כלומר באופציה שאני קורא לה דפ"א ב' - ללכת לכיוון דימונה.

[אני מבקש להזכיר כי צבא מצרים הכפיל כמות את המובילי טנקים שלו. היה לו [לפני שתפס את השילטון] 990 מובילים, עכשיו יש לו יותר מ־1,840 מובילי טנקים.

כפי שאמרתי בתחילת השיחה, גשר הרכבת החדש שעומד להיחנך בפירדאן, זה שינוי מצב אסטרטגי, זה יכולת להעביר טנקים אספקה ביכולות של רכבת שזה עולה פי כמה על מה שיש במשאיות, שצריכות לנסוע עם רווחים. ברכבת אין מרחק, כל קרון קשור לשני. המרחק בין טנק לטנק 4 מטר או שישה מטר. זה מאפשר לנייד הרבה כוחות במהירות

צייטלין:  טוב אלי דקל, אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. אני מקווה שיגיעו לאוזניים הנכונות, ואולי גם לחץ ציבורי אם הוא יהיה, יחייב גם את מקבלי ההחלטות להתייחס באמת למה שקורה במצרים. תודה רבה לך.

חברים, אנא עשו לייק, סאבסקרייב, שר,  ואם אתם יכולים לקחת כמה דקות ולהיכנס לפטרון ולהפוך לפטרון של הערוץ, זה בהחלט יאפשר לי להמשיך ולהפיק תכנים כאלה.

תודה רבה לכם ועוד פעם תודה רבה אלי דקל