בניית ה"יעד המבוצר" - המטה החדש של מנהלת הביטחון הכללי בקהיר
בסוף שנת 2021 נחנך בצפון העיר קהיר החדשה (New Cairo City), המתחם החדש של מנהלת הביטחון הכללי בקהיר. המתחם נמצא כ־13 ק"מ דרומית מזרחית לשדה התעופה הבין־לאומי של קהיר, וכ־22 ק"מ מעיר הבירה החדשה של מצרים (עדיין ללא שם).
המייחד את המתקן החדש הוא מספר מגדלי השמירה הפזורים לאורך החומה המקיפה אותו. יש שם 14 מגדלי שמירה - מספר שאין לו אח ורע בהגנה על משרדים ממשלתיים ומפקדות צבאיות. למשל, מחנה המטה הכללי של צבא מצרים בקהיר, הכולל מבנים רבים ומשתרע על שטח הגדול פי חמישה ממטה מנהלת הביטחון הכללי, מוגן בסך הכול על ידי 12 מגדלי שמירה.
פרטים אחדים על המטה החדש
מדובר במבנה גדול בן חמש קומות המשתרע על שטח בנוי של 30,440 מ"ר. למבנה חמישה אגפים המקושרים ביניהם במסדרון מרכזי. להלן פירוט חלק מתכולת האגפים במקום (ראו צילום לעיל).
אגף א' – מושב המטה, אולם הכינוסים המרכזי.
אגף ב' – מנהל החקירות, כולל מחלקה לחקירת אלימות נגד נשים.
אגף ג' – המחלקה למעקב אחר ביצוע גזרי דין, המחלקה למידע ממוחשב והמחלקה לתכנון ומעקב.
אגף ד' – המנהל הכללי של משטרת החירום וחדר המבצעים של פעולות החירום.
אגף ה' – מגורי ה"שוטרים" המשרתים במקום.
המתקן מצויד בחידושים טכנולוגיים רבים המאפשרים לו לצפות ולשלוט על המתרחש במרחב. מקובל שבמתקנים כאלו יש חדרי מעצר ואף מתקני כליאה למשכי זמן ארוכים יותר.
סיכום
המיגון הבלתי שגרתי של מבנה משרדים ממשלתי הוא חלק מתהליך של מיגון עצמי לדעת של שלטון החש שסר חינו בקרב העם והוא נוקט צעדים חסרי תקדים כדי לשמר את השלטון. במסגרת צעדים חריגים אלו נבנים בתי כלא המוגנים על ידי מאות מגדלי שמירה, וסביב ארמונו החדש של הנשיא בעיר הבירה החדשה נבנה "הר עפר" להגנה.
להערכתי, המשטר נוקט אמצעי מיגון חריגים עקב ההערכה כי העם במצרים מתפכח מחלום "הנשיא המושיע" ורואה שחלק ניכר ממיזמי הפיתוח שיזם הנשיא החדש אינם עולים יפה כמצופה.
רקע היסטורי להבנת התמונה הכוללת
משטרים טוטליטריים הנשענים על כידונים של כוחות אבטחה, נוהגים מאז ומעולם להקיף עצמם בחומות ובכוחות אבטחה רבים. השלטון במצרים לדורותיו, למרות החזות הדמוקרטית לכאורה, אינו שונה מיתר השליטים הדואגים לשמר את שלטונם בחסות כוחות מיוחדים שתפקידם לאבטח את המשך השלטון של השליט ה"נבחר".
במצרים, עוד בתקופתו של הנשיא אנואר א־סאדאת (וקרוב לוודאי שהוא ירש זאת מהנשיא נאצר), היה קיים משרד ממשלתי רב־כוח בשם "המשרד לביטחון פנים". זהו גוף אזרחי השולט על המשטרה ה"רגילה" ועל רשת מסועפת של ארגונים שכל כולם נועדו לשמר את השלטון. השליטה של המשרד לביטחון פנים על הנעשה במדינה נעשית באמצעות מעין "פיקודים מרחביים" הפזורים בכל המחוזות של מצרים. בכול מחוז יש מעין מפקדה בשם "מנהלת הביטחון הכללי למחוז X". מפקדה כזו היא שילוב של הכוחות האלה: שב"כ, משטרה, פרקליטות ושירות בתי הסוהר. כלומר לגוף זה יש יכולות מודיעיניות וביכולתו לעצור ולחקור ולהשליך לכלא כל מי שנראה לו כחותר תחת השלטון. למשרדי הביטחון הכללי יש מעין צבא משלו בשם "אמן אל מרכזי". כוחות משטרה אלו עוסקים אך ורק בפיזור התקהלויות ובמניעת הפגנות נגד המשטר. עוד בימיו של הנשיא סאדאת מנה כוח זה מאות אלפי "שוטרים" שכל תפקידם בעולם היה לנפץ גולגולות.
כידוע, אמצעי הביטחון שנקט הנשיא סאדאת לא עמדו לו והוא נרצח. הנשיא מובארכ, יורשו של הנשיא סאדאת, הגדיל והעצים את כוחות ביטחון הפנים כך שרק הזכרת שמם עוררה חלחלה בקרב ההמון. בזכותם הוא הצליח לשרוד בשלטון במשך כ־30 שנה, עד שהופל במסגרת ימי הטלטלה האזורית. כמה חולמים בעולם נטו לכנות ימים אלו בשם השקרי "ימי האביב הערבי", עד שהתברר להם שהאביב הצמיח רק חרולים ומשטרים אפלים עוד יותר מקודמיהם.
הנשיא עבד אל פתח א־סיסי, שתפס את השלטון מידי הנשיא הנבחר מוחמד מורסי, החליט עם עלותו לשלטון שאין די בכוחות אבטחת המשטר שטיפח קודמו והוא מקים כוחות צבא ייעודיים, (הנקראים בפי "דיביזיות חי"ר קלות") המצוידים בנשק אוטומטי ואף בתותחים. ובמקביל הוא מרחיב מאוד את מערך הכליאה למתנגדי המשטר. כמו כן הוחל בתהליך מיגון מחנות הצבא ומתקני השלטון מפני כוחות חתרניים.
להרחבה נוספת בנושא אבטחת המשטר ראו: