אלי דקל-דליצקי
28.03.2020
רקע היסטורי
עד למלחמת יום הכיפורים, התבסס מערך האחסון של נשק ותחמושת בצבא מצרים על מחסן מטכ"לי מרכזי במערות ואדי חוף שמדרום לקהיר (מחצבות של הפרעונים שהותאמו לאחסון ציוד צבאי על־ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה). נוסף למחסני ואדי חוף הייתה שרשרת ארוכה מאוד של אתרים לאחסון תחמושת; חלקם נבנו עוד בימי הבריטים והיתר נבנו על ידי המצרים כחלק מההכנות למלחמת יום הכיפורים. חלק מאתרי האחסון של המצרים – בעיקר אלה שבקרבת תעלת סואץ – היו למעשה דיפונים,[1] בהם אוכסנה האפסנייה מתחת לכיפת השמיים.
המערך הלוגיסטי של ארמיות השדה אחרי מלחמת יום הכיפורים
אחרי מלחמת יום הכיפורים התרכזו עבודות התשתית בצבא מצרים בעיקר בהתבצרות ובהקמת מערך לוגיסטי בסיני. חתימת הסכם השלום עם ישראל בשנת 1979 לא הביאה את מצרים ל"חישוב מסלול מחדש" באשר לסדר העדיפויות הלאומי, והיא המשיכה לראות בהתעצמות הצבא ובהכשרתו לסבב מלחמות נוסף יעד מרכזי, שאליו הופנו חלק ניכר מאוד ממשאביו הדלים של המשק המצרי.
לאחר ביסוס התשתית הלוגיסטית בסיני, התפנה הצבא המצרי לטפל במערך הלוגיסטי בגדה המערבית של התעלה. המאפיינים של פעילות זו הם החלפת מתקני האחסון הארעיים של הארמיות במתקני קבע בנויים, והרחבת המערכת הלוגיסטית של הארמיות כדי שתתאים לגידול הניכר בסד"כ המצרי (הוספת עוצבות משוריינות וממוכנות והסבת דיביזיות החי"ר לדיביזיות ממוכנות).
להלן כמה פרטים על המתקנים הלוגיסטיים של ארמיות השדה בחזית התעלה:
מחסני תחמושת ארמיוניים
• ארמיה 2 – מחסן תחמושת מרכזי במחנות תל אל כביר. זהו מחסן תחמושת ישן ששודרג לאחסון באמצעות מבני בטון ממוגנים בעפר. באתר 27 מחסנים בשטח כולל של 4,200 מ"ר.
• ארמיה 2 – מחסן תחמושת מרכזי בצומת אום גידם. ככל הנראה זהו אתר חדש שנבנה לאחר מלחמת יום הכיפורים. באתר 25 מבני אחסון בגדלים שונים בשטח כולל של 6,900 מ"ר.
• ארמיה 3 – מחסן תחמושת מרכזי של ארמיה 3 באזור עגרוד מערב. האתר כולל 71 מבני אחסון תת־קרקעיים, בגדלים שונים, הבנויים מבטון והמשתרעים על שטח בנוי כולל של כ-10,500 מ"ר (האתר נבנה על בסיס אתר אחסון בדיפונים של ארמיה 3 מלפני מלחמת יום הכיפורים).
מאגרי דלק ארמיוניים ומט"כליים
• ארמיה 2 – מאגר דלק מרכזי באזור תל אל כביר. במקום 10 מכלי דלק תת־קרקעיים, בקיבולת כוללת של 50 מיליון ליטר, וכן מחסני שמנים.
• ארמיה 3 – מאגר דלק מרכזי באזור שמצפון לג'בל עויבד. במקום 10 מכלי דלק תת־קרקעיים בקיבולת כוללת של 50 מיליון ליטר, וכן מחסני שמנים. מתקן זה זהה למתקן של ארמיה 2.
• מאגר דלק אסטרטגי – אזור עג'רוד. מאגר תת־קרקעי בקיבולת של כ־100 מיליון ליטר דלק. להערכתי המתקן משמש כמאגר דלק לשעת חירום לכלל צבא מצרים, כולל חיל האוויר.[2]
כריית מנהרות לאחסון אמל"ח אסטרטגי בחזית התעלה
אחרי מלחמת יום הכיפורים החלו המצרים לכרות מנהרות, המשמשות, קרוב לוודאי, לאחסון אמצעי לחימה אסטרטגיים, כגון: טילי קרקע־קרקע ואולי אף תחמושת כימית או ביולוגית. המנהרות נכרות ככל הנראה במכונת כרייה בקוטר שבע מטר. עומק המנהרות אינו ידוע, אך מניתוח כמויות החצץ שנכרה יש להניח שעומקן מגיע לפחות לעשרים מטר. החצץ שנוצר בעת הכרייה משמש להקמת סוללה המגינה על פתח המנהרה מפני הפצצה. להלן פרטים על מספר המנהרות ותאריך כרייתן:
• מנהרות ג'בל עויבד.
בין השנים 1979 - 2007 (אין תאריך מדויק יותר) ניכרו שתים עשרה מנהרות בשיפולים הצפוניים של ג'בל עויבד. שש מנהרות נוספות ניכרו בשיפולים הצפונים של ג'בל עתקה. המנהרות ניכרו בקבוצות של שלוש מנהרות בכל קבוצה.
• מנהרות ג'בל עתקה – מזרח.
בד בבד עם כריית המנהרות בג'בל עויבד ניכרו גם שש מנהרות בשיפולים הצפוניים של ג'בל עתקה, באזור שמדרום לעג'רוד. המאפיינים זהים למנהרות שבג'בל עויבד. כלומר בין השנים 1979 - 2007 נבנו במרחב סואץ 18 מנהרות.
• מנהרות ג'בל עתקה – מערב.
בצילום לוויין, שצולם בתאריך 09.08.2018, נראות ממערב למנהרות ה"ישנות" שנבנו לפני 2004, עבודות בנייה של 28 מנהרות חדשות. המנהרות מפוזרות למרגלות הצפוניים של ג'בל עתקה, ומשתרעות לאורך של כ-7 ק"מ. נראה כי העבודה ברובן הושלמה, ועתה, בשנת 2020, עוסקים שם בעיקר בבניית חומה שתקיף, ככל הנראה, את אתר האחסון. בשונה מהמנהרות שניכרו בעבר, שניכרו בקבוצות של שלוש מנהרות, הפעם ניכרו המנהרות בזוגות. יתר המאפיינים (קוטר ומיגון הפתח בסוללה) – זהים. לא ברור מתי בדיוק החלה הכרייה של מנהרות אלו, אך אין ספק שעבודות הבנייה החלו לאחר נובמבר 2011. מהעובדה שהחלו בעבודות בנייה של מנהרות חדשות ניתן להסיק, שהמנהרות שנבנו לפני שנת 2004 מלאות באמצעי הלחימה שיועדו להם.
• מנהרות ג'בל ג'ניפה.
במורדות המזרחיים של ג'בל ג'ניפה הוחל בשנת 2015 בכריית חמש זוגות של מנהרות (כמו בג'בל עתקה – מערב). ג'בל ג'ניפה נמצא כ־8 ק"מ ממערב לנתיב תעלת סואץ העובר באגם המר הגדול, וכ־15 ק"מ דרומית מזרחית לשדה התעופה פאיד.
סיכום והערכה
כריית מנהרות היא עסק יקר, ואין זה סביר שמנהרות אלה ניכרו כדי לאחסן בהם שמיכות או תחמושת נק"ל. לרשות ארמיות השדה, בסיני ובחזית בתעלה, עומדים כיום מחסני תחמושת מוגנים רבים ואין להם צורך במחסני תחמושת נוספים. כמו כן יש לזכור, כי המחסנים העצומים במערות ואדי חוף פעילים. אם המטכ"ל המצרי חפץ להגן על אמל"ח יקר במיוחד הוא יכול לאחסנו בוואדי חוף. ידוע בוודאות כי בעבר הרחוק אוחסנו בוואדי חוף טילי קרקע־קרקע מסוג סקאד, טנקים ואף מטוסים!
אני מעריך שמי שטורח כיום להגדיל את מערך המנהרות במרחב הלוגיסטי של ארמיה 3 ב־300%, ולהעמידו על 56 מנהרות אחסון, רואה לנגד עיניו שני יעדים:
• אחסון אמל"ח אסטרטגי היכול לפעול במהירות מול ישראל. אמל"ח זה יכול להיות טילים ומשגרי טילים מסוגים שונים, ואין להוציא מכלל אפשרות גם ראשי נפץ כימיים (למצרים יש יכולות מוכרות בייצור נשק כימי כבר משנות השישים של המאה הקודמת.[3] היא אף ייצאה נשק כימי לסוריה אחרי מלחמת ששת הימים (ראו ספרי "מודיעין תלוש מהקרקע").[4]
• הגידול הבלתי מוסבר של כ-150% הוא להערכתי חלק מהגידול המואץ של צבא מצרים מאז שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון (ראו פרטים בסדרת המאמרים שפרסמתי עד כה).
מאז מלחמת יום הכיפורים, מנהרות לאחסון אמל"ח נבנות אך ורק בגזרת התעלה. עובדה זו לבדה דייה כדי להצביע על כך, שכל האיומים האחרים, כגון טורקיה אירן ואתיופיה, לא ממש מעניינים את המטכ"ל המצרי. הוא שם את עיקר מעייניו בחזית מול ישראל. לו היו המצרים אכן רואים לנגד עיניהם עימות צבאי בקנה מידה גדול (ולא פעולה צבאית כירורגית) עם המדינות שמניתי, מן הסתם היו בונים תשתיות צבאיות שיאפשרו את המלחמה בזירות הללו.
כריית המנהרות בחזית התעלה היא חלק ממהלך מקיף של צבא מצרים לבניית תשתיות קרקעיות "להכשרת זירת הלחימה מול ישראל". לדעתי, מהלך זה, המרוכז רובו ככולו בסיני ובחזית התעלה, מפריך את הסברות המתרצות את התעצמות צבא מצרים כהכנה להתמודדות מול טורקיה או מול איראן, או סתם בשביל להראות לכל באי תבל את גדולת הצבא המצרי.
נספחים
נספח א'
נספח ב'
נספח ג'
נספח ד'
הערות:
[1]. סוללת עפר בגובה של כשלושה מטרים המקיפה שטח של כ־4X4 מטר. בתוך השטח המתוחם בסוללה הצבא מאחסן בד"כ תחמושת ולעיתים דלק בחביות. תפקיד סוללת העפר של הדיפון להגן גם על הסביבה במקרה שהתחמושת בדיפון מתפוצצת. זו שיטה זולה להגנה, ומגבלתה היא שהאפסנייה נמצאת תחת כיפת השמיים ועלולה להינזק עקב פגעי מזג האוויר.
[2]. מאגר הדלק המרכזי של צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים היה בפנארה שעל שפת האגם המר הגדול. היה זה מאגר ממלחמת העולם השנייה, בקיבולת של כ־100 מיליון ליטר. בשנה 2014 פורק המאגר, כנראה עקב קורוזיה, ובמקומו נבנה המאגר התת קרקעי מדרום לכביש קהיר סואץ באזור עג'רוד.
[3]. למצרים יכולות כימיות עוד מלפני שנת 1967, והם השתמשו בהם במלחמת תימן בשנת 1965.
[4]. דקל אלי, מודיעין תלוש מהקרקע, אלי דקל ספרים, אלקנה 2010.
שתף
Contact Us
אמנון לורד מעיתון "ישראל היום" ראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי
The i24NEWS English Channel interviewed Lt. Col. (Ret.) Eli Dekel regarding the increased Egyptian military presence in Sinai, which violates the peace agreement between the countries.
Dekel served for many years in the IDF Intelligence Directorate and is a senior researcher of Israeli intelligence and infrastructure systems in Arab countries.
מאמר של ר.כץ בגיליון 665 של העיתון "יתד נאמן". המאמר מבוסס על ראיון ממושך שקיימה המחברת עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי. המאמר פורש יריעה רחבה של יחסי ישראל – מצרים מאז חתימת הסכם השלום, ומתאר את ההכנות של צבא מצרים למלחמה בישראל
מאמר של שירית אביטן כהן בעיתון "ישראל היום" העוסק בהפרות המצריות של הנספח הצבאי להסכם השלום. במאמר מראיינת שירית חוקרים שונים המפרשים את המשמעות של ההפרות. בין המרואיינים לכתבה נמצא סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי.
אלעזר שטורם מערוץ "טוב" משוחח עם סא"ל (בדימוס) על חוסר השליטה של הרמטכ"ל בתקציב חיל האוויר ובמשימותיו. מדובר בחולי ממושך שהחל עם הקמת צה"ל וככל שהשנים חולפות החולי מתגבר. כך, למשל, במלחמת ההתשה חיל האוויר לא תקף אף מטרה אסטרטגית שנבחרה שנבחרה במטכ"ל "של הירוקים", ובמלחמת יום הכיפורים חיל האוויר "התמכר" בתקיפת שדות תעופה עם תוצאות דלות.
לאחר אמירות הנשיא דונלד טראמפ הקוראות לירדן ומצרים "לאמץ" אליהם עקורים תושבי רצועת עזה, העיתונאי פלד ארבלי "מעריב" שוחח עם סא"ל (דימוס) אלי דקל, איש מודיעין לשעבר ומומחה לחקר מצרים, על משמעויות התכנית השנויה במחלוקת. הכתבה פורסמה באתר האינטרנט של מעריב.
מר אלכס צייטלין מאתר "באים אל הפרופסורים" משוחח עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל על האפשרות שמצרים עומדת לתקוף את ישראל. הרקע לשיחה הוא מבול של סרטונים המופצים במרשתת במצרים, בהם נראה הצבא המצרי מקיים מסדרים גדולים עם כלי נשק רבים ואישים שונים משמיעים איומים כלפי ישראל.
מאמר של חיים גפן בערוץ הידברות הדן בכך שמצרים מכינה את צבאה לאפשרות של מלחמה בישראל. המאמר מבוסס על ראיון של מר חיים גפן עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל.
אלעזר שטורם מערוץ TOV מראיין את אלי דקל כ"ח בטבת ה'תשפ"ה 28.01.2025 מאז 2003 בונה מצרים מחסני ענק לאחסון ציוד צבאי כגון טנקים, תותחים וציוד מכני הנדסי. סביר להניח כי במחסנים ישנה גם אספקה כללית לשעת חירום כגון תרופות ומזון יבש. נכון לינואר 2025 המחסנים משתרעים על בנוי של כ־2.5 מיליון מטר מרובע. מאז 2019 ובמיוחד בשנה האחרונה חלה האצה בבניית אתרי האחסון. כ־60% ממבני האחסון הם בגודל 100X38 מטר וכ־25% כל מבנה אחסון הוא בגודל 100X100 מטר. במחסנים נועדו לאפשר למצרים מלחמות ממושכות ללא תלות וסיוע מבחוץ.
אלעזר שטורם מערוץ TOV 14 ראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי ודן עמו בשאלה "האם טראמפ ייכפה על מצרים ליישב עזתים בסיני".
