מאמר של שירית אביטן הכהן המראיינת חוקרים ומבניהם אלי דקל

ט"ו בשבט ה'תשפ"ה | 13.02.2025

ניסיונות הברחה של כלי נשק באמצעות רחפנים, תמונות לוויין שמלמדות על שינוי סד"כ של צבא מצרים בסיני ורבש"צים מודאגים ביישובים סמוכי הגבול - מציגים יחד תמונה שכדאי לשים אליה לב במצרים.



בדרג המדיני והביטחוני אומרים כי שינוי סדר הכוחות של צבא מצרים בסיני במעקב מקרוב ואף מאושר על ידי ראש הממשלה מעת לעת. אלא שגורמים המעורים ביחסי ישראל-מצרים מודים - האישור הוא תמיד בדיעבד, לאחר שמצרים כבר הופכת את ההפרות לעניין שבשגרה. גורם המעורה בפרטים אמר אתמול ל"ישראל היום": "התמונות שהגיעו ממצרים עוררו דאגה ולכן קיימנו בדיקות מול אמ"ן ופיקוד דרום. אכן יש הפרות, אך למרבה ההפתעה המצב טוב מבעבר".

חיילים המשרתים סמוך לגבול אומרים כי משום שמדובר בגבול של שלום, כל פעולה נעשית בזהירות ועיקר העיניים נשואות לציר ההברחות החדש-ישן שנפתח בין סיני לבדואים.

רק לאחרונה דו"צ הודה בהברחת נשק ארוך לתוך ישראל באמצעות רחפנים. בפרשנות הישראלית מדובר בנשק שעשה בעבר את דרכו מסיני לעזה, וכעת כשצה"ל פרוס בפילדלפי נמצא קליינט חדש: הבדואים, ומהם לארגוני הפשיעה וליו"ש. בצד הישראלי ממתינים המבריחים על רייזרים מהירים ונעלמים בשניות. בשל העובדה שמדובר בציר חדש, בישראל עדיין לא יודעים לנטר לאן מוברח הנשק ומדובר בידע שנלמד ונצבר.

סגנית השגריר במצרים לשעבר וחוקרת במכון משגב, רות וסרמן לנדה, מודאגת אף היא מהסימנים וההתבטאויות. "כבר לפני שנה, ב-8.10, נשיא מצרים א-סיסי התחיל להתבטא בצורה חריפה ולא אופיינית. הוא אמר שאם נתקרב לכיוון הדרום בעזה זו עילה למלחמה. אמרתי כבר אז שזה לא מריח טוב. זה מאוד רציני ולא הייתי מזלזלת בזה. ככל שעובר הזמן אנחנו יודעים בוודאות שיש תנועה והתעצמות משמעותית של הצבא המצרי בחצי האי סיני, באופן שחורג גם מהחריגות שהסכמנו להן בהסכם השלום".

עוד מזהירה וסרמן לנדה: "לא רק שאנחנו מאפשרים צבירת כוחות והתעצמות בצד השני, אנחנו גם מאפשרים את זה ללא תמורה ובאופן שלא הולם את השפה במזרח התיכון".



בימים האחרונים רף ההתבטאויות במצרים נוגע גם בחשש שתוכנית טראמפ תצא לפועל. הנשיא א-סיסי הבהיר בכל צורה כי לא ייתן לזה לקרות, ואף השעה את נסיעתו לבית הלבן כצעד הצהרתי. "זה גם מה שהטריד את המצרים בתחילת המלחמה", אומרת וסרמן לנדה. "זו עשויה להיות עילה למלחמה. הם מבינים שחמאס נכנס לאוכלוסייה האזרחית והם לא רוצים את הדבר הזה. הם התבטאו בצורה חריפה כשהיינו אמורים להיכנס לרפיח. הם לא פתחו במלחמה בכל זאת, אבל הם התחילו להתנהל כאילו הם מתכוננים למלחמה".

באשר לניתוח המלחמה, היא אומרת כי כדי שזו תתקיים יש צורך ביכולת ונכונות: "יכולת יש להם - הכבישים, הגשרים, המנהרות, הדלק. ותרחיש הייחוס הוא ישראל. מבחינת הנכונות אתה תוהה כי זה לא רציונלי. הם יודעים שאנחנו מאוד חזקים ובמיוחד עכשיו עם טראמפ בשלטון, יש שת"פ מאוד גדול. אבל יש הבדל בין נכונות לבין מניע. מניע יכול להיות מנוגד להיגיון. ופה אנחנו טועים כל הזמן כי יש קריאה לא נכונה של האויב, כמו שלא קראנו נכון את מה שחמאס מוכן לעשות. יש דבר יותר חשוב אצלם מהחיים, מה שלנו נתפס כהגיוני, וזה הכבוד הלאומי". וסרמן מסכמת: "לתחושתי יש כבר מי שבוחן ועוקב כאן, אבל להערכתי בגלל ריבוי הזירות והעומס על המערכות ומה שקורה בתוכנו, לא מספיק נותנים את הדעת לאופציה הזו".



מהצד השני, השגרירה אמירה אורון, כיום חוקרת במכון ה-INSS, עד לא מזמן במצרים מפרשת אחרת את תמונת המציאות: "אני חשה שיש גל עכור אנטי-מצרי שכנראה נובע מכעס על המצרים שלא פתחו את השערים, מה שעבור חלק מהישראלים היה ברור שצריך לקרות. יש כמה גורמים, לאו דווקא רשמיים, שיש להם משימה לספר על התעצמות הצבא המצרי בסיני. ב-2011, כשמצרים רעדה עם המהפכה של האחים המוסלמים עם חוסר היציבות הבולט במדינה שהתרגלה להיות מאוד יציבה, גורמי דאעש ואל-קעידה שהתבססו בסיני חוללו טרור שהביא לפגיעה קשה בביטחון הלאומי המצרי ולהרג חיילים".



"מצרים פנתה לישראל ואנו אפשרנו לה חריגות. יש מנגנון של תיאום צבאי שעובד כבר שנים. יכול להיות שצריכים לבדוק יותר לעומק את החריגות, אבל זה לא בידי או בידי התקשורת אלא בידי גורמי המודיעין בישראל. הרעש הזה בתקשורת מפריע ומייצר תסיסה ומשטמה הדדית. יש כוח צבאי שתפקידו לפקח על הפירוז של חצי האי סיני, משלמים המון כסף למימון שלו, ה-MFO, כוח בינלאומי שזה תפקידו. העשור של המהפכות לקח מהמצרים זמן יקר שכעת הם מנסים לפצות עליו. הם ממוקדים בפיתוח של המדינה. האם מלחמה בישראל תשרת מאמץ כזה? ודאי שלא".

סא"ל (במיל') אליהו דקל, שעוקב אחר יישום הסכם השלום במצרים עוד מאז תפקידו הצבאי מיד לאחר שנחתם, עושה זאת גם כיום. האתר שלו עמוס בנתונים וטבלאות שעוקבים אחר ההפרות. הוא מתייחס לתמונות האחרונות ממצרים, מהן רואים טנקי אברהמס בסיני, ואומר: "זה שיש טנקים סמוך לגבול עם ישראל זה בניגוד חריף להסכם השלום שקובע שרוב שטחה של סיני מפורז".

לדבריו, "יש הוכחות ברורות מעל לכל ספק עם צילומי לוויין שרואים מאה טנקים באל עריש עוד לפני המלחמה. אלה טנקים שאסור להם להימצא באזור בכלל. החריגות זה סיפור של עשרות שנים. היו אמורים להיות 22 אלף חיילים בחלק המערבי של סיני, לא נשאר מהחלק הזה בהסכם פירור, יש פי ארבעה כוחות שחונים שם דרך קבע מאז שנחתם הסכם השלום".



הוא מוסיף כי "סיני אמורה להיות מפורזת מכל כוח צבאי. בהנחה שהתיעודים האחרונים מסיני מאומתים - לא מדובר רק בעובדה שיש כוחות בסיני, ההבדל הוא סוג הטנקים. בתמונות נראים טנקי אברהמס - טנק הדגל של צבא מצרים שנמצא רק ביחידות העילית. הסכם השלום מתיר להחזיק טנקים של דיוויזיה, נשאלת השאלה מה הכוחות המיוחדים האלה עושים בסיני? שלושה שדות תעופה נבנו בסיני בשנים האחרונות, כורים מנהרות ענק שם ברמיסה גסה של הסכם השלום שמתיר להם להקים מחנות צבא ל-47 גדודים, כשהיום יש שם מחנות ל-180 גדודים, פי ארבעה ממה שמותר. אלה תהליכים מתמשכים".



תגובת דובר צה"ל: "כוחות צה"ל פרוסים בגבול במטרה להגן על היישובים ופועלים לשם כך. במסגרת המלחמה תוגבר מאמץ ההגנה והותאמו הוראות הפתיחה באש, המאפשרות ללוחמים וללוחמות תגובה יעילה והתקפית לכל איום בגבול המערבי. הציבור מעודכן באופן תדיר בהתפתחויות בכלל הגזרות, בכפוף לשיקולים מקובלים של צנזורה וביטחון מידע. צה"ל ממשיך לפעול בהתאם לצרכים הביטחוניים תוך כיבוד הסכם השלום".