אליהו דקל-דליצקי
ג' באלול ה'תשפד 06.03.2024
רקע
א. יחסי ישראל-מצרים הם למעשה מלחמה קרה חד־צדדית שבה מצרים עושה כל שבידה לפגוע בישראל. כגון:
• הזרמת נשק ואמצעי לחימה לרצועת עזה
• רכש מואץ של אמצעי לחימה חדישים
• בניית תשתיות צבאיות בסיני כהכנה למלחמה בישראל
• מניעת תיירות מצרית לישראל
• יחסים כלכליים עלובים (למעט נושא אספקת הגז)
• מלחמה בישראל באו"ם ואי־גינוי הטבח בבארי
• תמיכה אישית של נשיא מצרים במוסד אל־אזהר שמנהל מלחמה דתית בישראל והוציא לאחר 07.10.2023 פסק הלכה הקובע שמלחמת שמיני עצרת מוצדקת שכן היא נועדה לשחרר את אדמות הערבים מהמתנחלים בעוטף עזה.
• גימוד שגרירות ישראל במצרים
ב. מדינת ישראל אינה ערוכה די הצורך למעקב מודיעיני אחר מצרים ואינה מכינה את צבאה להגנה על ישראל.
ג. גם אם יתברר שכל הכוונות הזדוניות המיוחסות למצרים שגויות מן היסוד, עדיין זו רשלנות פושעת של צה"ל שאינו מכין עצמו לאפשרות שחוקרי המודיעין שלו ובמכוני המחקר טועים.
בעקבות הריאיון כתב מר חנן גרינווד מאמר בשם "מתווכת הוגנת או איום על ישראל: מה רוצה מצרים?". המאמר פורסם בעיתון "ישראל היום". במאמר המחבר מביא קטעים מראיונות שקיים עם ד"ר אופיר וינטר ועם ד"ר יורם שוויצר – שניהם מהמכון למחקרי ביטחון לאומי I.N.S.S., וכן עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל, בעבר חוקר בכיר בחטיבת המחקר באגף המודיעין. המחבר טוען שמאמרו מסתמך גם על אנשים נוספים שאינו מציין את שמם.
להבנתי המסר העיקרי של המאמר הוא: "צריך להסתכל בעין פקוחה על תהליכי השתנות בחברה ובצבא, ולראות אם אליטה אנטי־מערבית ואנטי־ישראלית תתפוס את השלטון. כרגע זה אינו המצב". מכיוון שרבים מהנהגת המדינה וצה"ל מקדשים את המסרים שמפיק המכון למחקרי ביטחון לאומי, מצאתי לנכון להגיב על מקצת מהטיעונים שפורסמו בעיתון.
מצרים היא שחקנית מפתח בכל הקשור לסידורי ביטחון עתידיים ברצועה
ציטוט: "אין ספק שמצרים היא מתווכת עם אינטרסים משל עצמה, ולא גורם נטול עניין", מנתח ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובאוניברסיטת תל אביב. "זה עשוי לייצר חיכוכים בינה לבין ישראל, אבל גם להעניק לה מנופי לחץ והשפעה חשובים על חמאס. השליטה שלה בגבול עזה ובמעבר רפיח הופכת אותה לשחקנית מפתח בכל הקשור לסידורי הביטחון העתידיים, למניעת הברחות הנשק, לשיקום של עזה ולייצוב המצב ההומניטרי והכלכלי. הקשרים הישירים שלה, הן עם ישראל והן עם הפלגים הפלשתיניים ברצועת עזה וביו"ש, מאפשרים לה לא רק לתווך לפתרונות עתידיים, אלא גם להיות חלק מהם ולהשתתף בהוצאתם לפועל".
מאז חתימת הסכם השלום, מצרים עמלה ללא לאות לכרסם בו ולבנות בסיני (בתוך הפרה של הנספח הצבאי להסכם), תשתיות צבא שיאפשרו לה מלחמה בישראל. כמו כן, מאז 1956 מצרים מעודדת ומחמשת ארגוני טרור שיפעלו מרצועת עזה כדי לפגע בישראל (פדאיון, פתח, חמאס). מאז מבצע "שומר חומות" (מאי 2021) אני קורא לממשלת ישראל להפסיק לאלתר את התיווך המצרי "בסבבי המלחמה" עם החמאס.
מאז ראשית מלחמת "שמיני עצרת" אני קורא למערכת הביטחון לבדוק את חלקה של מצרים בהרדמת הצמרת הביטחונית והמדינית של ישראל מפני הסכנה של פתיחת מלחמה מצד החמאס וביצירת התובנה ש"החמאס מורתע".
עלות התעצמות צבא מצרים
ציטוט: למרות המשבר הכלכלי, מצרים מסרבת לעצור. עמיד (תת־אלוף) עאדל אל־שריף, לשעבר קצין בכיר בצבא המצרי, התראיין לפני כשנתיים בעיתון "אל־ערבייה" הסעודי ואמר כי "היקף העסקאות של המשטר המצרי בתקופה שבין 2014 ל־2022 קרוב ל־50 מיליארד דולר, שזה סכום עצום במדינה ענייה בפרק זמן קצר". ואם לא די בכך, בפברואר האחרון פורסם בעיתון "אל־אחבאר" כי מצרים מעוניינת לסגור עסקאות נשק ענקיות עם טורקיה, צרפת וארה"ב במיליארדי דולרים, "כדי לעמוד בקצב התסיסה הביטחונית באזור".
ההערכה שעלות הרכש מאז שא־סיסי תפס את השלטון במצרים עומדת על 50 מיליארד דולר היא הערה שאינה מביאה בחשבון את ייצור האמל"ח בתעשייה הצבאית המצרית ובמיוחד את עלות בניית מתקני התשתית הצבאית שהם מרכיב מרכזי בהתעצמות צבא מצרים. כך למשל, עלות בניית נמל צבאי חדש מוערכת בארבעה מיליארד דולר, וכידוע מצרים בנתה בתקופה זו שמונה נמלים חדשים. לפיכך, ההערכה הזהירה שלי כבר בשנת 2022, היא שתקציב ההתעצמות עומד על 140 מיליארד דולר לפחות, כמפורט בטבלה שלהלן:
ציטוט נוסף: עם זאת, אומר ד"ר וינטר, בפילוח לפי שנים יש ירידה מסוימת ברכישה בשנים האחרונות. "צבא מצרים נחשב לצבא הערבי החזק ביותר ולאחד הצבאות החזקים במזרח התיכון. עם זאת, לפי נתוני מכון sipri, נרשמה במצרים ירידה של 26 אחוז ביבוא נשק בשנים 2023-2019, לעומת ארבע השנים שקדמו להן.
ד"ר וינטר ומכון Sipri מתעלמים לחלוטין מהשקעות הענק בייצור עצמי של נשק ומבניית התשתיות הצבאיות בסיני ובחזית התעלה. כך למשל, מצרים כורה בסיני מנהרות ענק לאחסון אמל"ח בעלות של מאות מיליוני דולר. כמובן שבראייה רחבה אין כל ירידה בהיקף ההשקעות בהתעצמות הצבאית.
ממתי מצרים תהיה איום ביטחוני על ישראל
ציטוט: כשהפרשנים המצרים מצביעים על אפשרות לכניסה פוטנציאלית למלחמת חוץ עם אויב קרוב, הם רומזים לכיוון אחד בלבד - ישראל. אין צל של ספק כי מדינת ישראל, אותה אחת שחתמה לפני 45 שנה על הסכם שלום, היא האויב מספר אחת של מצרים. אין זה אומר שמחר בבוקר מצרים תפתח נגדנו במלחמה, אך יש להבין שכל התעצמות שכזו היא עוד כוח צבאי שעלול מתישהו - בעוד עשר, 20, 30 או 40 שנה - להוות איום על צה"ל.
אמירה תמוהה. המצרים ערוכים בסיני בכוח של כ-180 גדודים. איני עוקב אחר היערכות צה"ל בנגב אך אני מסופק מאוד אם צה"ל ערוך כיום להתמודד עם עוצמה זו, על אחת כמה וכמה עם עוד כ־10 דיביזיות שערוכות ממערב לתעלה ומסוגלות להגיע לסיני בתוך 24 שעות. התחזית שהתעצמות זו תהיה סכנה רק בעוד 10–40 שנה היא חסרת כל בסיס, במיוחד עם המודיעין הישראלי שמתקשה לתת התרעה של שעה למלחמה.
היקף ההשקעות המצריות בפיתוח אזרחי של סיני.
ציטוט: ההתעצמות הצבאית מגובה באחת התוכניות הגרנדיוזיות של מצרים בשנים האחרונות, בהשקעה של מאות מיליארדים. בסכום בלתי נתפס של 600 מיליארד ליש"ט (כ־800 מיליארד דולר) מבקש א־סיסי לשקם את מדבר סיני, להפוך אותו לאזור אטרקטיבי למשקיעים ולתושבים, לחבר אותו למחוזות האחרים במדינה ו"להגן עליו מפני אנשים תאבי בצע", כפי שדיווחו בתקשורת הערבית, רמז בוטה לישראל, שכבשה פעמיים את המדבר במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים. "התוכנית תגן על סיני מפני אלה שחושקים בו", אמר ראש ממשלת מצרים מוסטפא מדבולי.
גם אם מצרים מתכננת להשקיע בפיתוח סיני מאות מיליארדי דולר, היקף ההשקעות בפועל הוא זעום. נבנו שני מפעלי שיש, כמה מכוני התפלה קטנים, וכמה כפרים צנועים לבדואים. גם המיזם לפיתוח חקלאי של מערב סיני מתנהל בעצלתיים. ההשקעות כיום רחוקות מאוד מ־600 מיליארד דולר. כך או כך, פיתוח סיני אינו צריך לשמש עילה לרמיסת הסכם השלום ולמילוי סיני בצבא ובתשתיות צבאיות ללא כל איום מצד ישראל.
המעקב של צה"ל אחר המתרחש במצרים
ציטוט מדברי אלי דקל: מצרים משקיעה 90 אחוז מהמשאבים שלה בסיני, ודבר כזה אמור לעורר אצלנו דאגה, ולפחות לשים עין על הנושא, מה שלמיטב ידיעתי צה"ל אינו עושה", הוא [אלי דקל] אומר. יצוין כי מבדיקה של "ישראל השבוע" עולה שטענה זו אינה נכונה, אף שגם בישראל יש קולות האומרים שיש להעצים את המעקב אחר מצרים מהסיבות שפורש דקל.
ההסתתרות של כתב 'ישראל היום' מאחורי גורמים עלומים המכחישים את דבריי, אינה מאפשרת לי להתמודד עם הניסוח המעורפל. אני מציע לראש הממשלה לדרוש מקהיליית המודיעין נתונים כמותיים של המשאבים המוקצים לנושא המצרי כגון: מספר האנשים והכשרתם המקצועית של אלו המופקדים על מחקר מצרים בהשוואה לנושאי מחקר אחרים, וגם לבדוק את משאבי האיסוף המוקצים לטובת הנושא המצרי. כמו כן חשוב לבדוק את הטמעת הנושא המצרי במערך ההדרכה והאימונים של צה"ל.
היערכות צבא מצרים בסיני היא בעלת אופי הגנתי?
ציטוט: ד"ר וינטר מסכים: "החימושים המצריים עשויים באופן תיאורטי לשמש גם נגד ישראל, אך דוברים מצרים המזוהים עם המשטר מתנערים מכוונות אלו, ומדגישים את המחויבות המצרית המתמשכת להסכם השלום. לדבריהם, ההתחמשות המצרית היא בעלת אופי הגנתי ולא התקפי, ותכליתה לאפשר למצרים לשמור על גבולותיה היבשתיים ועל נכסיה הימיים, דוגמת תעלת סואץ. עוד משנות ה־80 נהגו להסביר במצרים את הצורך בצבא חזק, בשאיפה לקיים מול מדינות האזור, ובראשן ישראל, מאזני הרתעה יעילים, ולנהל כך את יחסי השלום מעמדת כוח ולא מתוך חולשה צבאית".
מעניין על מה מסתמך ד"ר וינטר בקביעתו ש"ההתחמשות המצרית היא בעלת אופי הגנתי ולא התקפי". נראה לי שהוא לא התעדכן מאז שנת 2004. מיום חתימת הסכם השלום עד שנת 2004, היה האופי של צבא מצרים אכן הגנתי. לצורך זה הם בנו מערך ביצורים משוכלל בפתחת רפידים והסתפקו רק בשישה מעברים על תעלת סואץ. מאז, ובמיוחד מאז שא־סיסי תפס את השלטון, חל מהפך. צבא מצרים מתחמש בקדחתנות בנשק המשוכלל ביותר שאפשר לרכוש, חלקו בוודאי אינו לצורכי הגנה כגון נושאות המסוקים. הוא הגדיל את המעברים על תעלת סואץ מ־6 ל־60, ובנה מוצב פיקוד מטכ"לי קדמי בסיני. במיוחד ראוי להדגיש כי מערך ההגנה ברפידים נזנח לחלוטין, וכי חיל הים המצרי גדל מאוד והוא בונה נמלים צבאיים רבים במערב. מקצת העובדות שמניתי לעיל מצביע, לדעתי, שצבא מצרים אינו חושש יותר מפני מתקפה צה"לית והטיעון על האופי ההגנתי של צבא מצרים אינו נכון.
השלום עם מצרים יציב כל עוד א־סיסי בשלטון
ציטוט: כל הגורמים שעימם שוחחנו מסכימים שתרחיש שבו מצרים משנה גישה בצורה כה יוצאת דופן אפשרי, והם אינם מזלזלים בו לנוכח מה שהתרחש ב־7 באוקטובר וההבנה כי על ישראל להגן על עצמה גם מול אויבים שאינם נחשבים כאלה כרגע. עם זאת, הדבר, לפחות כרגע, אינו על השולחן. "צריך להבין שהם צריכים לפרוץ לא מעט מחסומים. צריך להסתכל בעין פקוחה על תהליכי השתנות בחברה ובצבא, ולראות אם אליטה אנטי־מערבית ואנטי־ישראלית תתפוס את השלטון. כרגע זה לא המצב".
לדעתי, ההנחה שכל עוד א־סיסי שולט במצרים, עם ישראל יכול לשכון לבטח, חסרת בסיס. הנחה זו אולי מרגיעה את אלו באמ"ן ובגופי המחקר האזרחיים שזנחו את המחקר אחר המתרחש במצרים, אך היא אינה מתמודדת עם העובדה שהנשיא א־סיסי הוא זה שמוביל את מצרים במסע הרכש המואץ ובבניית התשתיות בסיני ובחזית התעלה. משום מה תשתיות שכאלו אינן נבנות מול "איומים" כגון: איראן.
השוואה מופרכת של האיום הסעודי לאיום המצרי
ציטוט: "ברור שיש סכנה מסוימת מצד מצרים לאורך זמן, ואם תסתכל על זה באופן נקי יש גם סכנה מצד סעודיה, שנראית עכשיו כמו כלה נחשקת, כי אתה לא יודע מה יילד יום. אבל צריך להסתכל על העניין בהתייחסות בוגרת, על כך שמדובר באינטרסים משותפים, רציונליים. לפעול יחד ולשמור יחד עם זאת על מבט מפוכח".
השוואת האיום הנשקף לישראל לאיום הנשקף לישראל מצד מצרים היא מופרכת ונועדה כנראה להגחיך את אלו החוששים ממצרים. הכוח הצבאי הסעודי הקרוב ביותר לישראל ערוך בתבוק (כ־200 ק"מ דרומית מזרחית לאילת). במקום ערוך כוח בהיקף של כדיביזיה. במקום לא נבנתה תשתית המאפשרת תספוק כוחות מעבר לדיביזיה. לעומת זאת, בסיני נבנו מחנות צבא לכ־180 גדודים (למעלה משלוש דיביזיות) והוקמה תשתית צבאית של מחסני תחמושת לדיביזיות אחדות ומאגרי דלק המאפשרים הנעת כל צבא מצרים - גם לכיבוש צפת. איני יודע אילו אימונים עובר הצבא הסעודי אך ברור לי לחלוטין שאיום הייחוס העיקרי של צבא מצרים הוא ישראל והוא מתאמן ללא הרף למילוי משימה זו. מעבר לכוחות הצבא הרבים הערוכים בסיני הקימה מצרים מערכת של 60 מעברים (מנהרות וגשרים מסוגים שונים) המאפשרת לכוחות של 10 דיביזיות להגיע לגבול ישראל מצרים בתוך כ־24 שעות. נראה לי שהשוואת צבא מצרים לסעודיה מלמדת שמי שערך השוואה זו כלל אינו מבין כל את מרכיב התשתיות בצבא היריב בעת בניין הכוח של צה"ל. כדי למנוע טעות אני מבקש להבהיר כי גם צבא סעודיה מחייב לימוד ומעקב תמידי ומי שאינו עושה כן חוטא ברשלנות פלילית.
להלן הקלטת הריאיון שלי עם מר חנן גרינווד
ולאחריה צילום המאמר שפורסם ב"ישראל היום".
New Paragraph
New Paragraph
New Paragraph
Contact Us
