במצרים קיים משק דלק מאוד מפותח הכולל שדות נפט וגז, כ-10 בתי זיקוק, רשת ענפה של צינורות להובלת נפט גולמי ותזקיקים, ומתקנים רבים מספור של אגירה וחלוקת דלק לצרכי היום יום של המשק המצרי. לצד המערכת האזרחית הפועלת במצרים בעת שגרה קיימת מערכת לאומית לאגירת דלק לשעת חרום. המערכת לשעת חרום מתבססת על המערכת הפועלת בשגרה ובנוסף הוקמו במצרים שרשרת של מאגרי דלק אסטרטגיים תת קרקעיים המיועדים לשימוש בעת חרום בלבד. מערכת הדלק האסטרטגית לשעת חרום היא נושא מאמר זה.  

צבא מצרים מחזיק ומתפעל מערכת דלק עצמאית משלו. זו מערכת מסועפת של תחנות דלק צבאיות ביחידות ומאגרי דלק מרחביים. מאז הסכם השלום, צבא מצרים שוקד לפתח את מערכת הדלק הצבאית בסיני. פרטים על מערכת זו ראה מאמר "מערכת הדלק הצבאית בסיני"[1]. מערכת מאגרי הדלק האסטרטגיים, שחלקה נבנה גם בסיני, אמורה להשתלב באספקת הדלק לצבא בשעת חרום.  

עד לשנת 1972 לא היו במצרים מאגרי דלק אסטרטגיים תת־קרקעיים, למעט מאגר דלק תת־קרקעי בפנארה (על שפת האגם המר הגדול בתעלת סואץ). המאגר בפנארה נבנה עי־ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה, והוא שימש את המצרים כמאגר הדלק המרכזי של צבאם בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים. 

בשנת 1972, כחלק מההכנות המצריות למלחמת יום הכיפורים, הוציא נשיא מצרים אנואר א- סאדאת, צו נשיאותי מיוחד המורה על הקמה מהירה של 10 אתרים לאחסון דלק לשעת חרום ברחבי מצרים. הקיבולת הכללית המשוערת של מאגרי הדלק, שנבנו בהוראת סאדאת הגיע ל-900 מיליון ליטר דלק, ויחד עם המאגר הבריטי בפנארה עמדו לרשות המצרים ערב מלחמת יום הכיפורים כמיליארד ליטר דלק במאגרי דלק תת-קרקעיים (מספר דוגמאות ממערכת מצבורי הדלק האסטרטגיים שהקים סאדאת – ראו מספח ב') .

מאז מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 שוקדת מצרים לפתח את צבאה ואת מוכנותה למלחמה נוספת. הסכם השלום בין ישראל למצרים, שנחתם ביו המדינות בשנת 1979, לא גרם למצרים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי, והיא ממשיכה להקדיש משאבים רבים מאוד לפיתוח ולשכלול צבאה. 

מאז מלחמת יום הכיפורים ועד לשנת 2007 נבנו בגדה המערבית של תעלת סואץ 3 אתרי אחסון דלק גדולים תת־קרקעיים, במתכונת אתרי הדלק האסטרטגיים שהוקמו במסגרת ההכנות למלחמת יום הכיפורים. להלן הפרוט:

א. אתר אחסון בקיבולת משוערת של כ־50 מיליון ליטר בתל אל כביר. הערכתי שהוא נועד לשמש בעיקר את הארמיה השנייה הערוכה בגזרה זו.

ב. אתר אכסון בקיבולת משוערת של כ־50 מיליון ליטר בג'פרא. אתר זה זהה לאתר בתל אל כביר ולהערכתי הוא נועד לשמש בעיקר את ארמיה 3 הערוכה בגזרה זו. 

ג. אתר אחסון בקיבולת משוערת של כ־100 מיליון ליטר בעג'רוד (אזור סואץ). באתר זה יש מכלי דלק מרובעים תת־קרקעיים. צורת הבנייה מזכירה מאוד את מאגרי הדלק התת־קרקעיים באזור פנארה שהוקמו במלחמת העולם השנייה, ואשר פורקו בשנת 2014. איני יודע מתי הוקם מאגר זה אך אין ספק שנבנה לפני שנת 2004. אם מאגר זה נבנה בידי הבריטים, ייתכן שכיום הוא אינו שמיש עוד.  . 

סה"כ מאז מלחמת יום הכיפורים ועד לשנת 2007 נבנו באזור התעלה מאגרי דלק בקיבולת כוללת של כ־200 מיליון ליטר דלק. 

פרטים נוספים על מאגרי הדלק שנבנו בחזית התעלה, בין השנים 1974-2007 ראו נספח ג' להלן. 

בין השנים 2007-2010 נבנה בסיני מאגר דלק אסטרטגי נוסף בקיבולת משוערת של 25 מיליון ליטר. המאגר נבנה כ־11 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ, באזור סרפאום. עם בניית המאגר הוכפל למעשה כושר אגירת הדלק לצרכים צבאיים בסיני[2]. 

מאגר זה נבנה ככל הנראה כחלק ממהלך מצרי להכפלת התשתית הלוגיסטית בסיני. יודגש, כי בסיני יש שפע של מאגרי דלק אזרחיים – רובם משמשים את תעשיית הפקת הנפט שבדרום סיני (שדות הנפט ראס סודר, אבו רודיס, בלעים).

מראשית שנת 2015 מתבצעת במצרים בנייה במקביל של 4 אתרי אחסון גדולים תת־קרקעיים לדלק. הראשון והמעניין מכולם הוא מאגר הדלק, שנבנה בסיני. המאגר ממוקם בכוברי שמדרום לציר המתלה כ־2 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ וכ־11 ק"מ צפונית מזרחית לבתי בזיקוק בסואץ (שבהם יש כמובן מכלי דלק לרוב). בנייתו של המתקן החלה לאחר פברואר 2015 ובנייתו הסתיימה בשנת 2017. באתר יש 12 מכלים בקוטר של כ־40 מטר ובקיבולת משוערת של 10 מיליון ליטר למיכל. סה"כ הקיבולת המשוערת באתר מגיעה ל־120 מיליון ליטר. 

בד בבד עם בניית המאגר בסיני נבנו ממערב לתעלת סואץ עוד 3 אתרים כדלקמן: 

• בכתמיה, 75 ק"מ ממערב למאגר כוברי, על הדרך שבין קהיר לסואץ – נבנה מאגר זהה לזה שבכוברי, בקיבולת משוערת של 120 מיליון ליטר

• באיסמעיליה, נבנה מאגר קטן יותר בקיבולת משוערת של 60 מיליון ליטר.

• בספאג'ה, כ-110 ק"מ דרומית מערבית לשארם א-שיח, על הגדה המערבית של ים סוף – נבנה מאגר זהה לזה שבכוברי, בקיבולת משוערת של 120 מיליון ליטר. יוזכר כי בספאג'ה קיים מאגר דלק, שבנה סאדאת כהכנה למלחמת יום הכיפורים בקיבולת משוערת של 60 מיליון ליטר 

פרטים נוספים על המאגרים ראו להלן – נספח ד'

סה"כ בשנים 2015-2017 בונה מצרים מאגרי דלק תת קרקעיים בקיבולת כוללת של כ־420 מיליון ליטר דלק. בניה זו משלשת את מאגרי הדלק, שנבנו במצרים לאחר הסכם השלום. יודגש כי במקביל לבניית המאגרים התת־קרקעיים נבנות במצרים חוות מכלי דלק על־קרקעיים, הן בבתי הזיקוק והן כמתקני חלוקה אזוריים של דלק לצרכים אזרחיים – ראה להלן דוגמה של מתקן אגירת הדלק התת קרקעי בכותמיה, שבד בבד עם בנייתו נבנו לצידו 2 חוות אגירת דלק של חברות מסחריות. פרטים נוספים – ראו נספח ד'.  

למצרים יש משק דלק מפותח מאוד הכולל שדות נפט וגז, בתי זיקוק ומתקני אגירה ואחסון דלק גדולים מאוד. בניית מאגרי דלק תת־קרקעיים אינה צורך של המשק המצרי, ולהערכתי נועדה לשמש אותו לשעת חרום בלבד. 

העובדה שמאז 1973 (מלחמת יום הכיפורים) בונה מצרים את מרבית מאגרי דלק תת־קרקעיים בחזית התעלה ובסיני מעידה כמאה עדים על כך, שייעודם העיקרי של מאגרים אלה הוא לשמש את צבא מצרים ליום סגריר בעת שהוא יידרש להילחם מול ישראל. המאגר, שנבנה בים סוף בספאג'ה, נועד, להערכתי, להשתלב במערך הצבאי שמצרים בונה להגנה על נתיב השייט בתעלת סואץ ובים האדום. 

בשנתיים האחרונות עוסקת מצרים בקדחתנות בהרחבת שדות התעופה הצבאיים בסיני ובמרחב תעלת סואץ - קהיר. סביר להניח כי יש קשר בין בניית מאגרי הדלק לבין הרחבת שדות התעופה במרחב זה.  

 

העובדה שבשנתיים האחרונות עמלה מצרים לשלש את מאגרי הדלק האסטרטגיים בחזית סיני והתעלה, אך במקביל אינה פועלת לבניית מאגרי דלק אסטרטגיים ביתר רחבי מצרים, מצביעה, לדעתי, על כך, שמצרים רואה את המלחמה בישראל כאפשרות ריאלית, ולעומת זאת היא אינה מתכוננת "ברצינות" למלחמה אפשרית מול "אויבים" כגון; איראן, אתיופיה, סודן ולוב.

[1]. מתוך סקירה זו צורפה למאמר הטבלה המסכמת את מאגרי הדלק הצבאי בצפון סיני – ראו נספח א'.

[2]. ראו נספח א'